למה טיול שטח עובד עם ילדים דווקא כשכלום אחר לא עובד
לקח לי שנים להודות בזה, אבל מסלול רגלי טוב הוא לא תמיד הפתרון הנכון למשפחה. יש גיל – בערך בין שלוש לשבע – שבו כל הליכה ארוכה הופכת למשא ומתן, ויש גיל אחר, בערך בין שתים עשרה לשש עשרה, שבו הבעיה היא לא הרגליים אלא המוטיבציה. רכב שטח פותר את שתי הבעיות בבת אחת: הוא מכסה בשעתיים מרחק שהיה לוקח יום שלם ברגל, הוא מאפשר לעצור בדיוק איפה שמעניין, והוא מגיע לנקודות שרוב המטיילים פשוט לא רואים.
יש גם יתרון שפחות מדברים עליו – הנוחות הלוגיסטית. הצידנית נשארת ברכב. התיק הגדול נשאר ברכב. מי שנרדם פשוט נרדם. סבתא שלא הייתה מגיעה לשום תצפית רגלית יושבת בשורה השנייה ורואה את אותו הנוף בדיוק. לכן טיול ג'יפים הוא אחד הפורמטים הבודדים שבאמת עובדים לכל הדורות יחד.
המדריך הזה בנוי לפי אזורים, מהצפון לדרום, עם ציון של רמת הקושי של הדרך, האם צריך רכב 4X4 אמיתי או שמספיק רכב גבוה, וההמלצה לטווח הגילאים. בסוף תמצאו רשימת ציוד וכללי בטיחות שאני ממליצה לעבור עליהם לפני כל יציאה.
שלוש שאלות שצריך לענות עליהן לפני שבוחרים מסלול
1. ג'יפ פרטי, השכרה או טיול מאורגן?
למי שאין רכב שטח, יש שלוש אפשרויות. השכרת רכב 4X4 עולה בממוצע 350-500 שקל ליום ודורשת ניסיון נהיגה בשטח – אל תתחילו ללמוד עם ילדים ברכב. טיול מאורגן עם מדריך עולה בדרך כלל 150-250 שקל לאדם לשעתיים-שלוש, כולל מדריך שמספר ויודע לאן לא להיכנס, וזו האפשרות שאני ממליצה עליה לפעם הראשונה. טרקטורונים או רייזרים הם סיפור אחר לגמרי – מהנים מאוד, אבל רועשים, מאובקים, ולא מתאימים מתחת לגיל שבע.
2. איזו רמת דרך אתם באמת צריכים?
לא כל מסלול שטח דורש 4X4. הרבה מהדרכים היפות בישראל עוברות בדרכי עפר מהודקות שרכב פנאי גבוה רגיל עובר אותן בקלות בקיץ. חשוב להבדיל: דרך עפר קלה – כל רכב גבוה, בתנאי שלא ירד גשם. דרך בינונית – 4X4 ללא הנמכה, נהג עם קצת ניסיון. דרך קשה – 4X4 עם מנעול דיפרנציאל ונהג מנוסה, ולא לבד.
3. מה אומרת העונה?
זה הסעיף שהכי מזלזלים בו והכי מסוכן. נחלי מדבר – ואדי קלט, נחל צין, מכתש רמון – מועדים לשיטפונות בחורף, גם כשבמקום שבו אתם עומדים לא יורד גשם. בקיץ, לעומת זאת, מסלולי הנגב והערבה מסוכנים מסיבה אחרת: חום של 42 מעלות בצל. העונה האידיאלית לרוב המסלולים בדרום היא אוקטובר-אפריל, ולצפון דווקא אביב וסתיו.
