בבוקר יום שלישי, 29 בספטמבר, פגע טיל חות׳י בבסיס הדיוויזיה הראשונה של "כוחות מגן המולדת" בח׳ור עמירה שבמחוז לחג׳, בדרום-מערב תימן. חמישה חיילים נהרגו ושלושה נפצעו, לפי דיווחי התקשורת המקומית בעדן. הפגיעה הזו, שבמלחמה אחרת הייתה נבלעת בשטף הידיעות, היא בעצם פיסה אחת מהתמונה הגדולה ביותר שהתגבשה בזירה התימנית מאז תחילת הקיץ: החות׳ים לא רק חזרו להילחם, הם שינו את מפת השליטה סביב אחד ממצרי הים החשובים בעולם, והפכו את המערכה בתימן למלחמה ישירה מול סעודיה, שמנהלת אותה הפעם כמעט ללא כיסוי אמריקני.
רקע: מהפסקת האש של 2022 אל הקיץ של 2026
הפסקת האש שגיבש האו"ם באפריל 2022 הקפיאה את המלחמה בתימן למשך ארבע שנים כמעט, אך לא סיימה אותה. החות׳ים (תנועת "אנסאר אללה") המשיכו לשלוט בצנעא, בחודיידה ובמרבית צפון תימן ומערבה, בעוד הממשלה המוכרת בינלאומית, בהנהגת מועצת ההנהגה הנשיאותית בראשות רשאד אל-עלימי, החזיקה בעדן, בדרום ובמזרח. בחודשים האחרונים, על רקע העימות בין ארצות הברית לאיראן ושיבושי השיט במצרי הורמוז, ערכו של באב אל-מנדב כנתיב חלופי לנפט ולסחורות זינק, ויחד איתו גם התמריץ של מי ששולט בחוף התימני לדרוש את חלקו.
ביולי 2026 התחדשו הקרבות, ובתחילת ספטמבר הם הפכו למתקפה כוללת. על פי יורוניוז בערבית, בתוך כשבוע של לחימה עזה השתלטו החות׳ים על נמל אל-מוח׳א שבחוף המערבי, על עיירת ד׳באב הסמוכה ממש למצר, ועל שרשרת האיים השולטים על נתיב השיט: האי מיון (פרים) שבלב באב אל-מנדב, האי זוקר, איי חניש הגדול והקטן, והאי כמראן מול חודיידה. ב-10 בספטמבר, כך לפי "ערב ניוז" הסעודי, הושלמה למעשה ההשתלטות על אזור המצר. סוכנות הידיעות הצרפתית דיווחה, בהסתמך על שני הצדדים, על לפחות 500 הרוגים בשבוע הראשון, רובם לוחמים, ועל כ-40 אלף עקורים מטאיז ומהחוף המערבי לפי קרן האוכלוסין של האו"ם.
הצעד שהפך את תימן למלחמה סעודית
בריאד הבינו מהר מה קרה. ב-9 בספטמבר, לפי יורוניוז, התקשר יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן פעמיים לנשיא דונלד טראמפ: בשיחה הראשונה תיאר את ההידרדרות בשטח, ובשנייה ביקש במפורש שארצות הברית תורה על תקיפות אמריקניות נגד החות׳ים. טראמפ סירב. וושינגטון הסכימה לספק מודיעין, נתוני מטרות ומידע גיאוגרפי, ובסעודיה פרוסים כ-200 אנשי צבא אמריקנים, בהם יותר ממאה יועצים, אך ללא השתתפות ישירה בתקיפות, ללא תדלוק אווירי וללא התמיכה המבצעית שאפיינה את שלבי המלחמה הקודמים.
הסירוב הזה הוא נקודת המפנה. סעודיה, שבשנים האחרונות ניסתה לצאת מתימן בהסכם עם החות׳ים, מצאה את עצמה חוזרת לתקיפות בהיקף שלא נראה מאז 2018, הפעם לבדה. דובר "הכוחות המזוינים התימניים" של החות׳ים, תא"ל יחיא סריע, פרסם מאז ספירה יומית בערוץ הטלגרם שלו: ב-26 בספטמבר דיווח על 1,059 תקיפות סעודיות מאז תחילת ההסלמה; ב-27 בספטמבר אחר הצהריים על 1,085, לאחר 26 תקיפות אוויריות בתוך 24 שעות על טאיז, אל-ג׳וף, מאריב, ד׳מאר וצעדה; ובערב אותו יום כבר על 1,123 תקיפות, כולל, לטענתו, שתי תקיפות על שוק בטאיז בצומת מאוויה, שלדבריו גרמו לכ-50 נפגעים. הנתונים האלה הם של צד אחד למלחמה ואי אפשר לאמת אותם, אך גם אם מנכים מהם הגזמה, הם מתארים מערכה אווירית סעודית בעצימות גבוהה.
