פרשנות שטח | יום שישי, 23 באוקטובר 2026
ביום ה-237 למלחמה בין איראן לארצות הברית, וביום ה-128 לתזכיר ההבנות שנחתם בין טהרן לוושינגטון – כך סופר אל-ג'זירה הבוקר בבלוג החי שלו – כל העיניים נשואות אל מצר הורמוז, אל איומי טראמפ ונתניהו ואל הצהרות משמרות המהפכה על "הרחבת העימות" לבסיסים האמריקאיים. אבל הרחק מן המפרץ, בהרים המיוערים של מחוזות כורדיסטן וכרמאנשאה, מתרחש בשבועות האחרונים מהלך צבאי שאינו פחות חשוב להבנת חשיבתו של המשטר: פריסה מסיבית של כוחות משמרות המהפכה לאורך הרצועה הכורדית במערב איראן, בסמוך לגבול עם אזור כורדיסטן העיראקי.
המהלך הזה לא הוכרז במסיבת עיתונאים ולא לווה בהצהרות חגיגיות. הוא נחשף טיפין-טיפין, דרך עדויות של תושבים, דיווחים של רשת זכויות האדם בכורדיסטן (KHRN), שידורים של רשת "רוּדאוּ" הכורדית וכתבות ביורוניוז ערבית, באתר "אִרַם ניוז" ובכלי תקשורת ערביים נוספים. התמונה המצטברת ברורה: המשטר האיראני, שמתכונן – כך לפי הערכות שמתפרסמות בתקשורת הערבית – לאפשרות של מתקפה אמריקאית-ישראלית מהירה ועצימה אחרי הבחירות, אינו מוכן להיכנס לסיבוב הבא כשבחזית הפנימית שלו פתוח פצע.
רקע: הקואליציה הכורדית והחשש הגדול של טהרן
כדי להבין את עוצמת התגובה האיראנית צריך לחזור לפברואר 2026. ב-22 בפברואר, כשבוע לפני פרוץ מה שמכונה בתקשורת הערבית "מלחמת 40 הימים" בין ארצות הברית וישראל לבין איראן, הקימו שישה ארגונים כורדיים-איראניים בולטים ברית פוליטית-צבאית נגד הרפובליקה האסלאמית, שמטרתה המוצהרת – כך דיווח אתר "אלחֻרה" – היא להגן על "זכותו של העם הכורדי להגדרה עצמית". בין חברי הקואליציה: המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן האיראנית (PDKI), ארגון "כּוֹמַלַה", מפלגת החירות של כורדיסטן (PAK) ומפלגת "חַבַּאת".
הפחד בטהרן לא היה תיאורטי. לפי דיווח של הוושינגטון פוסט במרץ, שצוטט בניתוח של המועצה האמריקאית-איראנית NIAC, הנשיא טראמפ יצר קשר עם מנהיגים כורדים באיראן ובעיראק והציע להם תמיכה, כולל אפשרות לכיסוי אווירי, ובשיחות עלתה האפשרות להעביר לוחמים כורדים-איראנים אל תוך איראן. תחקיר של רויטרס מאפריל מצא כי איתותים אמריקאיים סותרים, חוסר ודאות לגבי היקף הסיוע והלחץ הצבאי האיראני מנעו לבסוף מתקפה כורדית. טראמפ עצמו אמר כי ארצות הברית סיפקה לקבוצות הכורדיות "המון נשק", אך שהן שמרו אותו אצלן.
עבור משטר שכל ההיגיון הביטחוני שלו נשען על הרעיון של "אויב מבחוץ שמנסה לפרק את המדינה מבפנים", זה היה תרחיש האימה: מתקפה אווירית מבחוץ, ובו בזמן התקוממות חמושה בפריפריה האתנית. לכן, ברגע שהמתיחות מול וושינגטון שוב מטפסת, טהרן מקדימה תרופה למכה.
השיירות: מסנַנְדַג' ועד הרי סורין
לפי דיווח של רשת זכויות האדם בכורדיסטן, הארגון שמושבו בצרפת ומתעד הפרות באזורים הכורדיים של איראן, משמרות המהפכה העבירו בשבועות האחרונים "מספרים גדולים של חיילים ושיירות צבאיות הנושאות נשק כבד ובינוני" ממחוזות אחרים אל מחוז כורדיסטן. השיירות הגיעו לסנַנְדַג', לקאמיאראן, לסַרוואבּאד, למריוואן ולבאנה.