רמת הגולן והגליל: בזלת, מים ומבצרים
1. דרך העפר סביב בריכת מיצר ומרום גולן
דרך מהודקת וקלה יחסית שמקיפה את מרגלות הר בנטל ועוברת בין שדות בזלת ומטעי דובדבנים. רמת קושי קלה, מתאימה לרכב גבוה בקיץ, והנוף פתוח ורחב. אפשר לשלב עם עלייה לתצפית הר בנטל עצמה – שם יש חניון, בית קפה ומערכת בונקרים מהמלחמה שילדים אוהבים לטפס בה.
מתאים ל: גילאי 4 ומעלה. עונה: אביב וסתיו, ובחורף רק אם לא ירד גשם כבד.
2. הדרך אל מבצר נמרוד ומדרונות החרמון
הדרכים בצפון הגולן מטפסות בין פלגי מים ועצי אלון, ובסופן מחכה מבצר נמרוד – המבצר הגדול בישראל, תלוי על רכס צר מעל נחל גוברין. הילדים יכולים לטפס במגדלים, לרדת לבור המים ולהציץ מחרכי הירי. שילוב מושלם של נסיעה יפה ואתר שמחזיק ילדים שעה וחצי לפחות.
3. שמורת יהודייה – נסיעה עד החניון, הליכה קצרה אל המים
לשמורת יהודייה מגיעים ברכב רגיל, אבל הדרכים הסובבות אותה מתאימות לשטח. השילוב שאני הכי אוהבת: נסיעה בדרכי העפר של מרכז הגולן בבוקר, ואז ירידה קצרה אל בריכת זוויתן התחתון לרחצה. שימו לב – הכניסה לשמורה מוגבלת במספר מבקרים ודורשת הזמנה מראש בעונה החמה.
4. מצוקי הארבל והדרך אל בקעת גינוסר
מהכביש הראשי אל גב הר הארבל יש דרכי עפר נוחות שמגיעות לנקודות תצפית מדהימות על הכנרת, בלי המסלול התלול שיורד במצוק. זו דוגמה מצוינת לרעיון המרכזי של המדריך הזה: את התצפית המרשימה ביותר אפשר להשיג בלי לדרוש מהילדים לטפס שעה וחצי.
מי שמתכנן סבב שלם בצפון ימצא השלמה טובה במדריך המשפחתי לרמת הגולן.
מדבר יהודה ובקעת הירדן: הנוף שמשתנה בעשרים דקות
5. ואדי קלט – מהמעיין ועד המנזר
זו אחת הדרכים הדרמטיות בישראל: ירידה מהרי ירושלים אל בקעת הירדן, כשמימין נפער קניון עמוק ובתוכו מנזר סנט ג'ורג' הצמוד למצוק. הדרך עוברת ליד אמות מים רומיות שעדיין מזרימות מים. חלק מהקטעים דורשים 4X4 אמיתי וחלקם נוחים יותר. חובה לבדוק תחזית – בשיטפון חורף הוואדי הזה הופך למלכודת.
מתאים ל: גילאי 6 ומעלה. עונה: נובמבר-מרץ, בימים יבשים בלבד.
6. דרך נחל אוג ומצוקי קומראן
מסלול קצר יחסית שמתחיל ליד צומת אלמוג ומטפס אל נקודות תצפית על ים המלח. בשעה וחצי אתם עוברים ממדבר צחיח לקו כחול עז שנפרש למטה. מתאים גם למשפחות שרוצות טעימה קצרה ולא יום שלם. אפשר לסיים בצהריים בחוף ים המלח או במצדה.
7. דרך אללה – הדרך העתיקה בין ירושלים ליריחו
דרך היסטורית שבה עברו עולי רגל, סוחרים ולגיונות. היא עוברת בין חאנים עתיקים, ומי שנוסע איתה שומע סיפור של אלפיים שנה. מתאים למשפחות עם ילדים גדולים יותר שמתחברים לסיפור היסטורי.
הרחבה על האזור הזה אפשר למצוא במדריך המשפחתי למדבר יהודה ובקעת הירדן.
