במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, ופורסם בכתב העת PLOS ONE, נמצא כי מרחבי העבודה במתחם קטן ומבוצר לייצור ארגמן בתל שקמונה לא שימשו לפעילות אחת קבועה. בזמנים שונים שימש המרחב לסחיטת זיתים, להחזקת בעלי חיים ולייצור ארגמן. באחד מהמרחבים אף נמצאו עדויות לפעילות הקשורה לטקסטיל.
לדברי החוקרים, המעבר בין הפעילויות אפשר לנצל את המרחב, כוח העבודה והמשאבים לאורך השנה, והוא מצביע על תכנון וגמישות בניהול נכס כלכלי חשוב של ממלכת ישראל. בה בעת, הממצאים מראים כי מתקנים וממצאי מקרו אחרים שארכאולוגים מזהים בחפירה עשויים לשקף רק את הפעילות שהותירה את העדות הבולטת ביותר, ולא את מלוא השימוש שנעשה במרחב לאורך השנה.
"כשארכיאולוגים מוצאים בית בד, הנטייה הטבעית היא לומר 'כאן ייצרו שמן זית'. אולם המסיק נמשך רק פרק זמן קצר יחסית בסוף הסתיו. לכן, כדי להבין את השימוש במרחב, צריך לשאול מה נעשה במבנה בשאר ימות השנה."
אמר ד"ר גולן שלוי, שניהל את החפירות בתל שקמונה בשנת 2023
מפעל הארגמן הגדול ביותר הידוע מתקופת הברזל
תל שקמונה היה אתר תעשייתי קטן ומבוצר בחוף הכרמל, שפעל במאות 8–9 לפנה"ס כמרכז כלכלי חשוב בשליטת ממלכת ישראל. הוא נחשב למפעל הארגמן הגדול ביותר הידוע מתקופת הברזל במרחב הים התיכון. חפירות קודמות נערכו באתר בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, ובשנים 2011–2013. באתר נמצא הריכוז הגדול ביותר בעולם של ממצאים הקשורים לייצור ארגמן, הכולל מעל 170 פריטים, רובם מוכתמים בצבע עצמו. בממצאים יש עדויות לעשרות מכלי חרס לייצור צבע וצביעה, בנפח של כ־350 ליטרים כל אחד. החפירות חשפו גם את המבנים ואת מתקני הייצור, אך לא אפשרו לשחזר כיצד השתנה השימוש בהם לאורך זמן.
במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים החופרים באתר, ד"ר גולן שלוי, סוניה פינסקי ופרופ' איילת גלבוע מהמכון ע"ש זינמן לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה, לשלב ניתוח מיקרוסקופי של שכבות הפעילות באתר, בשיתוף פעולה עם המעבדה למיקרו־היסטוריה סביבתית במחלקה לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, בהובלת פרופ' דוד פריזם וד"ר רוני צוקרמן־קופר. ד"ר אייזק אוגלובלין־רמירז, יחד עם מדליין ג'ייקבסון, מהמכון ללימודי הים ע"ש ליאון רקנאטי באוניברסיטת חיפה, ניתחו שרידי פעילות מיקרוסקופיים במעבדה והצליחו לפענח אילו פעילויות נערכו במרחבי העבודה בתל שקמונה וכיצד הם נוהלו ותוחזקו בין שימוש לשימוש.
מה מסתתר בשכבות העפר
המחקר התמקד בשכבה המתוארכת בקירוב לשנים 790–740 לפנה"ס, תקופת מלכותו של ירבעם השני, ושיא הפעילות התעשייתית בתל שקמונה. הוא התבסס על חפירה שנערכה באתר בשנת 2023 ועל דיגום שיטתי של המשקעים שהצטברו בשני מרחבי עבודה. במהלך החפירה אספו החוקרים חתכים וגושי קרקע ודגמו אותם. במעבדה הם בדקו את הדגימות באמצעות קרינת אינפרה אדום, המאפשרת לזהות את הרכב החומרים וסימנים לחשיפה לחום. בבדיקה נוספת בחנו החוקרים במיקרוסקופ חתכים דקים שהוכנו מגושי הקרקע, כדי לעקוב אחר הדרך שבה נוצרו והצטברו שכבות זעירות. נוסף על כך הם מדדו שרידים מיקרוסקופיים של צמחים, אפר עץ וגללי בעלי חיים.
סתיו, חורף ואביב: מודל עונתי של מרחב אחד
מתוצאות המחקר עולה כי אחד משני המרחבים שנבדקו שימש בזמנים שונים לסחיטת זיתים ולהחזקת בעלי חיים. אבן ששימשה לריסוק זיתים ומשקע שבו השתמרו טביעות של זיתים העידו על סחיטת זיתים, ואילו שרידים מיקרוסקופיים של גללי בעלי חיים וסימני רמיסה העידו על קיומה של מכלאה לבעלי חיים. שתי משקולות נול שנמצאו במקומן המקורי מצביעות על פעילות הקשורה לטקסטיל. במרחב השני ובקרבתו נמצאה ערמה של קונכיות ארגמון מרוסקות, ולצידה עשרות טביעות בקרקע של גלעיני זיתים, משקולת של בית בד ושברי חרס של מכלי צביעה שעליהם שרידי ארגמן.
על בסיס העיתוי הידוע של הפעילויות גיבשו החוקרים מודל עונתי: סחיטת הזיתים בסתיו, החזקת בעלי החיים בחורף והפעילות הקשורה לטקסטיל באביב. ייצור הארגמן השתלב, להערכת החוקרים, במחזור הפעילויות, אך עדיין אי אפשר לקבוע באיזו עונה התקיים. שכבות של גללים שנחתמו באפר מצביעות על מעבר מתוכנן בין השימושים השונים. החוקרים סבורים כי האפר שימש לחיטוי המרחב, להפחתת ריחות ולשליטה במזיקים לפני חזרתו לפעילות תעשייתית.
"בחפירה רגילה אנחנו רואים את המתקנים והממצאים הגדולים, אבל בתוך שכבות העפר נשמר לפעמים סיפור מפורט הרבה יותר. בתוך שכבות אלו זיהינו עקבות שלא ניתן לראות בעין אלא רק תחת המיקרוסקופ. כך אפשר לשחזר לא רק מה נעשה במבנה, אלא כיצד השתנה השימוש בו לאורך זמן."
אמר ד"ר אייזק אוגלובלין־רמירז
"השילוב בין הממצא הארכיאולוגי שמתגלה בחפירות, לממצא מיקרו־ארכיאולוגי, שמתגלה במעבדה, פותח צוהר להבנה חדשה של הפעילות הקדומה. אין סיבה שהפעילות המתוכננת והדגם העונתי שאנו רואים בשיקמונה, לא יתגלה גם באתרים אחרים על ידי מחקר משולב. התייעלות וניצול מקסימלי של משאבים ומרחב היה גם נחלתן של חברות קדומות, לא פחות מאשר אצלנו."
הוסיף פרופ' דוד פריזם
