כמעט שלוש שנים חלפו מאז 7 באוקטובר. שלוש שנים שבהן החברה הישראלית למדה מילון חדש של מלחמה: מפונים, מילואים, חטופים, שכול, טראומה, חוסן ושיקום. אלא שבתוך התקופה הזאת התברר שקיים גם צורך אחר, אולי מפתיע יותר - הצורך לצחוק.
"צחוק, צחוק, אבל ברצינות 2" - ספרו החדש של ד"ר שי גלבר. צילום: יח"צ
"הקריירה שלי לוקחת אותי למקומות שבחיים לא הייתי מגיע אליהם", כתב גלבר במהלך התקופה. הרשימה שהצטברה אצלו נראית כמעט כמו מפת ישראל: קריית ארבע, עין הבשור, קליה, ראש פינה, ספיר ויטבתה בערבה, אריאל, גשר הזיו, דבירה, שדה אליהו, כפר גלעדי, קצרין, שדה בוקר, פצאל בבקעת הירדן, חצרים, דאלית אל כרמל, ערד, ניר יצחק, טבריה, אילת, בית שאן, חבל שלום, מעלות, שלומי, כפר בלום, גבים, משמר העמק, יחיעם, כפר ורדים, קיבוץ ארז, מעלה אדומים ועוד עשרות יישובים.
מאחורי הרשימה מסתתר סיפור גדול יותר: גלבר לא יצא למסע משום שהחליט שהישראלים זקוקים להומור. הישראלים הם שביקשו אותו. ועדי עובדים, קהילות ויישובים, בהם גם כאלה באזורי העימות, ביקשו מפגש. דווקא בתוך אחת התקופות הקשות בתולדות המדינה נוצר ביקוש לשיחה על צחוק - לא כדי להתעלם מהמציאות, אלא כדי לקבל ממנה מעט מרחק.
אחת התובנות המרכזיות בספר היא שהומור בתקופה קשה אינו בהכרח בריחה מהמציאות. לעיתים הוא דווקא דרך להישאר בתוכה מבלי לאפשר לה להשתלט על כל מרחב החיים. אדם יכול לכאוב ולצחוק באותו יום, קהילה יכולה להתאבל ובכל זאת לחפש רגע של קלילות, ומשפחה שמתמודדת עם חרדה, מילואים או פינוי יכולה להשתמש בהומור כדי להחזיק את עצמה יחד.
למרות שמו, הספר אינו ספר בדיחות. גלבר מתייחס להומור כאל יכולת אנושית שאפשר להבין, לתרגל ולפתח. הוא עוסק במנגנונים שיוצרים הומור, בשינוי נקודת המבט, ביצירת מרחק מסוים מהקושי ובגבול שבין הומור שמסייע לבין כזה שפוגע.
"הומור לא אומר שהמציאות מצחיקה", אומר גלבר. "בשלוש השנים האחרונות פגשתי אנשים שעברו דברים קשים מאוד ובכל זאת ביקשו לצחוק. הבנתי שהבקשה הזאת היא לא להתעלם ממה שקרה להם, אלא למצוא עוד דרך להתמודד איתו. היכולת לצחוק לא מבטלת כאב, היא מאפשרת לנו לא לתת לכאב להיות הדבר היחיד שיש".
הספר החדש מגיע לאחר שהספר הראשון, "צחוק, צחוק, אבל ברצינות", הפך לרב-מכר ופרץ גם מחוץ לישראל. הוא תורגם לאנגלית בשם "Laugh it Up", וכן לווייטנאמית ולאיטלקית. זכויותיו נרכשו על ידי הוצאה הודית שהוציאה מהדורה באנגלית לשוק המקומי, והוא הגיע גם לסין באמצעות WeChat ולדרום קוריאה במהדורות eBook באנגלית.
העניין הבינלאומי מדגיש את מה שעומד בבסיס עבודתו של גלבר: הומור יכול להיות מקומי מאוד, אבל הצורך להשתמש בו כדי להתמודד, להתחבר לאחרים ולשנות נקודת מבט הוא כמעט אוניברסלי. עכשיו, כשישראל מדברת על חוסן ועל היום שאחרי, מציע גלבר להוסיף לארגז הכלים גם משהו שנראה במבט ראשון פחות רציני.