רמת הנגב: הלב של תרבות הג'יפים הישראלית
8. סובב מכתש רמון – הקלאסיקה
אם תעשו רק טיול שטח אחד בחיים, שיהיה זה. הירידה מהמצפור במצפה רמון אל קרקעית המכתש, והנסיעה בין המנסרה (עמודי בזלת מגובשים), גבעת הפרסה, הר ארדון והחוואר הצבעוני – היא בלתי נשכחת. חלק מהדרכים מהודקות וחלקן חוליות, והמרחקים גדולים: תכננו יום שלם, קחו מים כפול ממה שחשבתם, ואל תסמכו על קליטה סלולרית.
מתאים ל: כל גיל (עם עצירות). עונה: אוקטובר-אפריל.
9. הדרך אל עין עבדת ונחל צין
דרכי העפר סביב שדה בוקר מובילות לנקודות תצפית על קניון נחל צין, ומשם אפשר לרדת רגלית למסלול הקצר בעין עבדת – אחד המקומות היפים בישראל, שבו מים זורמים בלב מדבר. השילוב של נסיעה ומסלול רגלי קצר הוא הנוסחה המנצחת למשפחות.
10. מצוקי הנשרים והדרך למצפור
אזור עין עבדת הוא אחד ממוקדי הקינון של הנשר המקראי בישראל. אם יוצאים מוקדם בבוקר, יש סיכוי טוב לראות נשרים ממריאים מהמצוקים ומנצלים את זרמי האוויר החמים. ילדים שמחזיקים משקפת נשארים מרותקים.
11. המכתש הגדול ודרך מעלה עקרבים
פחות מפורסם ממכתש רמון, ודווקא בגלל זה שקט ומרשים. מעלה עקרבים – הכביש המתפתל ההיסטורי – הוא חוויה בפני עצמה, וממנו אפשר לרדת אל הערבה. התצורות הצבעוניות של החוואר במכתש הגדול הן מהיפות בישראל.
משפחות שרוצות להעמיק באזור ימצאו עוד רעיונות במדריך למכתש רמון והנגב עם ילדים ובמדריך לנגב המערבי.
הערבה ואילת: אבן חול, נחושת וקניונים צרים
12. פארק תמנע ודרכי המכרות
תמנע היא מתנה למשפחות: הדרכים בתוך הפארק נוחות לרכב רגיל, יש מסלולים מסומנים לרכב, ובכל עצירה יש משהו לראות – עמודי שלמה, הפטריה, מכרות הנחושת העתיקים ואגם מלאכותי שאפשר לשוט בו בפדלבוט. ילדים אוהבים את תחנת מילוי בקבוקי החול הצבעוני.
מתאים ל: כל גיל. עונה: נובמבר-מרץ.
13. הקניון האדום ודרך הרי אילת
הדרך צפונית לאילת מגיעה לחניון הקניון האדום, ומשם מסלול קצר ומרהיב בתוך קניון צר שדפנותיו ורודות ואדומות. יש בו סולמות ושלבי מתכת קטנים – ילדים מגיל שש כבר עוברים את זה בהנאה. ההליכה עצמה היא כשעה, הנסיעה אליו היא חצי החוויה.
14. נחל שחורת ונחל גשרון
מסלולי רכב קלאסיים בהרי אילת, עם עצי שיטה, נקיקי גרניט ותצורות אבן חול. הנופים משתנים כל כמה קילומטרים, וזה בדיוק מה שמחזיק ילדים ערניים. חלק מהדרכים כאן דורשות 4X4.
המשך רעיונות לאזור הדרומי יש במדריך לאילת והערבה עם ילדים.
מה חובה שיהיה ברכב – הרשימה שאני לא יוצאת בלעדיה
- מים: 4 ליטר לאדם ליום בקיץ, 2.5 בחורף. זו לא המלצה אלא מינימום. תמיד להוסיף ג'ריקן רזרבי בתא המטען.
- כובעים וקרם הגנה: גם בנסיעה. השמש בחלון הצד שורפת.
