רקע: מהפסקת אש רעועה למתקפה כוללת
הסבב הנוכחי לא פרץ בבת אחת. ב-13 ביולי תקפו כוחות הקואליציה בהובלת סעודיה את נמל התעופה של צנעא, במטרה למנוע פריקה של משלוח נשק איראני. שבוע לאחר מכן, ב-20 ביולי, הכריזו החות'ים על ביטול הפסקת האש שתיווך האו"ם ב-2022 ועל "מצור ימי" על ממלכת סעודיה. בתחילת אוגוסט החלו שיגורי טילים וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר עמדות ממשלתיות ברחבי המדינה, וב-3 בספטמבר יצאה לדרך המתקפה הקרקעית הרחבה, שהתמקדה במחוז תעז ובחוף המערבי.
ההקשר הרחב הוא מלחמת איראן של 2026. על פי הדיווחים, קצין בכיר בכוח קודס של משמרות המהפכה, עבד א-רזא שהלאי, ניהל בפועל את המתקפה החות'ית במישור החוף המערבי, ומאות קציני משמרות מהפכה מוצבים בתימן. היעד האסטרטגי שהוגדר, על פי המקורות, היה "סגירת מצר באב אל-מנדב" כחלק מהתפיסה האיראנית של שליטה בצווארי בקבוק ימיים.
אמצע ספטמבר: החוף נופל
נקודת המפנה הגיעה באמצע ספטמבר. החות'ים כבשו את עיר הנמל אל-מוח'א, ובמהירות השלימו את השתלטותם על מחוזות חייס ואל-ח'וח'ה, מעוזי הממשלה האחרונים במחוז אל-חודיידה, על מחוז ד'באב ועל האי פרים (מיון) הממוקם ממש בפתח המצר, וכן על איי חניש. במחנה ח'אלד בן אל-ווליד שבתעז נלכד ציוד צבאי. אל-ג'זירה תיארה זאת כהשגת שליטה על "כל חוף הים האדום של תימן". במהלך הקרבות נהרג מפקד דיוויזיית חי"ר 1 של הצבא הממשלתי, תת-אלוף פארוק אל-ח'ולאני, ומספר מפקדים בכירים נוספים נהרגו או נפלו בשבי.
הדובר הצבאי של החות'ים, תת-אלוף יחיא סריע, הודיע בו-זמנית על "סיכול ניסיונות פליליים בצנעא", אותם ייחס לסעודיה, והזהיר כי "ניסיונות אלה לא יעברו ללא תגובה". בהמשך טען לתקיפות כטב"מים על יעדים בסעודיה. מנהיג התנועה, עבד אל-מלכ אל-חות'י, הרחיב את האיום גם למעגלים רחוקים יותר: "מי שמזדהה עם המדכא נושא בכל ההשלכות, מוסרית, משפטית ואנושית".
התגובה הממשלתית: גיוס כללי ותקיפות בתעז
מול הישגי החות'ים על החוף, הממשלה בהובלת ראש מועצת ההנהגה הנשיאותית, רשאד אל-עלימי, הכריזה ב-25 בספטמבר על גיוס כללי וקראה לאזרחים להצטרף ללחימה. חבר המועצה עבד אללה אל-זנדאני הסביר בראיון לאלערבייה כי הכרזת הגיוס "משקפת אחריות לאומית" לסיים את "ההפיכה החות'ית". בו-בזמן דיווחו כוחות הממשלה על סדרת מבצעים במחוז תעז בתוך 24 שעות: תקיפות במחוז אל-וזיעיה במערב, פגיעה במחסני נשק ותחמושת במפרק מאויה ובאל-ד'כרה במזרח, פעולות במחוז חיפאן בדרום ובאזור ע'ראב בצפון-מערב, וכן בחזיתות אל-אחטוב, חדראן, אל-כדחה ואל-עקרוד. הצבא טען כי עשרות לוחמים ומפקדים חות'ים נהרגו או נפצעו, וכי כוחותיו השתלטו על פסגת ג'בל באזל.
