התערוכה מביטה בתל אביב-יפו דרך רגעי השינוי שמעצבים אותה: עיר שנבנית ונמחקת, זוכרת ושוכחת, ומשנה את היחסים בין בית, מקום ושייכות. לפי המוזיאון, התנועה המתמדת היא יסוד קיומה של העיר, ובתוכה הבית, הזיכרון והזהות לובשים ופושטים צורה ללא הרף.
באמצעות אדריכלות, רחוב, ים, תשתיות, גוף וארכיון הופכת התערוכה את העיר למעבדה חומרית של זיכרון: קלקר מתחזה לבטון, שברי מרצפות שנפלטו מן הים הופכים לתכשיטים, וחוט רוקם מחדש תצלומים משפחתיים שנמצאו בשוק הפשפשים. העבודות מציעות להביט בעיר לא מן החוף, אלא מתוך המים עצמם.
בין העבודות: ״בית מספר 27״ של אמי ספרד, המתבוננת במשך שנים בבית תל אביבי אחד והופכת אותו לארכיון של מחאות, מלחמות, שכנות והתחדשות עירונית; ״אל עבר האופק״ של דבורה מורג, שבה שולחן אוכל הפוך צף על פני הים ונושא סיפור משפחתי הקשור לבית נטוש ביפו; עבודתה של נדיה גורנשטיין, המשתמשת בשברי מרצפות של מנשייה שנפלטו מן הים; ו״בתים בודדים״ של אלכסנדר סרבר, המציגה בתי באוהאוס עשויים קלקר שביר ומתפורר.
הקשר הישיר בין היצירה למקום בולט ב״הסירנות של כיכר ביאליק״, עבודת וידאו חדשה של אילת כרמי ומירב הימן שצולמה בכיכר ביאליק עצמה. יופייה של המזרקה והשירה הטקסית משרים תחושה של הרמוניה ויציבות, בעוד שמתחת לפני השטח רוחשים כוחות סמויים.
״המים הסוערים״ שבכותרת מתייחסים גם לתנועות העומק החברתיות והפוליטיות המעצבות את העיר, ומסמנים מציאות משתנה שבה כל ניסיון לייצב את העיר הוא זמני, וכל שכבה חדשה מצטרפת לשכבות שכבר היו כאן.
אירוע הפתיחה יתקיים במסגרת שבוע ״אוהבים אמנות. עושים אמנות״, אירוע האמנות השנתי של עיריית תל אביב-יפו, שייערך בין 11 ל-14 בנובמבר 2026. הכניסה למוזיאון תהיה חופשית ובהרשמה מראש בתאריכים 13 ו-14 בנובמבר.
מוזיאון העיר תל אביב-יפו ממוקם במבנה בית העיר ההיסטורי בכיכר ביאליק, ברחוב ביאליק 27, והוא המוזיאון ההשתתפותי הראשון בישראל.