- תיק עזרה ראשונה עם פלסטרים, תחבושת אלסטית, משחת כוויות ותרסיס לעקיצות.
- גלגל רזרבי תקין, מגבה וחבל גרירה. לבדוק לפני היציאה ולא בשטח.
- מדחס אוויר קטן להורדת והחזרת לחץ אוויר בחול.
- ניווט אופליין: להוריד את המפה מראש. קליטה סלולרית נעלמת בדיוק כשצריך אותה.
- צידנית עם אוכל יבש וקל, לא רק חטיפים מתוקים. פירות, לחמניות, גבינה צהובה, מלפפונים.
- שקיות אשפה. כל מה שנכנס לשטח יוצא ממנו.
- פנס ראש לכל ילד. מוסיף תחושת עצמאות וחיוני אם מתעכבים.
- משקפת אחת לפחות. משנה את כל חוויית התצפית.
שמונה כללי בטיחות שאסור להתפשר עליהם
- לבדוק תחזית שיטפונות לפני כל כניסה לנחל מדברי, גם אם מעליכם שמיים כחולים. גשם שיורד 50 קילומטר משם מגיע אליכם תוך שעה.
- לנסוע בדרכים מסומנות בלבד. יציאה מהדרך פוגעת בקרקע המדברית, שלוקח לה עשרות שנים להתאושש, וגם לא חוקית בשמורות.
- לא לצאת לבד למסלול קשה. שני רכבים זה המינימום במסלולים מאתגרים.
- להודיע לאדם שנשאר בבית לאן יוצאים ומתי אמורים לחזור.
- חגורות בטיחות ומושבי בטיחות גם בדרך עפר. דווקא שם קורות הטלטלות.
- לצאת מוקדם. הנוף הכי יפה הוא בשעתיים הראשונות של האור, והחום הכי מסוכן הוא בין 11 ל-15.
- לא להיכנס לאזורי אש ושטחי אימונים מסומנים. הדרכים שם סגורות מסיבה טובה.
- לכבד את מי שגר שם: בדואים, חקלאים ומגדלי בקר. לסגור שערי מרעה אחרי שעוברים.
איך בונים יום שעובד – התזמון שעוזר
הנוסחה שעבדה לנו הכי טוב: יציאה ב-7:00, שעה-שעה וחצי נסיעה ראשונה עם עצירת תצפית באמצע, ארוחת בוקר בשטח ב-9:00, מסלול רגלי קצר של 40-60 דקות ב-10:00, ואז עוד נסיעה עד 12:30. ארוחת צהריים בצל, ואם נשארו כוחות – עוד שעה של נסיעה. חזרה לפני 15:30. מעבר לזה, רוב הילדים מתחילים להישבר, וזה מה שהורס טיולים.
ועוד טריק קטן: תנו לכל ילד תפקיד. אחד אחראי על הניווט במפה המודפסת, אחד על זיהוי בעלי חיים, אחד על הצילום, אחד על חלוקת המים. זה נשמע קטן, וזה משנה לגמרי את מידת ההשתתפות שלהם.
לסיכום
טיול שטח עם ילדים הוא לא גרסה מפונקת של טיול רגלי – הוא ז'אנר בפני עצמו. הוא מאפשר לראות את ישראל בקנה מידה שאי אפשר להשיג אחרת: לעבור בבוקר אחד ממצוקי בזלת לנוף מדברי פתוח, לעצור ליד עץ שיטה בודד, לראות יעל חוצה את הדרך. אם תצאו מוקדם, תיקחו מספיק מים, תיצמדו לדרכים המסומנות ותתאימו את הציפיות לגיל של הילדים – תקבלו את אחד הימים הטובים שתעשו איתם השנה.
לרעיונות נוספים אפשר לעבור על המדריך לקמפינג ולינה בשטח עם ילדים, על מצפורים ותצפיות נוף עם ילדים ועל המדריך לטיולים עם מתבגרים.