דובר הצבא הממשלתי, תת-אלוף מאג'ד א-נזילי, הזהיר כי במחסנים שנתפסו נמצאו טילים מבוססי טכנולוגיה איראנית, וכי "כלי הנשק החות'יים הללו מהווים איום חמור על נתיבי הטיסה הבינלאומיים מעל הים האדום". בישיבת מועצת ההנהגה ובפגישה בין מפקד כוחות הקואליציה לטארק סאלח, מפקד כוחות ההתנגדות הלאומית בחוף המערבי, נדונה מוכנות הכוחות למתקפת נגד. אלערבייה דיווחה גם כי חיל האוויר התימני חשף לראשונה, בתמונות רשמיות, את יכולותיו בתחום הכטב"מים.
כהבוב: ההר שממנו רואים את המצר
מוקד הלחימה כעת הוא רכס הרי כהבוב, על הגבול בין מחוזות תעז ולחג'. הרכס משקיף ישירות על מצר באב אל-מנדב ועל האי פרים, ושולט על צירי התנועה בין רצועת החוף לעורף. כתבת אל-ג'זירה מהא עלי סיכמה: "כהבוב הוא כעת שדה הקרב המרכזי, וייתכן שיישאר כזה בימים הקרובים בהתחשב בחשיבותו האסטרטגית של ההר". לפי דיווחי אלערבייה מ-27 בספטמבר, הצבא הממשלתי תקף עמדות חות'יות בכהבוב, ובמקביל פגע במחסני נשק במחוז מארב שבמזרח.
המשמעות ברורה: כל עוד החות'ים מחזיקים באל-מוח'א, בפרים ובגבהים של כהבוב, הם מסוגלים לאיים על כל ספינה שחוצה את המצר, ולא רק על ספינות סעודיות. סגן נשיא תימן, עבד אללה אל-עלימי באוזיר, אמר בעצרת האו"ם כי החות'ים "לוקחים כבני ערובה את הכלכלה העולמית כולה". מועצת הביטחון של האו"ם דרשה ב-25 בספטמבר מהחות'ים לעצור את ההסלמה נגד סעודיה.
צנעא מתרוקנת מלוחמים
מהעורף החות'י מגיעה תמונה מעניינת. העיתון א-שרק אל-אווסט דיווח על "נסיגה ניכרת" בפריסת החות'ים ברחובות צנעא, במקביל להתעצמות הלחימה בשלוש זירות: תעז, החוף המערבי ואל-ג'וף. תושבים סיפרו שהחמושים והמחסומים שהיו חלק מהנוף היומיומי בצירים המרכזיים "כבר אינם נוכחים כבעבר". מקורות מקומיים תיעדו במשך יומיים תנועת כוחות לעבר הכביש הראשי המחבר את צנעא לד'מאר, איב ותעז, כלומר אל החזיתות. במקביל, החות'ים פתחו במסע גיוס אגרסיבי בקרב צעירים כדי לכסות על האבדות. דיווח אחר של אותו עיתון תיאר "רפיון עממי" שמכשיל את מסעות הגיוס, וציין כי תמונות ההרוגים החות'ים "משתלטות על נוף הרחוב" בבירה.
אל-ג'זירה, שסיקרה את יום השנה ה-12 לנפילת צנעא (21 בספטמבר 2014), דיווחה על פעילות כטב"מים ופיצוצים באזורי הבירה, ועל ירי נ"מ בשכונות שונות, כשמקורות ממשלתיים רומזים לתקיפות על מתקנים צבאיים וביטחוניים חות'יים, ללא אישור רשמי. יועץ שר ההגנה התימני לשיתוף פעולה בינלאומי, תת-אלוף סמיר א-סברי, אמר עוד ב-7 בספטמבר כי "ההחלטה לשחרר את צנעא התקבלה ויש הפתעה שלא נגלה כעת". הפרשן הפוליטי יאסין א-תמימי העריך באותו דיווח כי החזרת צנעא אפשרית אם הכוחות יתאחדו תחת תפיסת לחימה אחת ויזכו לכיסוי אווירי ולעליונות אש.
