בשבוע שבו מזכיר המדינה האמריקני מכריז מאתונה שאיראן "איבדה את השליטה" במצר הורמוז, טהרן משיבה בשני מהלכים: הודעה על סגירה קרובה של נתיבי שיט "בלתי חוקיים" שנפרצו בפיצוץ סלעים לאורך החוף העומאני, ואיום גלוי של צבא איראן בפעולת מנע נגד "האויב". המאבק על הורמוז עבר משלב החסימה לשלב הנרטיב – ומי שיפסיד בקרב על הסיפור עלול לשלם עליו בשטח.
220 ימים אחרי שהמלחמה בין ארצות הברית לרפובליקה האסלאמית פרצה, ושבעה חודשים אחרי שהמנהיג העליון עלי ח'אמנהאי נהרג כבר ביומה הראשון, הוושינגטון של טראמפ החליטה להניח על השולחן את מחיר היציאה: צמצום "משמעותי" ביכולות ההעשרה של איראן, ובראש ובראשונה – הפסקה מוחלטת של ייצור דלק מועשר ל-60 אחוז. אבל מאחורי התנאי הגרעיני מסתתרת שאלה גדולה ומטרידה הרבה יותר, שסגן הנשיא ג'יי די ואנס ונשיאו אמרו אותה בקול רם: עם מי בכלל מדברים בטהרן?
בזמן שוושינגטון מהדקת את החבל הכלכלי סביב צווארה של הרפובליקה האסלאמית, בטהרן מתנהלת מלחמה אחרת, שקטה יותר אבל לא פחות מסוכנת למשטר. בתוך 72 שעות התפטר שר הנפט מוחסן פאכּנז'אד בלי שום הסבר רשמי, וקבוצת חברי מג'לס מהמחנה הקיצוני רשמה הליך הדחה (״אִסְתִיזָ׳אח״) נגד שר החוץ עבאס עראקצ'י, בטענה שנפגש עם השליח האמריקני סטיב ויטקוף בניו יורק ״בלי היתר״. ממשלת הנשיא מסעוד פזשכיאן נאלצת להתגונן בשלוש חזיתות בבת אחת, וברקע עומדת השאלה שאיש בטהרן לא שואל בקול: מי באמת מחזיק בהגה?
מאמר דעה מאת עארף באוואצ'ני, מנהיג מפלגת PSK הכורדית־איראנית, הבוחן את מתקפת 7 באוקטובר 2023 כחלק מעימות אזורי רחב. לטענתו, התמיכה האיראנית בחמאס ובארגונים בעלי ברית נועדה בין היתר לשבש את תהליך הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב ולהאריך את חוסר היציבות באזור.
שלושה ימים אחרי פגישת הצמרת החשאית של ממשל טראמפ באחוזת קמפ דייוויד, הרפובליקה האסלאמית עוברת למצב של "גם וגם": משרד החוץ בטהרן מודיע שהוא עדיין "בוחן" את התשובה האמריקנית להצעתו, ובאותו בוקר ראש המטה הכללי מאיים ש"אם תוצת מלחמה נגד איראן, האש שלה תגיע לכולם". בין שתי ההודעות האלה, משמרות המהפכה כבר מכתיבות למכליות מי עובר בהורמוז ומי לא
בתוך שבוע אחד שבר המטבע האיראני שלושה שיאי שפל רצופים. ביום ראשון, לפי דיווחי ערוצים בפרסית, חצה הדולר בשוק החופשי בטהרן את רף 2.7 מיליון הריאל. באוגוסט 2025 הוא נסחר בכ-920 אלף. בינתיים איראן כמעט חדלה לייצא נפט, הכסף שכבר הרוויחה תקוע בבנקים זרים, והאינפלציה מתקרבת ל-90%. הכיס של האזרח האיראני הפך לחזית הקשה ביותר של המשטר.
מעצרו של אזרח בריטי-איראני בלב לונדון, בחשד להכנת מעשי טרור סביב בסיס המפציצים האמריקני בפיירפורד, הפך בתוך 48 שעות לתקרית דיפלומטית מלאה: טהרן זימנה את שגריר בריטניה, שר החוץ עראקצ'י לועג לראש הממשלה ברנהאם, ובוושינגטון מדברים על "יד זרה". מאחורי חילופי הדברים מסתתרת שאלה גדולה יותר – האם המשטר האיראני, הלחוץ כלכלית ומאוים צבאית, מעביר את המלחמה אל אדמת אירופה?
שר הכלכלה של איראן נאלץ היום (חמישי) להכחיש בפומבי תחזיות על קריסה כלכלית בתוך שבועיים או חודש. ההכחשה עצמה היא הסיפור: ימים ספורים אחרי שמרכז הסטטיסטיקה של הרפובליקה האסלאמית פרסם אינפלציה שנתית של 73.6% ואינפלציה נקודתית של כמעט 90%, ובזמן שהדולר נסחר בשוק החופשי ביותר מ-240 אלף טומאן, המשטר מגלה שהחזית המסוכנת ביותר שלו אולי איננה בניו יורק או בדוחה, אלא בקופות הסופרמרקט באספהאן ובמשהד.
שר החוץ עבאס עראקצ'י קיבל בדוחה את תגובת וושינגטון ל"תוכנית שבעת הימים" והציג אותה הבוקר לממשלה בטהרן. על המטרות, כך נראה, כבר כמעט מסכימים. על השאלה מי מוותר קודם – עדיין לא. במקביל, צבא איראן מאיים ב"מהלך מקדים", ומטהרן נשמעים שני קולות שונים מאוד
בניו יורק מדברים על הקלות בסנקציות, על נכסים מוקפאים ועל "מי ימצמץ ראשון". בבתי הכלא של משהד, זאהדאן ואספהאן מדברים בשפה אחרת לגמרי. 22 הוצאות להורג בתוך 13 ימים בתחילת ספטמבר, תליות שקטות של אזרחים זרים באשמת ריגול בלי שום הודעה רשמית, וגל מעצרים בשכונות הערביות של אחוואז. המשטר של מוג'תבא ח'אמנאי מאותת כלפי חוץ על נכונות להתפשר, ובתוך הבית הוא מהדק את האחיזה בכוח.
