בקיץ 2023 נסעה ק', תושבת אזור נתניה כבת 40, מפגישת עבודה בבית חולים במרכז הארץ לכנס מקצועי בחיפה. באחד הפקקים בכבישי המרכז נפגע רכבה מאחור מטנדר מסחרי גדול. מעוצמת ההתנגשות ספגה טלטלה קשה ונחבלה בראש, בצוואר ובגב. עוד באותו יום פנתה לחדר מיון, ובימים שלאחר מכן המשיכה להתלונן על כאבי ראש וכאבים בגב ובצוואר.
המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה ושילם לה דמי פגיעה עבור תקופת אי-הכושר הראשונית. אלא שהכאבים לא חלפו: בחודשים שלאחר התאונה המשיכה להתלונן על כאבי ראש, כאבי צוואר וגב, הקרנות לגפיים, חולשה ועייפות. בבדיקת סי-טי נמצא בלט דיסק, ובבדיקת הולכה עצבית העריכו הרופאים כי ייתכן שהיא סובלת מפגיעה שורשית כרונית באזור הצוואר והגב התחתון. היא הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה ולמרפאת כאב, ואף תרופה שנרשמה לה לא הועילה.
ביולי 2024 התכנסה בעניינה ועדה רפואית. הוועדה הכירה בנכות זמנית בשיעור נמוך ולתקופה קצרה בלבד, וקבעה כי החל מאוקטובר 2023 לא נותרה לה כל נכות או מגבלה. ק' פנתה למשרד עורכי הדין טייב את שטרית, העוסק במימוש זכויות רפואיות, שליווה אותה גם בהליכי הערר - אך ועדת הערר בסניף נתניה דחתה את הערר וקבעה כי הבדיקות הקליניות אינן מצדיקות נכות צמיתה, וכי החומר שהוצג בפניה אינו מעיד על מעקב נוירולוגי וטיפול תרופתי ממושך.
עורכי דינה ערערו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ובפסק דין מאפריל 2025 הוחזר עניינה לוועדת הערר לבחינה מחודשת של הנכות בגין כאבי הראש. לקראת הדיון הוגשו לוועדה מסמכים רפואיים רבים, ובהם תיעוד ביקורים חוזרים לאורך יותר משנה ופירוט הטיפולים התרופתיים. חרף זאת דחתה הוועדה את התביעה פעם נוספת - הפעם תוך שהיא מכירה בקשר סיבתי בין כאבי הראש לתאונה, אך קובעת כי היקף המעקב והטיפול אינו מצדיק נכות צמיתה.
עורכי הדין יוסף טייב ועידן שטרית הגישו ערעור נוסף, והפעם מיקדו את טענותיהם בדרך שבה בחנה הוועדה את החומר: לטענתם היא לא מילאה אחר הוראות פסק הדין הקודם, לא נתנה משקל לרצף המעקב הרפואי והתמקדה בתרופה אחת בלבד. עוד טענו כי תחילה נימקה הוועדה את הסירוב בהיעדר מעקב מספק, ולאחר שהוצג לה תיעוד נרחב שינתה את ההנמקה וקבעה שהמעקב אינו ממושך די הצורך. על רקע זה ביקשו להעביר את הדיון לוועדה בהרכב אחר.
בדיון שהתקיים במרץ 2026 הודה בא כוח המוסד לביטוח לאומי כי נפל פגם חמור בהחלטת הוועדה, והעלה חשש כי חבריה כבר "נעולים" בעמדתם. בפסק דין מאותו חודש נקבע כי עניינה יועבר לוועדת ערר בהרכב אחר, וכי הפרוטוקולים של הוועדות הקודמות לא יועברו לעיונה כדי שלא תושפע מהחלטותיהן.
ביולי 2026 התכנסה הוועדה החדשה וקיבלה את הערר במלואו: 5% נכות צמיתה בשל כאבי הראש, 5% נוספים בשל הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי ו-5% נוספים בשל הגבלה בתנועות הגב המותני - ובחישוב משוקלל 14.27%. הוועדה קבעה במפורש כי קיים קשר סיבתי בין תאונת העבודה לכאבי הראש, הצוואר והגב, והגדילה בדיעבד את שיעור הנכות הזמנית מ-15% ל-20%. בעקבות ההחלטה שילם לה המוסד לביטוח לאומי כ-124 אלף שקל, רובם כמענק חד-פעמי.
בימים אלה הגישו עורכי הדין טייב ושטרית תביעה גם נגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב שבו נהגה ק' בעת התאונה. לדבריהם, חברות הביטוח מקבלות על פי רוב את קביעות הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי בכל הנוגע לשיעורי הנכות, ולפיכך הנכויות שנקבעו עשויות לזכות את מרשתם בפיצוי גבוה מזה שקיבלה עד כה.