המחיר: 674 הרוגים ו-158 אלף עקורים
מאחורי מפת החזיתות עומד אסון אנושי מתגלגל. לפי נתוני האו"ם שציטטה אל-ג'זירה, מאז 6 באוגוסט נהרגו 674 בני אדם ויותר מ-2,976 נפצעו, כשהשבוע שבין 13 ל-18 בספטמבר היה הקטלני ביותר עם 164 הרוגים. יוניצ"ף אימת מותם של 15 ילדים, פציעתם של 14 ושלושה נעדרים מתחילת ספטמבר. הארגון הבינלאומי להגירה מנה יותר מ-158 אלף עקורים, 23,550 משפחות, בשמונה מחוזות, רובם המכריע מתעז ובתוכה. יותר מ-3,000 תימנים חצו את הים האדום לג'יבוטי, שהודיעה ב-27 בספטמבר כי גל הפליטים "עולה על היכולת שלנו". קרל סקאו מתוכנית המזון העולמית תיאר "עשרות אלפים" שמגיעים למחנות "עמוסים לעייפה" כשהם "בלי כלום". על רקע 18.3 מיליון תושבים במחסור חמור במזון, כל שבוע נוסף של לחימה על החוף מרחיק את המזון מן הנמלים שדרכם הוא נכנס.
המעגל האזורי: סעודיה לבד, וושינגטון מסתפקת בייעוץ
סעודיה נושאת בעיקר הנטל. הקואליציה בהובלתה ביצעה עשרות גיחות תקיפה במחוזות שונים, אך ריאד ביקשה יותר: ב-10 בספטמבר פנה יורש העצר מוחמד בן סלמאן לממשל טראמפ בבקשה לתקיפות אמריקניות ישירות נגד החות'ים, ונענה בסירוב. יותר ממאה יועצים צבאיים אמריקנים בסעודיה מספקים מודיעין ונתוני מיקום למטרות, אך זה גבול המעורבות. מפקד פיקוד המרכז נפגש עם בן סלמאן ב-14 בספטמבר. במקביל, שר ההגנה הסעודי ח'אלד בן סלמאן דן עם פקיסטן במאמצים משותפים במסגרת הסכם ההגנה של מכה שנחתם בחודש שעבר, אף שאיסלמאבאד הבהירה כי לא נדונה תגובה צבאית רשמית. צרפת אישרה שליחת כוחות לאבטחת מסוף הנפט ביַנְבּוּע, אך הדגישה כי אינה מצטרפת ללחימה. נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, מצדו, הצהיר כי "לא נהיה מחרחרי מלחמה" והציע סיוע ביישוב המחלוקות, הצהרה שנשמעת בריאד כלעג לנוכח הדיווחים על קציני משמרות המהפכה בתימן.
שורה תחתונה
שלוש מסקנות עולות מן השטח. ראשית, ההישג החות'י הגדול של הסבב הזה אינו טריטוריאלי אלא גיאוגרפי-אסטרטגי: אחיזה פיזית בשני צידי הכניסה הדרומית לים האדום. שנית, הממשלה התימנית עברה ממגננה למתקפה ממוקדת בתעז ובכהבוב, אך מבלי כיסוי אווירי ממשי מעבר לסעודי, ומבלי מעורבות אמריקנית ישירה, יכולתה לפרוץ אל החוף מוטלת בספק. שלישית, האיתותים מצנעא, נסיגת הלוחמים מהרחובות, גיוס בכפייה ורפיון עממי, מעידים כי החות'ים משלמים מחיר גבוה על ההתפשטות. מי שיחזיק בהרי כהבוב בסוף השבוע הבא יקבע לא רק את גורל תעז, אלא את השאלה אם באב אל-מנדב הופך רשמית למצר בשליטת ציר איראני.
