זמן קריאה: 10 דקותשיתוף:

כל סלע בישראל הוא עמוד בספר, ורק צריך לדעת איך לפתוח אותו. יצאנו עם הילדים למסע בין שנים-עשר אתרים שבהם הגיאולוגיה לא מסתתרת במוזיאון אלא עומדת מולכם בגודל טבעי: מכתש הסחיפה הגדול בעולם, קיר שלם של מאובנים בני יותר ממאה מיליון שנה, עמודי בזלת משושים שנוצרו מלבה שהתקררה לאט, מערה שבה נטיפים גדלים מילימטרים בודדים במאה שנה, נקרות שהים חפר בסלע הלבן, ואגם מלח שבו אי אפשר לטבוע. זה המדריך המשפחתי המלא – מה רואים בכל אתר, איך מסבירים את זה לילדים בלי להפוך את הטיול לשיעור, מסלול מוצע לשלושה ימים וטיפים לבטיחות ולתקציב.

כלים
מכתש רמון – מכתש הסחיפה הגדול בעולם | צילום: צילום: Godot13 / ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0
מכתש רמון – מכתש הסחיפה הגדול בעולם | צילום: צילום: Godot13 / ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0

למה דווקא גיאולוגיה, ולמה זה עובד כל כך טוב עם ילדים

יש רגע מסוים בכל טיול משפחתי שבו הילדים מפסיקים לשאול כמה זמן נשאר ומתחילים לשאול שאלות אחרות. אצלנו זה קרה בפעם הראשונה בשפת מכתש רמון, כשהקטן שאל איך נוצר החור הענק הזה באדמה, והגדולה ענתה לו בביטחון שזה מטאוריט. היא טעתה, אבל השאלה הייתה נכונה – ומאותו רגע הטיול הפך לחקירה.

ישראל היא מעבדה גיאולוגית יוצאת דופן. על שטח קטן יותר מניו ג'רזי יש כאן מכתשי סחיפה שאין כמותם בעולם, עמודי בזלת משושים שנוצרו מלבה שהתקררה לאט, מערות נטיפים בנות מאות אלפי שנים, קניונים שנחתכו בסלע גיר רך, מאובנים של יצורים ימיים בלב המדבר, ואגם מלח שהוא הנקודה הנמוכה ביבשה. כל אחד מהאתרים האלה מספר פרק אחר בסיפור, וכולם נגישים לטיול יום משפחתי.

החדשות הטובות: כדי ליהנות מזה לא צריך להיות גיאולוג. צריך רק לדעת מראש מה מסתכלים עליו, ולהביא לילדים שאלה אחת טובה בכל אתר. בדיוק בשביל זה כתבנו את המדריך הזה – שנים-עשר אתרים, לפי אזורים, עם מה רואים, איך מסבירים ואיך לא הופכים את זה לשיעור.

הנגב: מכתשים, מאובנים וחולות צבעוניים

1. מכתש רמון הוא הכוכב, וגם הנקודה הנכונה להתחיל בה. המכתש באורך ארבעים קילומטר, ברוחב עד תשעה, ובעומק של כ-500 מטר, והוא לא נוצר מפגיעת מטאוריט ולא מהתפרצות געשית. זהו מכתש סחיפה – תופעה שקיימת בעולם רק בנגב ובסיני. ההסבר שעובד על ילדים: דמיינו גבעה גדולה שבתוכה שכבות קשות ושכבות רכות, כמו עוגה. המים חדרו דרך סדק בשכבה הקשה, אכלו את הרכה שמתחתיה, והגג קרס. מה שנשאר הוא החור הענק הזה.

מתחילים במרכז המבקרים על שפת המכתש במצפה רמון (מרכז עדן) – שם יש מודל תלת-ממדי שמראה בדיוק את התהליך, ומרפסת תצפית ישר מעל הצוק. אחר כך יורדים עם הרכב לכביש 40 שחוצה את המכתש, ועוצרים בנקודות לאורכו.

