ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, מוסר כי העלייה ביבול נרשמת למרות שינויי מזג האוויר ולמרות הצורך לשקם את המטעים בגליל מנזקי המלחמה. שטחי מטעי הקיווי בישראל התרחבו בשנים האחרונות ועומדים כיום על כ-3,700 דונם, הממוקמים בעיקר בגליל העליון, בגליל המערבי וברמת הגולן. הפרי מיועד לשוק המקומי.
"בשנים האחרונות חל גידול בשטחי מטעי הקיווי, וכיום עומדים על כ-3,700 דונם אשר ממוקמים בעיקר בגליל העליון, בגליל המערבי וברמת הגולן. הפרי מיועד לשוק המקומי, את הפרי ניתן יהיה למצוא בשווקים גם עד תחילת הקיץ, הודות למחקר ופיתוח להארכת חיי מדף ארוכים במיוחד, המאפשרים את שיווק הפרי לאורך מספר חודשים, תוך שמירה על איכותו, מרקמו וטעמו" — אמר ירון בלחסן.
בלחסן מציין כי חלק מהמטעים הממוקמים בסמוך לגבול לבנון ספגו נזקים רבים במהלך המלחמה. לדבריו, החקלאים בקו העימות פעלו רבות לשיקום המטעים והמשיכו לקטוף גם בזמן הלחימה, כדי להגן על ביטחון המזון של ישראל ולספק פרי טרי ואיכותי לשווקים ולצרכנים.
הזן המוביל בשוק הוא הווארד, הנקטף בחודש נובמבר, שצורתו עגלגלה, צבעו ירקרק וטעמו ארומטי. לצדו משווק הזן ברונו, שצורתו מוארכת וטעמו מתקתק. לפי הארגון, הפרי הנקטף בימים אלה מובחר ובעל מרקם עדין, ובמקרר הביתי הוא נשמר עד כשלושה שבועות.
"הקיווי הינו מבין הפירות העשירים ביותר בנוגדי חמצון ובוויטמין C. בפרי אחד כ-100 מ"ג ויטמין C, הכמות המומלצת לאדם לצריכה ביום, הגדולה פי שלוש בוויטמין C מאשר בתפוז. בשל העלייה במודעות הבינלאומית לתכונותיו הבריאותיות, עולה הביקוש לפרי, בעיקר לקראת עונת החורף" — הוסיף בלחסן.
הקיווי הוא פרי ממשפחת האקטינידיים ומקורו בדרום סין. ניו זילנד הייתה הראשונה שנטעה אותו לגידול מסחרי והעניקה לו את שמו הבינלאומי, משום שצבעו מזכיר את ציפור הקיווי הנפוצה שם. הפרי דל שומן — כ-46 קלוריות לפרי ממוצע — ועשיר בסיבים תזונתיים, כולל בקליפתו.