הפרטים מן השטח מצביעים על היערכות מתוכננת ולא על תגובה נקודתית. מקור מקומי בקאמיאראן סיפר לרשת, ובהמשך גם לרודאו, כי "מאות לוחמי כוחות מיוחדים של משמרות המהפכה", שלפי ההערכה שייכים ליחידת העילית "סאבּרין", הגיעו בשיירות אל סביבת הכפרים שעל מורדות הרי שאהו והקימו עמדות מארב. מקורות בסנַנְדַג', בסַרוואבּאד ובמריוואן דיווחו כי אנשי מודיעין ותצפית של משמרות המהפכה הועברו ממפקדת "חמזה סייד א-שוהדא" באורמיה, במחוז מערב אזרבייג'ן, אל בסיס "בית אל-מוקדס" בסנַנְדַג' – ולקחו חלק בהפגזות הארטילריות ובתקיפות הרחפנים בשבוע שעבר. בבאנה, לפי מקור נוסף, נפרסה שיירה של משמרות המהפכה עם תותחים סביב הרי סורין, על קו הגבול.
יורוניוז ערבית, שהקדישה ביום רביעי כתבה מרכזית לנושא תחת הכותרת "איראן מזרימה תגבורות צבאיות לאזורים הכורדיים – האם היא נערכת לעימות רחב יותר?", ציינה כי לפי רודאו, טהרן שלחה ארטילריה ונשק כבד נוסף למערב המדינה, במקביל להגברת פעולות משמרות המהפכה נגד קבוצות האופוזיציה החמושות גם בגבול הדרום-מזרחי. עוד דווח כי משמרות המהפכה גייסו לוחמים כורדים מקומיים לשורותיהם – מהלך שעשוי להעניק לכוחות האיראניים יתרון בזכות היכרותם עם השטח ההררי.
רחפנים מתאבדים, מרגמות ושריפות בשמורת טבע
הפריסה לא נשארה על הנייר. ב-18 באוקטובר, בשש וחצי בבוקר, הגיעה לפי עדות תושב הכפר גוֹיְלֶה שבמחוז מריוואן שיירה צבאית שנשאה תותחים ורחפנים, ותפסה עמדות סביב הכפר באזור סַרְשִׁיו. לפי העדות, הכוחות פגעו תחילה באזור ההררי דַשְׁת-א-מיל בשני רחפני תקיפה חד-כיווניים, ולאחר מכן הפגיזו אותו בארטילריה כבדה. רשת זכויות האדם ציינה כי בעת הפרסום לא התקבלו דיווחים על חילופי אש.
הארגון PJAK – מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטן, ארגון שמאלני המזוהה עם ה-PKK – מסר כי עמדותיו באזורים ההרריים והמיוערים של מריוואן הותקפו בהתקפה שנפתחה ב"שני רחפנים מתאבדים", ולאחריהם יותר מ-30 פגזי מרגמה ונשק כבד. בשבוע שקדם לכך, לפי אִרַם ניוז, תקפו הכוחות האיראניים אתרים של ארבעה ארגונים כורדיים – PAK, PDKI, כומלה וחבאת – ובאחת התקיפות נעשה שימוש ברחפנים נגד מחנה של מפלגת החירות של כורדיסטן ליד הר חרִיר.
לפי ניתוח NIAC, ב-15 וב-16 באוקטובר דווח על עימותים בהרי שאהו, המשתרעים בין מחוזות כורדיסטן וכרמאנשאה. כוחות איראניים הפעילו ציוד כבד ורחפנים סביב הכפר דַלֶה מַרְז במחוז סַרוואבּאד, ותקפו את אזור דַשְׁת-א-קַלְבּ. תושבים דיווחו על הגבלות כניסה של אזרחים להרים. כבר ב-3 באוקטובר דווח על ציוד כבד של משמרות המהפכה ליד רַוואנְסַר ועל איסור כניסה זמני "בשל תרגילים", ובשלב מוקדם יותר גרמה הארטילריה לשריפות נרחבות בשמורה המוגנת שאהו-כּוֹסַלאן.