2. המנסרה – העצירה הכי מוזרה במכתש. גוש של סלע חול שהתגבש למעין מוטות מרובעים ומשושים, שנראים בדיוק כמו ערימת קורות עץ שמישהו שפך במדבר. הסלע הזה הוא חול שחומם על ידי מאגמה חמה שפרצה אליו מלמטה, והתגבש לגבישים גדולים. ההליכה מהחניה קצרה ומישורית, ומתאימה גם לילדים קטנים. כאן תקבלו את התמונה המשפחתית הכי טובה של הטיול.

המנסרה במרכז מכתש רמון – מוטות אבן חול מרובעים ומשושים
המנסרה במרכז מכתש רמון – מוטות אבן חול מרובעים ומשושים (צילום: Yuvalr, ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0)

3. קיר האמוניטים – בצלע הצפונית של המכתש נמצא קיר סלע שעליו טבועים עשרות מאובנים של אמוניטים, יצורי ים ספירליים שחיו כאן לפני יותר ממאה מיליון שנה, כשכל האזור היה קרקעית ים. לגעת במאובן אמיתי בגודל צלחת זו חוויה שילדים זוכרים הרבה אחרי שהם שוכחים את שם המכתש. ההגעה היא בשביל קצר ומסומן מכביש 40, והכלל אחד וברור: מסתכלים, מצלמים, לא מחטטים ולא לוקחים.

מאובן אמוניט טבוע בסלע בקיר האמוניטים שבמכתש רמון
מאובן אמוניט טבוע בסלע בקיר האמוניטים שבמכתש רמון (צילום: Hoshvilim, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

4. החולות הצבעוניים – בקרבת המנסרה יש אזור שבו שכבות החול חשופות בפסים של צהוב, אדום, סגול ולבן. הצבעים נוצרו ממינרלים שונים – בעיקר תחמוצות ברזל – שחלחלו עם המים אל תוך אבן החול. אפשר להסביר לילדים שזה בדיוק כמו חלודה: ברזל ומים יוצרים אדום. גם כאן: מסתכלים ולא ממלאים בקבוקים.

פסי הצבע בשכבות אבן החול במכתש רמון
פסי הצבע בשכבות אבן החול במכתש רמון (צילום: Godot13, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

5. עין עבדת ונחל צין – צפונית למכתש, ליד שדה בוקר, נחל צין חתך קניון עמוק בסלע הגיר. מהמסלול התחתון רואים בריכות, מפל ועצי צפצפה שגדלים מתוך הסלע, והצוקים מגלים שכבות גיר וצור שנערמו זו על זו במשך מיליוני שנים. המסלול הקצר מתאים למשפחות; המסלול הארוך כולל סולמות ויציאה בחניון העליון. ממש לידו מצפור מצוק הצינים, אחד המקומות שבהם הכי קל לראות איך נראה נוף מדברי שעוצב רק על ידי מים.

משפחה בקניון עין עבדת, בין מצוקי הגיר ובריכות המים
משפחה בקניון עין עבדת, בין מצוקי הגיר ובריכות המים (צילום: Hanan Epstein, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)
מצוקי הגיר ונוף הבתרונות של נחל צין בנגב
מצוקי הגיר ונוף הבתרונות של נחל צין בנגב (צילום: נצח פרביאש, פיקיוויקי, ויקישיתוף, CC BY 2.5)

הגולן והגליל: לבה, בזלת ומשושים

6. בריכת המשושים בנחל משושים היא אחד המקומות היפים בישראל, וגם שיעור גיאולוגיה מושלם. סביב הבריכה מתנשאים קירות של עמודי בזלת משושים, מסודרים כמו צרור עפרונות ענק. ההסבר פשוט ומרשים: לפני כשלושה-ארבעה מיליון שנה זרמה כאן לבה, וכשהיא התקררה לאט היא התכווצה ונסדקה בצורה גיאומטרית. אותה תופעה בדיוק יוצרת את הסדקים המשושים בבוץ שמתייבש בשלולית – זה ניסוי שאפשר לעשות בבית בקערת בוץ.

