הגליל העליון ועמק החולה עם ילדים: המדריך המשפחתי המלא - מאגמון החולה ותל דן ועד הבניאס, נחל שניר ומטולה

הילד הקטן שלי ספר עגורים בקול רם עד מאה ושלושים ואז ויתר, כי הם המשיכו להגיע. עמדנו על סוללת עפר באגמון החולה בשש ורבע בבוקר, קפואים, עם קפה בכוסות נייר, והשמים מעלינו היו פשוט מלאים. זה היה אחד מאותם רגעים נדירים שבהם ילדים בני שבע ואחת עשרה שותקים באותו זמן.

הגליל העליון ועמק החולה הם בעיניי החבל הכי נדיב בארץ למשפחות. הכול קרוב – אפשר לעשות שלושה אתרים ביום בלי נסיעות מטורפות – יש מים בכל מקום, יש צל, ויש שילוב נדיר של טבע, ארכיאולוגיה וחוויות שילדים באמת אוהבים. אחרי שכתבנו כאן על רמת הגולן עם ילדים ועל הגליל המערבי, הגיע הזמן להשלים את הפינה הצפונית-מזרחית.

מתי כדאי לבוא

לכל עונה יש כאן משהו אחר, וזה לא סיסמה. נובמבר עד פברואר זו עונת נדידת העגורים – עשרות אלפי ציפורים באגמון, וזה המופע הטבעי המרשים ביותר בישראל. מרץ-אפריל הם שיא הפריחה והזרימה בנחלים, והנוף ירוק לחלוטין. יוני עד ספטמבר הם עונת המים: כשבעמק חם מאוד, שמורות הנחלים הן מקלט אמיתי, כי הצל צפוף והמים קרים גם באוגוסט. אוקטובר הוא חלון נעים במיוחד – אחרי החום ולפני הגשמים.

הערה חשובה למי שמגיע בקיץ: החום בעמק החולה יכול לעבור 38 מעלות בצהריים. תכננו את הפעילות בשטח הפתוח לבוקר, את שמורות המים לצהריים ואת התצפיות לשעה שלפני השקיעה.

עמק החולה נשקף מהמורדות המזרחיים – שדות, בריכות דגים ושמורת טבע (צילום: Grauesel, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0)

אגמון החולה: הכוכב, ואיך עושים אותו נכון

אגמון החולה הוא לא שמורת החולה – זו נקודת בלבול נפוצה. האגמון הוא שטח שהוצף מחדש בשנות ה-90 בקצה הדרומי של העמק, והוא הפך למרכז נדידה עולמי. בחורף שוהים כאן בשיא כ-40 אלף עגורים אפורים, וחלקם אפילו מוותרים על המשך הנסיעה לאפריקה ונשארים לחורף.

המסלול הוא לולאה של כשמונה וחצי קילומטרים סביב האגם, וזה יותר מדי לרוב הילדים ברגל. יש שלוש דרכים לעשות אותו: עגלה מבודדת – קרון רתום לטרקטור שמתקרב מאוד לעופות בלי להבריח אותם, וזו החוויה הכי טובה עם ילדים קטנים; עגלות גולף חשמליות לשש נפשות, שנוסעות בקצב עצמאי; ואופניים, כולל אופני משפחה, שמתאימים מגיל שבע ומעלה.

הטיפ החשוב ביותר: תזמינו מראש. בעונת הנדידה, ובמיוחד בסופי שבוע ובחנוכה, כל הסבבים נתפסים ימים מראש. וכן – צאו מוקדם. ההאכלה של העגורים מתבצעת בשעות הבוקר, ואז גם האור הכי יפה והציפורים הכי פעילות.

זריחה מעל אגמון החולה בשיא עונת נדידת העגורים (צילום: Tomere, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)

האכלת העגורים בשדות האגמון – פתרון שמונע נזק לחקלאות ומאפשר צפייה מקרוב (צילום: מינוזיג, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)

שמורת תל דן: מים, ארכיאולוגיה ושער בן 3,800 שנה

אם יש אתר אחד בצפון שמצליח לרצות גם ילדים בני חמש וגם מבוגרים שאוהבים היסטוריה, זו שמורת תל דן. נחל דן הוא המקור החזק ביותר של הירדן, והמים בו קרים – בערך 15 מעלות כל השנה – וזורמים בעוצמה בין עצי ענק ותת-יער סבוך שנראה כמעט טרופי.

בשמורה שני מסלולים עיקריים. מסלול קצר של כ-45 דקות, נגיש בחלקו, שעובר לאורך הזרם ומגיע לבריכה רדודה שבה אפשר להכניס רגליים. מסלול ארוך של כשעה וחצי עד שעתיים, שמוסיף את התל הארכיאולוגי.