מקור המזוהה עם PJAK אמר לדויטשה וֶלֶה בפרסית כי הכוחות האיראניים נכנסו בתחילה ברכבים עם לוחיות רישוי אזרחיות, קיבלו תגבורת, ונהדפו. אותו מקור טען כי "יחידות אוויריות" של הארגון השיבו ברחפני תקיפה – טענה שלא אומתה, וכפי ש-NIAC מדגישה, אין לה עד כה ראיות אמינות.
החזית הדיפלומטית: בגדאד מתבקשת לגרש
במקביל לאש, טהרן מפעילה לחץ גלוי על עיראק. לפי יורוניוז ערבית, איראן דורשת מבגדאד לנקוט צעדים נגד ארגוני האופוזיציה הכורדית-איראנית שיושבים בשטחה, וביקשה במפורש לגרש אותם. שגריר איראן בעיראק, מוחמד כאזם אאל-צאדק, הודיע השבוע כי הרשויות העיראקיות נענו לדרישה. לא ברור עדיין כיצד ובאיזה לוח זמנים בגדאד – שנמצאת בעצמה בין הפטיש האמריקאי לסדן האיראני – אמורה ליישם התחייבות כזו, במיוחד מול ממשלת אזור כורדיסטן בארביל.
המהלך הזה אינו חדש, אבל העיתוי שלו מספר את הסיפור. איראן ביצעה לאורך השנים מאות תקיפות נגד אתרי הארגונים הללו בצפון עיראק. אלא שהפעם, כשהמשטר מעריך שהמלחמה מול ארצות הברית עלולה להתחדש בכל רגע, הוא מבקש לנטרל מראש כל אפשרות שהשטח הכורדי ישמש קרש קפיצה למתקפה קרקעית או להתקוממות.
גם בבלוצ'יסטן: שנת שיא של עימותים
החזית המערבית אינה לבדה. לפי נתוני ACLED שצוטטו בניתוח NIAC, במחוז סיסתאן ובלוצ'יסטן נרשמו בשנת 2026, עד ה-8 באוקטובר, כ-70 עימותים חמושים בין מיליטנטים לבין כוחות הביטחון האיראניים – יותר מהסך השנתי של כל אחת מעשר השנים הקודמות. ב-12 באוקטובר דווח על התקפה על עמדת משטרה במורטאן שבמחוז ראסק, דיווח שהמשטרה המחוזית הכחישה. ב-13 באוקטובר הודיעו כוחות הביטחון על מבצע נגד חשודים חמושים ליד זאהדאן, ומקורות מקומיים דיווחו על לחימה בתפתאן. ב-14 באוקטובר נהרגו שני אנשי ביטחון – מפקדת בסיג' ושוטר – בהתקפות נפרדות במחוז מהרסתאן.
"נור ניוז", כלי תקשורת המקורב למועצה העליונה לביטחון לאומי, האשים מדינה ערבית מפרצית שלא נקבה בשמה במימון ובחימוש רשתות המיליטנטים. ההאשמה לא גובתה בראיות, אבל היא מלמדת על האופן שבו המשטר מבקש למסגר את המצב: לא מצוקה אתנית ולא קיפוח כלכלי של הפריפריה, אלא "מזימה זרה" נוספת.
"הם מבינים רק את שפת הכוח"
הפריסה בכורדיסטן משתלבת ברטוריקה הכללית של טהרן בימים האחרונים. לפי יורוניוז ערבית, מפקד בצבא האיראני אמר כי איראן ערוכה ל"מלחמה א-סימטרית", וכי האויב אמנם מחזיק ביכולות משמעותיות אך "אינו מבין אלא את שפת הכוח". משמרות המהפכה הזהירו כי המשך הפעילות הצבאית האמריקאית במצר הורמוז ירחיב את העימות ויכלול את הבסיסים האמריקאיים באזור. ובכיכר תַּג'רִיש בצפון טהרן, כך דיווחה יורוניוז, הוצב ביום רביעי מיצג תעמולה שבו שחקן המגלם את טראמפ ישב מאחורי סורג ובריח בתא כלא משוחזר – ומשך המונים.
