פרשנות | 30 בספטמבר 2026
במשך יומיים המתינה טהרן. אתמול בערב, במלון בדוחה, היא קיבלה את מה שחיכתה לו. שר החוץ של איראן, עבאס עראקצ'י, נפגש עם המתווכים הקטארים וקיבל מידיהם את התשובה הרשמית של ארצות הברית להצעה האיראנית שזכתה לכינוי "תוכנית שבעת הימים". הבוקר חזר לטהרן והניח את המסמך על שולחן הממשלה, מול הנשיא מסעוד פזשכיאן. דוברת הממשלה, פאטמה מוהאג'ראני, אישרה שהמסמך התקבל ושהשר עדכן את השרים. לפי הדיווחים בתקשורת האיראנית, היא לא אמרה מילה על תוכנו.
בעיתונות הערבית ובתקשורת הפרסית היה ברור כבר בשעות הבוקר שהסיפור האמיתי אינו עצם קבלת התשובה, אלא הביטוי שחזר כמעט בכל דיווח: "סדר הצעדים". מקור שתודרך על המגעים אמר לסוכנות רויטרס, ודבריו צוטטו בהרחבה באתרי חדשות איראניים, כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים "נוגעת לסדר ביצוע התוכנית", וכי על המסגרת הכללית יש הסכמה. יומון "עוכאז" הסעודי, בהסתמך על אותם מקורות, דיווח שהמגעים העקיפים כבר עוסקים ב"מנגנוני יישום וערבויות". לפי הדיווח, ההצעה האיראנית "דורשת שינויים מהותיים לפני כל התקדמות", והשאלות שנותרו פתוחות הן "הסדר שבו ייושם ההסכם, ומי הצד שיזוז ראשון".
רקע: 214 ימי מלחמה, מזכר אחד
ההקשר ידוע היטב: המלחמה בין איראן לארצות הברית פרצה ב־28 בפברואר, עם התקיפות המשותפות של ארה"ב וישראל על איראן. היום, לפי הספירה של הבלוג החי באל־ג'זירה, זהו היום ה־214 שלה. ביוני נחתם בין וושינגטון לטהרן מזכר הבנות, וכ־105 ימים חלפו מאז. מאז התפרק המזכר בהדרגה, והמצור הימי האמריקני והסגירה האיראנית של מצר הורמוז הפכו לשני הצדדים של אותה משוואה.
תוכנית שבעת הימים היא הניסיון האיראני לחזור למזכר. על פי הדיווחים, היא מוצגת כ"תוכנית לבניית אמון שתחזיר את הצדדים לגרסה משופרת של המזכר". הפרטים שהודלפו מראים שבימים הראשון עד השישי אמורה ארה"ב לעצור את הפעולות הצבאיות במזרח התיכון, כולל בלבנון, לשחרר כ־12 מיליארד דולר מנכסי איראן המוקפאים, להסיר את הסנקציות על ענף הנפט ולסיים את המצור על הנמלים. רק ביום השביעי תפתח איראן את המצר לשיט רגיל. לפי יורוניוז בערבית, טהרן מבקשת גם הפסקת אש של שבעה ימים "בכל החזיתות, כולל לבנון".
עראקצ'י מתעקש שאין כאן דרישות חדשות:
"הצעדים שארצות הברית צריכה לנקוט אינם חדשים. כולם כבר נמצאים במזכר"
אמר עבאס עראקצ'י, שר החוץ של איראן
ממש כאן נמצא לב המחלוקת. בוושינגטון רואים את הדברים הפוך: קודם צעדים איראניים בתיק הגרעין שאפשר לאמת, ורק אחר כך הקלות. הנשיא דונלד טראמפ דחה את הגרסה הראשונה של התוכנית בנימוק שהיא מחייבת את ארה"ב "להסיר את הלחץ לפני שאיראן עשתה משהו בתיק הגרעיני". הוא גם הכחיש דיווחים על הצעות להקלה בסנקציות, והצהיר שלא הציע לאיראנים "כלום".
שני קולות מטהרן
מי שעוקב אחר התקשורת הרשמית של המשטר שם לב שבשעות האחרונות מטהרן יוצאים שני מסרים שונים לגמרי. הראשון הוא של הדרג המדיני. פזשכיאן, שאחרי שובו מניו יורק מקפיד על טון מתון, אמר שאיראן "אחראית כלפי מצר הורמוז" מבחינת היציבות והאינטרסים של האזור, והדגיש שכל הסכם חייב לקום על בסיס "אסטרטגיה שבה כולם מרוויחים". בראיון לרשת CBS בשולי העצרת הכללית של האו"ם הרחיק לכת יותר: אם ארה"ב תקבל את מסגרת שבעת הימים ותוכיח שאינה מנסה להפיל את השלטון, אמר, פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית יוכלו לחזור לאיראן.
המסר השני מגיע מהמדים. דובר צבא איראן אמר בהצהרה שצוטטה באתרים לבנוניים וערביים:
"אם נגיע למסקנה שהאויב עומד לפתוח במתקפה קרובה, נפתח במלחמה או במבצע מקדים"
אמר דובר צבא איראן
בבלוג של אל־ג'זירה תוארה ההצהרה כאיום מפורש ב"מבצע מקדים". דובר משמרות המהפכה, הגנרל חוסיין מוחבי, הלך רחוק עוד יותר: הוא דרש שארה"ב "תעזוב את האזור", קרא להחלפת הממשל האמריקני ולעג לטענה האמריקנית שהשיט במצר ממשיך:
"להבריח ספינה קטנה דרך המצר כדי לייצא, נגיד, 100 או 200 חביות נפט, לא אומר שהמצר פתוח"
אמר חוסיין מוחבי, דובר משמרות המהפכה
אין כאן סתירה, אלא חלוקת תפקידים שמוכרת היטב מהשיטה האיראנית. הממשלה מדברת על "כולם מרוויחים", והצבא ומשמרות המהפכה מזכירים לוושינגטון מה המחיר של כישלון. כך נבנה מינוף לפני כל סבב, וכך טהרן משדרת שהגמישות הדיפלומטית שלה מוגבלת בידי הגופים החמושים. בעניין הזה פזשכיאן עצמו כבר רמז בשבוע שעבר מי באמת מחליט.