ועל התל שווה לעצור. כאן נמצא השער הכנעני מהמאה ה-18 לפנה"ס, שער קשת בנוי לבני בוץ ששרד כמעט שלם – אחד המבנים העתיקים מסוגו בעולם. קצת מעליו נמצאים השער מתקופת ממלכת ישראל ומתחם הבמה, ובאתר התגלתה גם "כתובת תל דן" המפורסמת, שמזכירה את "בית דוד". אני נוהגת לספר לילדים את הסיפור לפני שנכנסים, ואז הם מחפשים את השער כמו במשחק.

קחו בחשבון: נעליים שנרטבות, בגדים להחלפה, והשמורה מפסיקה למכור כרטיסים כשעה לפני הסגירה.

נחל דן זורם בין עצי הענק בשמורת תל דן (צילום: שלמה רודד, ויקישיתוף, רישיון CC BY 2.5)

שרידי השער מתקופת ממלכת ישראל בתל דן (צילום: Hanay, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0)

הבניאס: המפל הגדול בישראל

שמורת נחל חרמון, שכולם קוראים לה הבניאס, מציעה שני חלקים נפרדים עם כניסות שונות. מתחם המפל הוא הקצר והפופולרי: ירידה של כעשר דקות אל נקודת תצפית מול מפל שנופל מגובה עשרה מטרים בערך, עם רסס שמגיע עד השביל. זה המפל החזק ביותר בישראל, במיוחד באביב.

מתחם המעיין נמצא כשלושה קילומטרים משם ומכיל את המערה שממנה נובעים המים, את שרידי מקדש פאן מהתקופה ההלניסטית והרומית ואת חורבות העיר קיסריה פיליפי. אפשר לחבר בין השניים ב"מסלול התלוי" – שביל שמורכב מגשרי עץ מעל הנחל, כשעה וחצי בירידה, שהוא בעיניי המסלול המהנה ביותר בשמורה לילדים מגיל שש.

הטריק הלוגיסטי: המסלול המחבר הוא חד-כיווני, אז או שנוסעים בשני רכבים ומשאירים אחד בסוף, או שהולכים חזרה בעלייה. יש גם הסעות פנימיות בעונה. בדקו באתר רשות הטבע והגנים לפני הנסיעה, כי מצב המסלולים משתנה לפי גובה המים.

מפל הבניאס בנחל חרמון, המפל החזק ביותר בישראל (צילום: Hoshvilim, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)

נחל שניר וחורשת טל: יום מים אמיתי

אם החום קשה והילדים רוצים פשוט להיות במים, אלה שני האתרים שאני שולחת אליהם. שמורת נחל שניר (החצבני) היא מסלול קצר ומוצל לחלוטין לאורך הנחל, עם ברכות רדודות שאפשר לשבת בהן. המסלול המרכזי לוקח כשעה, ברובו במים או לצדם, ומתאים גם לגיל שלוש-ארבע בליווי צמוד. המים כאן קרים באמת, אז אל תופתעו מהצווחות.

חורשת טל היא סיפור אחר – פארק לאומי גדול עם חורשת אלוני תבור עתיקים, מדשאות ענק, בריכת שחייה מוזנת ממי הדן וגם קמפינג. זה המקום הנכון ליום שלם עם פיקניק, ולמשפחות עם טווח גילים רחב שקשה להן להסכים על מסלול אחד. אנחנו סוגרים בו בדרך כלל את היום השני.

למי שרוצה להעמיק בנושא, כתבנו בעבר על טיולי מים בצפון עם ילדים עם עוד אפשרויות באזור.

נחל שניר (החצבני) – מסלול מים מוצל ורדוד (צילום: Adiel lo, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0)

אלוני תבור עתיקים ומדשאות בפארק הלאומי חורשת טל (צילום: יונץ, ויקיפדיה העברית, נחלת הכלל)

מטולה ומפל התנור

מטולה היא העיירה הצפונית ביותר בישראל, ויש בה משהו מנומנם ונעים – רחוב ראשי אחד, בתי אבן מסוף המאה ה-19, ותצפית שממנה רואים את גבול לבנון ואת החרמון. שמורת נחל עיון יורדת ממש בקצה העיירה, ובה ארבעה מפלים, שהגדול בהם הוא מפל התנור – כשלושים מטרים של נפילה לתוך קניון צר.

חשוב לדעת: נחל עיון מגיע מלבנון וזרימתו עונתית לחלוטין. בחורף ובאביב המפל מרשים; בקיץ הוא לרוב יבש, והשמורה עדיין יפה אבל בלי המים. תבדקו לפני שאתם נוסעים במיוחד בשבילו. יש מסלול קצר של כחצי שעה מהחניון העליון, ומסלול ארוך יותר שמחבר את כל המפלים ודורש שני רכבים.

נקודה נוספת: האזור צמוד לגבול, ולעיתים יש שינויים בנגישות לאתרים ובשעות הפתיחה. שווה בדיקה עדכנית מול פיקוד העורף ורשות הטבע והגנים לפני שיוצאים.