בין התיאטרון בכיכר לבין הרחפנים מעל מריוואן יש קו ישיר. המשטר משדר לעולם החיצון עמידות והתרסה, ולבסיס התמיכה שלו – תחושת ניצחון. אבל ההחלטה להזרים את יחידת סאבּרין, מהיחידות המובחרות ביותר של משמרות המהפכה, אל הרי כורדיסטן דווקא עכשיו, מסגירה את מה שמטריד באמת את מקבלי ההחלטות בטהרן: לא רק המטוסים שעלולים להגיע מעבר לים, אלא גם ההרים שבתוך המדינה.
ניתוח: חיסון מונע לקראת הסיבוב הבא
שלוש מסקנות עולות מהתמונה. הראשונה – טהרן לומדת מהסיבוב הקודם. ב"מלחמת 40 הימים" ראו מקבלי ההחלטות כיצד וושינגטון בוחנת את הקלף הכורדי, וכעת הם מבקשים לשלול אותו מראש, באמצעות שילוב של כוח צבאי, גיוס מקומיים והפעלת לחץ על בגדאד.
השנייה – המשטר מנסה להימנע מפיצול כוחות ברגע האמת. NIAC מציינת כי שילוב של תקיפות אוויריות חיצוניות עם התקוממות פנימית עלול למתוח את הכוחות האיראניים עד קצה גבול יכולתם. הפריסה הנוכחית נועדה להבטיח שאם תבוא מתקפה, החזית המערבית תהיה כבר "סגורה".
השלישית – המחיר האזרחי. החסימות על הכניסה להרים, השריפות בשמורת שאהו-כוסלאן, ההפגזות בסמוך לכפרים – כל אלה פוגעים בעיקר בתושבים, ברועים ובחקלאים. NIAC מזהירה כי אזרחים עלולים לשאת בעיקר העלויות: שיבוש תחבורה, פגיעה בתשתיות ועקירה. בזמן שתשומת הלב הבינלאומית מתמקדת בהורמוז, הסיכוי שהמחיר הזה יזכה לתיעוד או לפיקוח – נמוך מאוד.
יש להדגיש: רוב המידע על הפריסה מגיע ממקורות מקומיים אנונימיים, מארגוני זכויות אדם ומגורמים בארגונים הכורדיים עצמם. משמרות המהפכה לא פרסמו הודעה רשמית על העימותים בשאהו, ואין עד כה נתוני נפגעים אמינים. אבל ההצטברות של עדויות מכמה מקורות בלתי תלויים, לצד הצהרתו של השגריר האיראני בבגדאד, מציירת קו ברור: המשטר האיראני מתכונן למלחמה הבאה לא רק במפרץ – אלא גם בחצר האחורית שלו. ואם וכאשר תחודש המערכה מול ארצות הברית, הרי שאהו עשויים להפוך מזירה שולית לאחד המבחנים המרכזיים של יציבות הרפובליקה האסלאמית.
החזית המערבית והפנימית של איראן – נתונים מרכזיים (אוקטובר 2026)
- 22.2.2026 – כורדיסטן האיראנית: הקמת ברית של שישה ארגונים כורדיים נגד המשטר (לפי אלחֻרה)
- 3.10 – רוואנסר: ציוד כבד ואיסור כניסה לאזרחים "בשל תרגילים" (KHRN / NIAC)
- 14.10 – מהרסתאן, בלוצ'יסטן: שני אנשי ביטחון נהרגו – מפקדת בסיג' ושוטר (NIAC)
- 15–16.10 – הרי שאהו, דלה מרז: עימותים בין משמרות המהפכה ל-PJAK; רחפנים וציוד כבד (NIAC / KHRN)
- 18.10 – גוילה, מריוואן: שני רחפני תקיפה והפגזה ארטילרית; לפי PJAK – יותר מ-30 פגזי מרגמה (KHRN / יורוניוז)
- אוקטובר – סננדג', קאמיאראן, סרוואבאד, מריוואן, באנה: שיירות עם נשק כבד; מאות לוחמי יחידת "סאברין" (KHRN / רודאו)
- אוקטובר – צפון עיראק: תקיפות נגד ארבעה ארגונים – PAK, PDKI, כומלה, חבאת (אִרַם ניוז)
- השבוע – בגדאד: השגריר אאל-צאדק מוסר כי עיראק נענתה לדרישה לפעול נגד הארגונים (יורוניוז ערבית)
- 2026 עד 8.10 – סיסתאן ובלוצ'יסטן: כ-70 עימותים חמושים – שיא של עשור (ACLED / NIAC)
