גם השפלה פומבית במקום העבודה עלולה, בנסיבות המתאימות, להיחשב לתאונת עבודה ולזכות את העובד בתגמולים משמעותיים. כך אירע לב׳, בכירה בשירות המדינה ששימשה בתפקיד ניהולי בכיר בגוף ממשלתי, לאחר שאירוע קשה שחוותה במהלך ישיבת עבודה הוביל להתקף חרדה ולהידרדרות ממושכת במצבה הנפשי. את ב׳ מייצג עורך הדין נתן זבינצקי ממשרד עורכי הדין חזוט-בר-זבינצקי.
לדברי עו״ד זבינצקי, עוד קודם לאירוע התגלעו בין מרשתו לבין גורמים בהנהלה מחלוקות על רקע אופן מילוי תפקידה, ובשל התעקשותה על קיומו של מינהל תקין היא החלה לסבול מהתנכלות מצד גורמים בכירים בארגון.
במהלך חודש יוני בשנה שעברה השתתפה ב׳ בישיבת הנהלה. לפתע החלה עובדת בכירה נוספת להשתלח בה בצורה קשה, תוך שהיא מגדפת ומקללת אותה מול יתר המשתתפים. ב׳ פרצה בבכי ועזבה את החדר, וזמן קצר לאחר מכן חשה ברע. רופאה שהוזעקה למקום מצאה אותה במשרדה בוכה ומתנשפת, סובלת מכאבים בחזה, סחרחורת, תחושת מחסור באוויר ואי-שקט. הרופאה התרשמה כי היא מצויה בחרדה, ניסתה להרגיעה ומסרה לה כדורי הרגעה לשימוש בעת הצורך.
למרות האירוע המשיכה ב׳ להגיע לעבודתה, אך בתוך שבועיים פיתחה מעמסה נפשית כבדה והפסיקה להגיע. היא פנתה לטיפול נפשי, ומומחים מתחום התעסוקה קבעו כי במצבה אינה מסוגלת לעבוד. מצבה תואר, בין היתר, כתגובה חריפה לסטרס רגשי וכחרדה עמוקה, ובהמשך הופיעו גם קשיי שינה.
עו״ד זבינצקי פנה בשמה למוסד לביטוח לאומי וביקש להכיר באירוע ההעלבה כתאונת עבודה. הבקשה התקבלה, האירוע הוכר ככזה, ובמסגרת זו שולמו לה דמי פגיעה עבור 72 ימי היעדרות. ב׳ נעדרה מעבודתה במשך קרוב לשנה, ורק לפני כארבעה חודשים התאוששה במידה שאפשרה לה לשוב לתפקידה הקודם.
לפני כשלושה חודשים בחנה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי את מצבה וקבעה כי היא סובלת מהפרעת הסתגלות המשלבת דיכאון וחרדה, וכי קיים קשר סיבתי בין מצבה לבין הפגיעה בעבודה. הוועדה קבעה לה נכות נפשית צמיתה בשיעור 15% החל מ-1 באוגוסט 2026, ובעקבות ההכרה קיבלה תגמולים חד-פעמיים בסך יותר מ-145 אלף שקלים.
לדבריה, גם החזרה לעבודה לא הביאה עמה הקלה. היא מספרת כי בשיחה שנערכה עמה נאמר לה שבהנהלה הופתעו לראותה חוזרת, משום שסברו כי כבר עזבה את הארגון, וכי תביעת תאונת העבודה שהגישה כונתה באותה שיחה "הפיל שבחדר". הצדדים דיברו על רצון לפתוח דף חדש, אך לטענתה בתוך כחודש וחצי חודשה ההתנכלות כלפיה ואף החריפה.
בין היתר טוענת ב׳ כי הוטלו עליה מגבלות חדשות באופן מילוי תפקידה: נאסר עליה לפנות ישירות לקבלת ייעוץ או לקיים קשר עם גורמים שונים, ובהם הלשכה המשפטית ונציבות שירות המדינה, אלא בדרך שנקבעה לה; היא נדרשה לתקשר עם אחד מבכירי הארגון בכתב בלבד; ובמקביל הושמעו כלפיה אמירות מקטינות בנוכחות בעלי תפקידים נוספים. עוד לטענתה, כבר במהלך חופשת המחלה נותקו הרשאותיה למחשב ולמערכות הארגוניות ללא הודעה מוקדמת, והיא הוסרה מקבוצות הווטסאפ המקצועיות של ההנהלה.
בתחילת ספטמבר פנתה ב׳ לנציבות שירות המדינה והגישה תלונה נגד מנהל הגוף ונגד בכירה נוספת, בטענה כי היא נתונה למסכת שיטתית ומתמשכת של התעמרות והתנכלות. היא ביקשה מהנציבות לפתוח בבדיקה, להגן עליה מפני פגיעה נוספת ולאפשר הפרדה בינה לבין הגורמים שעליהם התלוננה עד לסיום הבירור. נכון לעת הזו טרם ניתנה הכרעה בתלונתה.