הטילים מגיעים לריאד ולינבוע
החות׳ים, מצדם, החזירו את המלחמה לעומק סעודיה. ב-24 בספטמבר הודיע סריע על "מבצע רחב" באזור ג׳יזאן, שבו נורו לדבריו "עשרות טילים בליסטיים וכטב"מים" לעבר מרכזי מבצעים, עמדות פיקוד ומחסני נשק, ופגעו ב"מאות מחיילי האויב הסעודי". באותו יום הודיעה הקואליציה בראשות סעודיה כי יירטה שישה טילים בליסטיים ששוגרו לעבר ינבוע וטאיף, ובתחילת החודש דיווחה על יירוט שני טילים ושני כטב"מים נוספים. ב-26 בספטמבר הכריז סריע על פעולה צבאית נגד "ריאד, בירת האויב הסעודי" ונגד מתקני ארמקו בינבוע, באמצעות טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים. בריאד נמסר כי מערכות ההגנה סיכלו מתקפת טילים וכטב"מים על הבירה ועל ח׳מיס מושייט, ולא דווח על נזק מאומת בינבוע.
המשמעות הכלכלית מיידית. ינבוע הוא קצה צינור הנפט מזרח-מערב של ארמקו, בקיבולת של כ-7 מיליון חביות ביום, ואותו צינור הפך בחודשים האחרונים לעורק ההצלה של היצוא הסעודי כאשר הורמוז משובש. לפי אל-ג׳זירה, התקיפות שיבשו את פעילות הצינור, ומחיר הנפט מסוג ברנט זינק ביום חמישי ביותר מ-3% וחצה את רף 108 הדולרים לחבית, לפני שנרגע מעט ל-105.77 דולר למחרת. בסעודיה דווח גם על 73 פצועים אזרחים מהתקפות חות׳יות על אבהא, ח׳מיס מושייט, ג׳יזאן ונג׳ראן, בהם נשים וילדים.
ההודעה הכפולה: "השיט בטוח", אך לא לסעודים
במקביל לירי, החות׳ים משדרים לעולם מסר של הרגעה. סריע הודיע כבר בתחילת המבצע כי השיט בים האדום ובבאב אל-מנדב "בטוח", וחבר הלשכה המדינית חזאם אל-אסד הצהיר שאין "סיבה לדאגה בינלאומית" במעבר במצר, שהסחר הבינלאומי "בטוח וסדיר", ושהתנועה אינה מתכוונת לגבות אגרות מספינות. ניתוח של אל-ג׳זירה בערבית מ-30 בספטמבר הוסיף פרט מרתק: לפי רויטרס, בפגישה בשגרירות ארצות הברית במסקט אמרו נציגי החות׳ים לפקידים אמריקנים שלא יתקפו כלי שיט אמריקניים ושהם מחויבים להסכם הפסקת האש עם וושינגטון מ-2025. ההתחייבות, כך דווח, כוללת גם ספינות סחר, ואילו כלי שיט סעודיים אינם נכללים בה. טראמפ עצמו אמר שהחות׳ים ביקשו שארצות הברית לא תתערב בתימן, וסגן הנשיא ג׳יי די ואנס אישר קיומם של מגעים ישירים.
החוקר עאדל דשילה ממרכז צנעא למחקרים אסטרטגיים, שצוטט באותו ניתוח, מסביר שהחות׳ים מבקשים "לשווק את עצמם כשחקן אזורי" ולהימנע מתקיפה בינלאומית, אך לדבריו הקשר לאיראן יוצר פער אמון יסודי: ההתחייבויות שלהם עלולות להתפוגג אם "הנסיבות האזוריות ישתנו" או אם טהראן תעמוד תחת לחץ צבאי. ההוכחה בשטח היא שחברות הספנות הגדולות לא חזרו לים האדום, וממשיכות להקיף את כף התקווה הטובה. השלטון החות׳י על המצר אינו מוכר בידי איש, אך הוא עובדה בשטח.