ההגעה היא דרך שמורת יהודיה, בשביל יורד של כחצי שעה כל כיוון. חובה להירשם מראש אצל רשות הטבע והגנים, להגיע מוקדם ולהביא נעלי הליכה. הרחצה בבריכה מותרת רק בעונה ובמקומות המסומנים, והמים קרים מאוד לאורך כל השנה. אם זה נשמע לכם כמו היום המושלם, יש לנו גם מדריך משפחתי מלא לרמת הגולן.

בריכת המשושים ברמת הגולן, מוקפת עמודי בזלת
בריכת המשושים ברמת הגולן, מוקפת עמודי בזלת (צילום: Zairon, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

הרי יהודה והשפלה: מה שקורה מתחת לאדמה

7. מערת הנטיפים (שמורת אבשלום) – מערה שהתגלתה במקרה ב-1968 בפיצוץ במחצבה, ובתוכה יער של נטיפים וזקיפים שגדלו בקצב של מילימטרים בודדים במאה שנה. ההסבר לילדים הוא כמעט מתכון: מי גשם סופגים פחמן דו-חמצני, הופכים לחומצה חלשה, מחלחלים דרך סלע הגיר וממיסים אותו; כשהטיפה מגיעה לתקרת המערה היא מתאדה ומשאירה גרגר סידן. טיפה אחרי טיפה, מאות אלפי שנים. הביקור הוא בסיור מודרך קצר על שבילים מוארים, הטמפרטורה בפנים קבועה והלחות גבוהה, והמערה נגישה חלקית. חשוב לוודא מראש אם מותר לצלם באותו יום.

נטיפים וזקיפים במערת הנטיפים שבשמורת אבשלום
נטיפים וזקיפים במערת הנטיפים שבשמורת אבשלום (צילום: עומר מרקובסקי, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

8. מערות הפעמון בבית גוברין – כאן הגיאולוגיה והאדם עבדו ביחד. סלע הקירטון הרך של השפלה מכוסה בקרום קשה, ולכן אפשר היה לחצוב דרך פתח צר בתקרה ולהתרחב מתחת לקרקע בלי שהכול יתמוטט. התוצאה היא עשרות חללים בצורת פעמון עם אשנב אור בתקרה, שבהם האקוסטיקה מושלמת והילדים מנסים את הקול שלהם שוב ושוב. אפשר לשלב עם המדריך שלנו למערות עם ילדים ועם המדריך לאתרים ארכיאולוגיים.

מערת פעמון בבית גוברין עם אשנב האור בתקרה
מערת פעמון בבית גוברין עם אשנב האור בתקרה (צילום: Chai, ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0)

החוף והצפון: איפה הים חותך את הסלע

9. נקרות ראש הנקרה – ברכס הגיר הלבן שיורד אל הים, הגלים חפרו במשך אלפי שנים מערכת של מערות ומנהרות. הגיר כאן רך יחסית ומלא סדקים, והים ניצל כל סדק, הרחיב אותו והפך אותו לנקרה. יורדים ברכבל התלול ביותר בישראל, מסתובבים במנהרות שבהן המים כחולים-זוהרים, ושומעים את הגלים מתנפצים מתחת לרגליים. זה אחד המקומות הנדירים שבהם רואים תהליך גיאולוגי שקורה עכשיו, לא לפני מיליוני שנים. פרטים נוספים באזור במדריך שלנו לגליל המערבי עם ילדים.

הנקרות של ראש הנקרה והמים הכחולים בתוכן
הנקרות של ראש הנקרה והמים הכחולים בתוכן (צילום: טל שמע, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

הערבה וים המלח: נחושת, מלח ובולענים

10. עמודי שלמה בפארק תמנע – עמודי אבן חול אדומה בגובה כחמישים מטר, שנוצרו כשסדקים אנכיים בסלע התרחבו בעקבות סחיפה והשאירו עמודים עומדים. כל הפארק הוא שיעור על צבע: אבן החול כאן אדומה בגלל ברזל, ובמקומות אחרים ירקרקה בגלל נחושת – והנחושת הזאת היא הסיבה שכרו כאן כבר לפני יותר משלושת אלפים שנה. בפארק יש גם מסלולי הליכה קצרים, אגם עם סירות ומתחם שבו הילדים ממלאים בקבוק בחול צבעוני.

