ההחרמה עצמה כבר דווחה בתקשורת הישראלית בסוף ספטמבר, עם הנתון הבולט של יותר מ-40 מדינות שנעדרו מהאירוע. מה שקיבל פחות תשומת לב הוא המהלך שקדם לו. לפי UN Watch, ארגון זכויות אדם עצמאי שנוסד ב-1993 בז'נבה ולדבריו אינו מקבל מימון מאף ממשלה או ארגון, התוצאה היא פרי קמפיין שנוהל במשך חודשים בשני ערוצים במקביל - דיפלומטי וציבורי.
מהלך הפרישה מאירועי דרבן הלך והתרחב לאורך השנים. מהוועידה המקורית ב-2001 פרשו שתי מדינות בלבד, ישראל וארצות הברית; מ"דרבן II" ב-2009, שבה נאם נשיא איראן דאז מחמוד אחמדינג'אד, נעדרו עשר מדינות; מ"דרבן III" ב-2011 נעדרו 14 מדינות; ומאירוע ציון 20 השנה ב-2021 פרשו 38. השנה הגיע המספר ל-45, ובהן בריטניה, גרמניה, קנדה, אוסטרליה, איטליה, ספרד, שוודיה, פולין ואוקראינה.
הקמפיין, שנשא את הכותרת "אומרים לא לדרבן 25", נשען על כמה רכיבים. UN Watch הקים אתר ייעודי ובו ציר זמן מפורט של הוועידה ואירועי ההמשך שלה, לצד סרטוני הסבר; במקביל ניהל הארגון מגעים מאחורי הקלעים מול דיפלומטים כדי לשכנע ממשלות שלא להשתתף; ולצד זאת הופעל קמפיין לחץ ציבורי ברשתות החברתיות, שכלל עצומה שזכתה לאלפי חתימות. רכיב נוסף היה סדרת סרטונים המבוססת על ריאיון עם פרופ' אירווין קוטלר, שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר של קנדה, שקרא למדינות הדמוקרטיות שלא להשתתף.
ב-31 באוגוסט, יום השנה ה-25 לפתיחת הוועידה בדרבן, קיימו UN Watch וNGO Monitor אירוע מקוון משותף. בין המשתתפים היו פרופ' אירווין קוטלר, דיוויד האריס, לשעבר יו"ר UN Watch וכיום סגן יו"ר ISGAP, פרופ' דינה פורת, ההיסטוריונית הראשית של יד ושם, פרופ' ג'ראלד שטיינברג, נשיא NGO Monitor, והלל נוייר, מנכ"ל UN Watch. האירוע נחתם בקריאה למדינות הדמוקרטיות להחרים את האירוע.
"דרבן היא ה'מיין קאמפף' של ימינו"
אמר פרופ' אירווין קוטלר, שר המשפטים לשעבר של קנדה
"האו"ם צריך להתנצל על דרבן, לא לחגוג אותה"
אמר הלל נוייר, מנכ"ל UN Watch
לדברי UN Watch, הוועידה המקורית שהתקיימה בספטמבר 2001 בדרבן שבדרום אפריקה היתה אמורה להיאבק בגזענות, אך הפכה לדבריו ל"ביטוי הבינלאומי החמור ביותר של אנטישמיות מאז מלחמת העולם השנייה". הארגון מסר כי ימשיך לפעול לחשיפת אנטישמיות והטיה נגד ישראל במוסדות האו"ם, וכי המסר שהועבר השבוע הוא שמורשת הוועידה לא תיוותר ללא מענה.