מפל התנור בשמורת נחל עיון ליד מטולה (צילום: Mboesch, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)

מטולה על רקע החרמון בקצה הצפוני של הארץ (צילום: Adiel lo, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 3.0)

עוד עצירות ששוות תוספת

מצודת נמרוד – מבצר ממלוכי ענק על רכס מעל הבניאס, עם מגדלים, מדרגות אפלות ואשנבי ירי. ילדים אוהבים אותו בדיוק בגלל זה. אין בו הרבה צל, אז לא בצהריים של אוגוסט.

שמורת החולה – שמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בישראל, עם מסלול קצר על גשרים צפים, תצפית ובריכה מלאה בבופלואים וצבים. קצרה ומצוינת לילדים קטנים.

תל חצור – עיר כנענית ענקית ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו, עם מערכת מים מרשימה שיורדת עמוק לתוך הסלע.

קריית שמונה ומצפה הצוקים – רכבל וגלישה לאורך הצוק לילדים גדולים יותר, וטיילת תצפית על העמק.

איפה לישון

האזור בנוי בעיקר על צימרים וקיבוצים, ופחות על מלונות. שלוש אפשרויות עיקריות: צימר משפחתי במושבים שסביב קריית שמונה ובגליל העליון – הכי נפוץ, ובחלקם יש בריכה פרטית; אכסניות וכפרי נופש קיבוציים כמו בכפר בלום, החוקוק והגושרים, שמתאימים למשפחות גדולות ולחבורות; וקמפינג – חורשת טל מפעילה אתר לינה מסודר, וזו חוויה שילדים זוכרים.

שווה לדעת שבסופי שבוע ובחגים המחירים כאן קופצים משמעותית, ושבאמצע שבוע אפשר למצוא את אותו צימר בפער של מאות שקלים. אם אתם גמישים, זו החלטה שמשתלמת.

מסלול מוצע לשלושה ימים

יום ראשון: אגמון החולה בבוקר המוקדם (עגלה מבודדת או עגלות גולף), ארוחת צהריים באזור, ואחר הצהריים שמורת החולה או תל חצור. לינה באזור קריית שמונה.

יום שני: שמורת תל דן בבוקר, פיקניק, ואחר הצהריים מפל הבניאס או המסלול התלוי. אם נשאר כוח – מצודת נמרוד לשקיעה.

יום שלישי: נחל שניר בבוקר, ואז מטולה ונחל עיון, או לחלופין יום מנוחה מלא בחורשת טל לפני הנסיעה דרומה.

מי שיש לו יום רביעי יכול להוסיף את רמת הגולן בדרך חזרה, או לרדת לכנרת ולטבריה.

שבעה טיפים מהשטח

1. מנוי מטיילים של רשות הטבע והגנים. אם אתם עושים שלושה אתרים ומעלה בסוף שבוע אחד, הוא כבר משתלם – והאזור הזה צפוף באתרי רשות.

2. נעלי מים או קרוקס עם רצועה אחורית. לא כפכפים. חצי מהמסלולים כאן רטובים, והאבנים חלקות.

3. תזמינו את האגמון מראש, ובמיוחד בעונת הנדידה ובחופשות. זה האתר היחיד באזור שבאמת נסגר להזמנות.

4. מים קרים באמת. המעיינות כאן נשארים סביב 15 מעלות כל השנה. לילדים קטנים כדאי בגד ים ארוך או חולצת ליקרה, ובעיקר מגבת יבשה זמינה.

5. צאו מוקדם. בעונה, החניונים בתל דן ובבניאס מתמלאים עד עשר בבוקר, וכניסה מאוחרת עלולה להסתיים בהמתנה ארוכה.

6. בדקו זרימה לפני שנוסעים בשביל מפל. נחל עיון עונתי, ורמת המים בבניאס משתנה. שיחת טלפון לשמורה חוסכת אכזבה.

7. הכינו מראש שני מסלולים לכל יום. חום, עייפות ותורים משנים תוכניות, ועם ילדים עדיף שתהיה חלופה מוכנה מאשר להתווכח בחניון.

לסיכום

עמק החולה והגליל העליון הם אחד המקומות הבודדים בארץ שבהם אפשר לראות בבוקר אחד עשרות אלפי עגורים, לאכול צהריים ליד נחל שזורם מאז ומעולם, ולסיים את היום בשער עתיק שנבנה לפני כמעט ארבעת אלפים שנה. לילדים זה נראה כמו יום כיף; רק אחר כך הם מבינים כמה הם קלטו בדרך.

למי שמתכנן עוד טיולים משפחתיים בארץ, יש לנו מדריכים מלאים גם לעמק המעיינות והגלבוע, לכרמל ולחיפה ולגליל המערבי.