עמודי שלמה בפארק תמנע – עמודי אבן חול אדומה
עמודי שלמה בפארק תמנע – עמודי אבן חול אדומה (צילום: Tiia Monto, ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0)

לא פחות מרשימים הם מבנים אחרים בפארק – הפטרייה, הקשת והקניונים הצרים – שכולם תוצאה של אותו משחק בין אבן חול רכה, רוח ושיטפונות נדירים. שריינו חצי יום, קחו הרבה מים וכובעים, ובקיץ הגיעו מוקדם בבוקר. רעיונות נוספים לאזור יש במדריך לאילת והערבה עם ילדים.

קרוב אל סלע החול האדום של עמודי שלמה בתמנע
קרוב אל סלע החול האדום של עמודי שלמה בתמנע (צילום: Chmee2, ויקישיתוף, CC BY 3.0)

11. ים המלח – הנקודה היבשתית הנמוכה בעולם, בערך 430 מטר מתחת לפני הים, והיא ממשיכה לרדת. האגם יושב בתוך השבר הסורי-אפריקני, המקום שבו שני לוחות טקטוניים נעים זה מול זה. המים נכנסים ולא יוצאים, מתאדים ומשאירים אחריהם מלח – ולכן הם צפופים כל כך שאי אפשר לטבוע בהם. על שפת האגם צומחים גבישי מלח לבנים כמו קריסטלים, ובקרקעית הסדוקה נפערים בולענים, תופעה שנוצרת כששכבות מלח תת-קרקעיות נמסות והקרקע מעליהן קורסת. חשוב: נכנסים רק בחופים מוכרזים ומוסדרים, לא נכנסים לשטחי בולענים, ולא טובלים יותר מכמה דקות. פרטים מלאים במדריך לים המלח עם ילדים.

גבישי מלח לבנים על שפת ים המלח
גבישי מלח לבנים על שפת ים המלח (צילום: Jan Helebrant, ויקישיתוף, CC0)

12. מצוקי המדבר והמעיינות – בדרך לים המלח, בכל מצפה לאורך כביש 90, רואים את אותה שכבת גיר לבנה חוזרת שוב ושוב על קיר המצוק. זו שכבה אחת שהייתה פעם קרקעית ים, והשבר הרים אותה למעלה. במצפורים לאורך הדרך אפשר לעצור לחמש דקות, להצביע עליה ולהסביר שהילדים מסתכלים על קרקעית ים עתיקה בגובה מאות מטרים. רעיונות נוספים לתצפיות יש במדריך המצפורים והתצפיות עם ילדים.

איך הופכים את זה לטיול ולא לשיעור

  • שאלה אחת לכל אתר. לא הרצאה: שאלה. מי חפר את החור הזה? למה הסלע כאן אדום ושם לבן? מה היה כאן כשהדינוזאורים חיו? תנו לילדים לנחש לפני שאתם עונים.
  • הביאו זכוכית מגדלת. היא שווה יותר מכל אפליקציה: מאובנים, גבישי מלח וגרגרי חול נראים דרכה כמו עולם אחר.
  • ניסוי לפני היציאה. קערת בוץ שמתייבשת בשמש מראה את הסדקים המשושים; מסמר ברזל בכוס מים מראה חלודה אדומה; סוכר שמתגבש על חוט מראה איך נוצרים גבישים. חמש דקות בבית, והטיול כבר מובן.
  • ספר לוג קטן. מחברת אחת לכל ילד, ובכל אתר הם מציירים שכבה אחת או מדביקים תצלום. בסוף החופשה יש לכם ספר.
  • אוספים כלום. שמורות טבע וגנים לאומיים הם המקומות היחידים שבהם מאובנים נשארים במקום, ולכן הם עוד שם. הכלל הזה הוא חלק מהחוויה, לא מגבלה עליה.
  • בטיחות מדברית: שלושה ליטר מים לאדם ביום בקיץ, כובע, יציאה מוקדמת, והימנעות מוחלטת מכניסה לערוצי נחל כשיש תחזית לגשם – שיטפונות בנגב מגיעים גם כשמעליכם שמיים כחולים.

