הכל החל במהלך רחצה בים המלח. הצעיר, תושב ראש העין, חש כי הוא עומד לטבוע, ורוחצים שנחלצו לעזרתו משכו אותו בכוח בידו הימנית והוציאו אותו מהמים. מיד לאחר מכן החל לסבול מכאבים עזים בכתף, ממגבלה בתנועות ומקושי להשתמש בידו.
עקב הכאבים העזים התייצב הצעיר, כשעה לאחר האירוע, במרכז טרם לרפואה דחופה בקריית גת. כבר באותו ביקור הועלה חשד לפריקת כתף, ואף נעשה ניסיון, תחת טשטוש, להחזיר את הכתף למקומה. בתום הניסיון תועד כי לא חל שינוי בהנעת הכתף.
חרף זאת, טוען עו"ד רן שפירא, הצוות הרפואי לא ערך צילום ביקורת לאחר ניסיון ההחזרה שכשל, והצעיר לא הופנה לחדר מיון. הצוות הסתפק בצילום רנטגן שפוענח כתקין, לא הפנה את הצעיר לבדיקות הדמיה נוספות, ושחרר אותו להמשך מעקב אורתופדי בקהילה.
אך הכאבים והמגבלה לא חלפו. כעבור 11 ימים סר הצעיר למרכז טרם לרפואה דחופה, הפעם בראש העין, והתלונן על כאבים חזקים בכל תנועה ועל מגבלת תנועה חמורה בכתף. גם הפעם לא הופנה לחדר מיון, אלא לבדיקות הדמיה ולפיזיותרפיה בקופת החולים. להוראות השחרור אף צורפו, על פי התביעה, הנחיות הנוגעות לדלקת בגיד אכילס, שכלל אינה קשורה לפגיעה שממנה סבל.
בחודשים שלאחר מכן המשיך הצעיר לסבול מכאבים קשים וממגבלות בכתפו, והועבר בין גורמים רפואיים שונים בשירותי בריאות כללית. הוא פנה לרופא המשפחה, עבר בדיקת אולטרסאונד ונבדק אצל אורתופדים. בדיקת האולטרסאונד הוגדרה בפענוח כמוגבלת בשל הכאבים והקושי לשתף פעולה, אך בהמשך תוארה ברשומה האורתופדית כתקינה.
בחודש אוגוסט, כארבעה חודשים וחצי לאחר הפציעה, הגיע הצעיר לחדר המיון בבית החולים בילינסון. בסיבת הפנייה נרשם במפורש "פריקת כתף", ובבדיקה תועדה מגבלה בהנעת הכתף ובסיבוב פנימי וחיצוני. למרות זאת, נטען בתביעה, לא בוצעו במיון צילום רנטגן או בדיקת סי-טי, ומצבו סוכם כ"כתף קפואה". הצעיר שוחרר לביתו והופנה לבדיקת MRA תחת חומר ניגוד ולפיזיותרפיה.
רק בחודש אוקטובר, יותר מחצי שנה לאחר הפציעה, עבר הצעיר את בדיקת ההדמיה, שממנה עלה כי הוא סובל למעשה מפריקה אחורית נרחבת ומוזנחת של כתף ימין. בנוסף נמצאו נזק גרמי בראש עצם הזרוע ופגיעה בסחוס של מפרק הכתף. הוסבר לו כי משום שהכתף הייתה פרוקה יותר משישה חודשים, ייתכן קושי להחזיר את המפרק למקומו, וייתכן אף שיידרש להחלפת ראש עצם הזרוע.
כתשעה חודשים לאחר הפציעה עבר הצעיר ניתוח פתוח לשחזור המפרק בבית החולים בילינסון, שבמהלכו טופל גם הנזק הגרמי. הניתוח הצליח להשיב את המפרק למקומו, אך לדברי הצעיר, חרף החלמתו, הוא ממשיך לסבול מחולשה משמעותית ביד ימין, ידו הדומיננטית, וממגבלות בתנועת הכתף. לדבריו, הוא מתקשה בהרמת משאות ובמאמצים גופניים, לא הצליח לחזור לפעילות הספורטיבית שבה עסק לפני הפציעה, ואינו מסוגל לישון על צד ימין.
בתביעה טוען עו"ד שפירא כי לאורך תקופה ארוכה החמיצו הצוותים הרפואיים שוב ושוב הזדמנויות לאבחן את הפריקה האחורית ולטפל בה בשלב מוקדם.
לתביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר צבי גורן, מומחה בכירורגיה אורתופדית וברפואת ספורט. לדבריו, פריקה אחורית של הכתף היא תופעה מוכרת שעלולה להתפספס בצילום רגיל, ובמקרה זה צילומי הרנטגן לא בוצעו בזוויות המתאימות לאבחונה. לכן, לטענתו, לא ניתן היה לשלול את הפריקה, והיה צורך להקפיד ולבצע צילום במנח מתאים, שלא בוצע.
המומחה קבע כי כבר לאחר ניסיון השחזור הראשון, שלא הביא לשיפור, היה מקום להפנות את הצעיר לחדר מיון ולבצע בדיקת CT כדי לוודא שהמפרק אכן חזר למקומו. הוא מתח ביקורת גם על המשך הטיפול בקופת החולים ועל הביקור בחדר המיון בבילינסון: לדבריו, כאשר מטופל מגיע לאחר חבלה, סיבת פנייתו היא פריקת כתף והוא סובל ממגבלה משמעותית בתנועה, יש לבצע לכל הפחות בדיקת הדמיה.
על פי חוות הדעת, אילו הפריקה הייתה מאובחנת בסמוך לפציעה, ניתן היה בסבירות גבוהה לטפל בה באמצעות שחזור סגור. האיחור באבחון, כך נקבע, הוא שהפך את המצב לכזה המחייב ניתוח פתוח מורכב. בתום חוות דעתו קבע המומחה לצעיר נכות רפואית צמיתה בשיעור 25% בגין מגבלות הכתף ונכות נוספת בשיעור 10% בגין צלקת ניתוחית באורך 11 סנטימטר, ובסך הכול נכות רפואית משוקללת בשיעור 32.5%.
בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב מבקש עו"ד שפירא לחייב את הנתבעות לפצות את הצעיר בגין כלל נזקיו לעבר ולעתיד, עד גבול סמכות בית המשפט. טרם הוגשו כתבי הגנה.