הקרב על הר כהבוב וגיוס הברית
הזירה הקרקעית מתמקדת כעת בשני כיוונים. בלחג׳ מנסים החות׳ים לנתק את צירי האספקה המחברים בין האזורים הממשלתיים בלחג׳ ובטאיז, ולבודד את הר כהבוב, רכס אסטרטגי הצופה על המצר ומשמש את הכוחות הממשלתיים כעמדת תצפית אחרונה על באב אל-מנדב. הקרבות באל-מצ׳ארבה ובאל-אע׳בארה, לפי גורם ממשלתי שצוטט ב"ערב ניוז", "עזים, והמיליציה החות׳ית פרסה כוחות רבים אך לא הצליחה להתקדם". בטאיז, מרכז התקשורת הצבאי של הממשלה דיווח ב-27 בספטמבר על תקיפות אוויריות בחמישה מוקדים, באל-ואזעיה, במפרק מאוויה, באל-ד׳כרה, בחיפאן ובע׳ראב, ועל השתלטות על פסגת ג׳בל באזל, ולפני כן, ב-23 בספטמבר, על החזרת מחוז אל-שמייתין לידיו. הממשלה מצדה הכריזה על גיוס כללי, ודוברה, תא"ל מאג׳ד אל-נזילי, הזהיר שהנשק החות׳י "מהווה איום חמור על נתיבי הטיסה הבינלאומיים" ו"אינו מבחין בין מטרות צבאיות לאזרחיות".
הברית הסעודית מתארגנת, אך בזהירות. שר ההגנה הסעודי ח׳אלד בן סלמאן הודיע על פעילות משותפת עם פקיסטן במסגרת הסכם ההגנה המשותף של מכה, שקובע שתקיפה של חבר אחד היא תקיפה של כולם, אם כי ההסכם טרם הופעל רשמית. ראשי המטות של פקיסטן וטורקיה נפגשו בריאד, ושרי החוץ של שתי המדינות תיאמו פגישת חירום. צרפת הודיעה על שליחת חיילים, מכ"מים ומערכות הגנה לינבוע, במשימת הגנה על המסוף ולא במשימת לחימה, כפי שהדגיש הנשיא עמנואל מקרון. איראן, בפי הנשיא מסעוד פזשכיאן, טוענת שפעולות החות׳ים "אינן קשורות לאיראן" ומציעה תיווך, בעוד יועץ המנהיג העליון מוחמד מח׳בר בירך על "ניצחון מהדהד". שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן אמר שהממלכה "ממשיכה לעבוד עם שותפינו בארצות הברית", ניסוח שמסתיר יותר משהוא מגלה. ובמועצת הביטחון, השגריר הסעודי עבד אל-עזיז אל-ואצל כינה את ההתקפות "תוקפנות טרוריסטית ופלילית" ודרש עמדה "ברורה ונחרצת" של המועצה.
המחיר האנושי
בין ההודעות הצבאיות נמחקת אוכלוסייה שלמה. יותר מ-146 אלף בני אדם נעקרו מבתיהם מאז פרצו הקרבות ביולי, לפי האו"ם, ויותר מ-3,000 חצו את הים האדום לג׳יבוטי בסירות. יוניסף אימתה מותם של 15 ילדים ופציעתם של 14 נוספים. 22 מיליון תימנים זקוקים לסיוע הומניטרי, 18.3 מיליון סובלים ממחסור חריף במזון ו-2.2 מיליון ילדים מתחת לגיל חמש סובלים מתת-תזונה חריפה. ב-1 באוקטובר הזהירה אל-ג׳זירה כי מגפות מאיימות על אלפי עקורים במחנות המאולתרים, בעוד ארגוני זכויות אדם תימניים דיווחו על 1,033 הפרות חות׳יות בחודש אחד, ובהן חטיפות, חיסולים וגיוס ילדים ומהגרים אפריקנים.
סיכום: שער שנסגר
ההתפתחות החשובה ביותר בזירה אינה טיל זה או אחר, אלא העובדה שהחות׳ים הפכו, לראשונה, לשחקן המחזיק פיזית בשני עברי באב אל-מנדב מצד תימן, ושאיש אינו עומד להוציא אותם משם. ארצות הברית בחרה בהסדר שקט שמבטיח את ספינותיה, סעודיה נותרה לבדה מול מערכת טילים שמגיעה לריאד ולינבוע, והברית הפקיסטנית-טורקית-צרפתית שמתגבשת היא ברית הגנתית ולא התקפית. ב-1 באוקטובר הבטיח בן סלמאן "תגובה נחרצת" על כל איום, אך בשטח המבחן האמיתי הוא הר כהבוב: אם הרכס ייפול, ייעלם גם המוצב הממשלתי האחרון הצופה על המצר, והמצב בשטח יהפוך למצב מדיני. למי שתלוי בנתיב הים האדום, ובהם ישראל, מצרים והכלכלה האירופית, זהו עידן חדש שבו המפתח לשער הדרומי של תעלת סואץ נמצא בצנעא.