מסלול מוצע לשלושה ימים

יום 1 – הנגב הגבוה: בוקר במרכז המבקרים במצפה רמון, ירידה לכביש 40, המנסרה וקיר האמוניטים, ולקראת השקיעה חזרה למצפור על שפת המכתש. לינה במצפה רמון. אם נשאר כוח בערב – שמי הנגב הם מהכהים בעולם, ושווה לשכב על מזרן ולהסתכל למעלה, כמתואר במדריך מצפי הכוכבים וטיולי הלילה.

יום 2 – צין וערבה: בבוקר עין עבדת ומצוק הצינים, אחר הצהריים ירידה דרומה לפארק תמנע ועמודי שלמה, או מזרחה לים המלח.

יום 3 – מתחת לאדמה: בדרך צפונה עוצרים במערת הנטיפים בשמורת אבשלום, ומסיימים במערות הפעמון בבית גוברין. אם מתחשק להמשיך את הנושא, יש גם מדריך למנהרות, אמות מים ובורות עתיקים.

ולמשפחות שמעדיפות יום אחד בכל פעם: בריכת המשושים בגולן, נקרות ראש הנקרה בגליל המערבי ומערת הנטיפים בהרי יהודה הם כל אחד טיול יום עצמאי ומושלם.

מתי נוסעים, וכמה זה עולה

עונת הזהב לאתרים המדבריים היא מנובמבר עד מרץ: הטמפרטורות נעימות, האוויר צלול והתצפיות רחוקות. באביב מתווספת לזה פריחה מדברית שמוסיפה צבע לסלעים, ובקיץ אפשר להגיע לנגב רק בשעות הבוקר המוקדמות או לקראת שקיעה. בריכת המשושים, לעומת זאת, הכי יפה דווקא באביב ובתחילת הקיץ, כשהמים גבוהים והשביל יבש. מערת הנטיפים ומערות הפעמון עובדות כל השנה, ובימי חורף גשומים הן התשובה המושלמת.

מבחינת תקציב, רוב האתרים ברשימה הזאת הם גנים לאומיים ושמורות טבע, כך שמנוי שנתי של רשות הטבע והגנים משתלם כבר אחרי שלושה-ארבעה ביקורים משפחתיים. מרכז המבקרים במצפה רמון, פארק תמנע ורכבל ראש הנקרה גובים תשלום נפרד, ואת בריכת המשושים צריך להזמין מראש באתר רשות הטבע והגנים בגלל מכסת מבקרים יומית. הכניסה לחופי ים המלח המוכרזים חינמית או בתשלום סמלי, תלוי בחוף.

לסיכום

גיאולוגיה נשמעת כמו הדבר הכי משעמם שאפשר להכניס לטיול משפחתי, ובפועל היא ההפך הגמור: היא הופכת כל צוק ללוח זמנים, כל סלע לסיפור וכל נסיעה לחיפוש אוצר. הילדים לא יזכרו את שמות השכבות, אבל הם כן יזכרו שהם נגעו במאובן בן מאה מיליון שנה, שהם ראו עמודי אבן מסודרים כמו עפרונות, ושמישהו הסביר להם שהמדבר שבו הם עומדים היה פעם קרקעית ים. למשפחות שרוצות להמשיך מכאן, יש אצלנו גם מדריך למכתש רמון והנגב עם ילדים וגם מדריך למוזיאונים ומרכזי מדע לימים שבהם מזג האוויר מחליט במקומכם.

The Butterfly Button