כל שיר ב-"Bad Dream", אי-פי הבכורה של עמית לוינסון, נולד ברגע אחר בחייה. "Here I Go" נכתב כשהבינה שאף אחד לא יציל אותה אם לא תציל את עצמה, והחליטה לקום וללכת. "Bad Dream", רך וחלומי עם נגיעות סול, נכתב כשהבינה שמישהו מרסק אותה ובכל זאת לא הצליחה לשחרר. "Nobody" נכתב מתוך כעס ותסכול, ונשמע בדיוק כך: גיטרות, פופ-רוק ואנרגיה מתפרצת. ו-"Take Your Time" נכתב כשפגשה מישהו שלידו יכלה פשוט לנשום – שיר אהבה שקט. רק כשהאבק שקע הבינה שארבעת הרגעים האלה הם סיפור אחד.
"כתבתי פשוט כי אם לא הייתי כותבת, הייתי נעלמת"
אמרה עמית לוינסון
הדרך לאי-פי הבכורה
לוינסון גדלה בבית לא יציב, להורים גרושים ועם קשר מורכב עם אמה. כשאביה חלה בסרטן המציאות היטלטלה, מצבה הנפשי התערער, ובגיל 20 – כשהעולם היה אמור להיפתח – החיים הצטמצמו למשימה אחת: לשרוד. הבית כבר לא היה מקום שאפשר להחלים בו, והיא עזבה אותו כדי לטפל בעצמה. אחר כך הגיעו אהבה שריסקה, בדידות והתחושה שאף אחד לא באמת רואה אותה.
היא לא תכננה אלבום קונספט – היא כתבה כדי לא להיעלם. המוזיקה הייתה מה שעזר לה לקום ולהתקדם, ורק בדיעבד הבינה שהשירים הם מפה של החיים שלה. היום, בגיל 30, היא בונה את הקריירה שלה לבד, לאחר שהתחתנה עם האיש שלידו היא יכולה פשוט להיות היא. השירים האלה והוא, היא אומרת, הם התיקון שלה.
"גם מתוך החלום הכי רע, אפשר להתעורר"
מסכמת עמית לוינסון