וושינגטון: "מעשים, לא מילים"
גם בצד האמריקני נשמעים שני קולות. סגן הנשיא ג'יי־די ואנס התייחס לתנאי הפתיחה של המשא ומתן:
"על איראן לשנות את התנהגותה כדי שאפשר יהיה להגיע להסכם"
אמר ג'יי־די ואנס, סגן נשיא ארצות הברית
לדבריו, המשא ומתן "יתבסס על מעשים ולא על מילים", וזו הגישה שתנחה את וושינגטון בחודשיים הקרובים. לפי אתר "אלבלד" המצרי, ואנס הבהיר ש"התועלת הכלכלית לא תגיע לטהרן אם לא תחול בה תפנית מהותית". בהערה שמשכה תשומת לב רבה בעולם הערבי הוא גם אמר שבוושינגטון מעריכים שהמנהיג העליון חי, אבל "אינו מעורב בעניינים היומיומיים".
מולו טראמפ, שמודיע שארה"ב מחזיקה ב"שליטה מלאה במצר הורמוז" ושהצבא האמריקני אפשר ייצוא של "יותר מ־20 מיליון חביות", ומבטיח שהמלחמה תסתיים "מאוד, מאוד בקרוב". באותו זמן דיווח אתר אקסיוס, ודיווחו קיבל כותרות בולטות באתר האיראני "תאבנאכ", שהנשיא שוקל "תקיפות צבאיות רחבות היקף נגד איראן" אחרי הבחירות לאמצע הקדנציה, בהתאם לתוצאותיהן. תאבנאכ הוסיף לכותרת את טענת אקסיוס ש"המשא ומתן נכשל". זו הבחירה העריכתית של אתר שנחשב קרוב לחוגים שמרניים, ויש בה מסר לציבור האיראני: אל תבנו על פריצת דרך.
הים לא מחכה לדיפלומטים
בזמן שהמסמכים עוברים בין דוחה לטהרן, השטח ממשיך לדבר. הסוכנות הבריטית לביטחון סחר ימי (UKMTO) דיווחה על מכלית שנפגעה מקליע לא מזוהה במעבר במצר הורמוז. אף גורם לא לקח אחריות. חבית ברנט נסחרה סביב 102 דולר, והנפט האמריקני (WTI) מעט מתחת ל־89 דולר. ההערכה של משרד התקציב של הקונגרס, שלפיה ארבעת החודשים הראשונים של המבצע עלו לארה"ב כ־40 מיליארד דולר, מצוטטת בהנאה בתקשורת האיראנית כהוכחה ש"הזמן פועל לטובתנו".
החישוב האיראני פשוט: נפט במחיר של 100 דולר לחבית לא נוח לממשל שמתקרב לבחירות בנובמבר. גורם אמריקני בכיר לשעבר כינה את ההנחה הזאת "טעות חישוב מוחלטת". גם קטאר, המתווכת, מושפעת ישירות: כל ייצוא הגז הנוזלי שלה, 12 עד 14 אחוזים מאספקת הגז הנוזלי לאירופה, עובר במצר. דובר משרד החוץ הקטארי, מאג'ד אל־אנסארי, הסתפק במשפט קצר: "הפגישות נמשכות".
ניתוח: הוויכוח הוא על הרצף, ובעצם על אמון
כשהצדדים אומרים שהם "מסכימים על המהות וחלוקים על הסדר", זה נשמע כמו פער טכני. בפועל זו כל המחלוקת. אחרי 214 ימי מלחמה ומזכר שהתפרק, אף צד לא מוכן לשלם ראשון. טהרן, שראתה איך ההבטחות של 2018 ושל יוני 2026 נעלמו, רוצה כסף, נפט ונמלים פתוחים ביד לפני שהיא מוותרת על קלף הורמוז, הקלף החזק ביותר שיש לה. וושינגטון, שמחזיקה במצור ומאמינה שהכלכלה האיראנית קורסת, לא רואה סיבה לשחרר את הלחץ לפני שהגרעין על השולחן.
הפתרון, אם יימצא, כנראה יהיה רצף מקביל: צעדים קטנים והדדיים בכל אחד משבעת הימים, במקום שישה ימים של ויתורים אמריקניים ויום אחד של ויתור איראני. אנליסטים שצוטטו בתקשורת הבינלאומית כבר מעריכים שארה"ב תדרוש "רצף חדש" ותשנה את לוח הזמנים של התוכנית. השאלה היא אם בטהרן יש מי שיכול לאשר רצף כזה. הממשלה של פזשכיאן עשויה לקבל אותו. אצל הגנרלים שמדברים על "מבצע מקדים" קשה להאמין שכך יהיה.
בימים הקרובים יתברר אם התשובה האמריקנית היא בסיס למשא ומתן או רק חזרה על עמדות מוכרות. בינתיים המכליות ממשיכות לעבור, או שלא, במצר ברוחב של כמה עשרות קילומטרים, ששני הצדדים הפכו לשולחן המשא ומתן האמיתי.
