אנקרה, יום שני, 19 באוקטובר 2026. באולם המרכזי של מתחם הנשיאות התכנסו מאות מוכתארים – ראשי השכונות והכפרים של טורקיה – לאירוע השנתי לכבודם. אירוע טקסי במהותו, שבדרך כלל עוסק בשירותים מוניציפליים ובתקציבים מקומיים. אבל רג'פ טאיפ ארדואן בחר להפוך אותו לבמה מדינית, וכיוון את דבריו היישר אל ירושלים.
"מסוריה מגיעות בשורות טובות", אמר ארדואן, "אבל ישראל הציונית עושה כל שביכולתה כדי לזרוע מדון גם שם". המשפט, שחזר עליו בשתי גרסאות במהלך הנאום, צוטט מיד בכלי התקשורת הטורקיים, מ"חורייט" ועד "דיילי סבאח" המזוהה עם הממשל. ארדואן לא הסתפק בסוריה: "התקיפות של ישראל נגד פלסטין נמשכות בלי הפוגה, למרות ההסכמים שנחתמו", אמר, והוסיף כי "כל עוד אנחנו עומדים באומץ לצד המדוכאים, הם יפעלו נגדנו".
העיתוי לא היה מקרי. הנאום נישא פחות מ-24 שעות אחרי תדריך מדיניות ביטחון שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום ראשון, 18 באוקטובר – תשעה ימים לפני הבחירות לכנסת שייערכו ב-27 באוקטובר. ב"דיילי סבאח" הטורקי הקפידו לציין במפורש כי דברי ארדואן באו בעקבות מסיבת העיתונאים של נתניהו, "שרמז על עימות אפשרי בעתיד עם טורקיה", וכי נתניהו "נוהג להציג את טורקיה כאיום לקראת הבחירות בישראל".
מה אמר נתניהו
בתדריך, שבו הציג את מה שהוגדר כדוקטרינת ביטחון לאומי מעודכנת, ניסה נתניהו להלך על חבל דק. מצד אחד, לפי הדיווח באתר היווני "גריק ריפורטר", הוא אמר:
"אני מקווה שלא נגיע לעימות חזיתי. לפחות זה מה שאני מנסה להשיג"
ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתדריך מדיניות הביטחון
מצד שני, הוא האשים את ארדואן בהצהרות עוינות לישראל, הבהיר כי ישראל חייבת להתכונן למגוון תרחישים, והביע ספק אם ניתן יהיה להשיב את היחסים ההדוקים של פעם כל עוד ארדואן בשלטון.
לפי אותם דיווחים, נתניהו אף הודה בקיומם של חילוקי דעות עם הנשיא האמריקני דונלד טראמפ בסוגיית ארדואן, ודיבר על המאמצים להגביל את הנוכחות הצבאית הטורקית בסוריה. עיקרי הדוקטרינה שהציג: פעולה מקדימה, חיזוק ההגנה על הגבולות, צמצום התלות בספקי נשק זרים, והידוק שיתופי פעולה עם שותפות בינלאומיות – ובהן הודו – תוך שמירה על חופש פעולה עצמאי. נתניהו גם קשר במפורש את יישום התוכנית לבחירתו מחדש, ותקף את גישת יריביו בתחום הביטחון.
הרקע: אבו א-דוהור והקו האדום
כדי להבין מדוע סוריה היא לב העימות, צריך לחזור לחודש אוגוסט. ב-18 באוגוסט תקפה ישראל את שדה התעופה הצבאי אבו א-דוהור שבצפון-מערב סוריה, כ-70 קילומטרים מהגבול הטורקי. לפי ניתוח שפורסם באל-ג'זירה נט, ישראל טענה כי פעלה כדי למנוע שינוי במצב הביטחוני הקיים, בהסתמך על מודיעין שלפיו טורקיה מתכננת להרחיב שם את נוכחותה הצבאית. דיווחים בישראל אף דיברו על כוונה טורקית לפרוס בבסיס מערכות הגנה אווירית.
אנקרה ודמשק הכחישו. לגרסתן, אנשי צוות טורקים עסקו רק בשיקום המסלול ומגדל הפיקוח, ושיתוף הפעולה עם דמשק נועד לחזק את המדינה הסורית. השגריר האמריקני באנקרה טום בראק, שמשמש גם כשליח לסוריה, נטה לגרסה הטורקית. לדבריו, התקיפה נבעה כנראה מ"אי-הבנה או בעיית תיאום" בתוך ישראל, והסלמה בין טורקיה לישראל אינה משרתת אף אחד מהצדדים. יום לאחר מכן מתח בראק ביקורת על השליטה הישראלית ברמת הגולן כהפרה של החלטות האו"ם.
התגובה הטורקית הגיעה אז מאחלאט שבמחוז ביטליס, אחרי ישיבת קבינט. בלי לנקוב בשמו של נתניהו, תקף ארדואן את "חסרי היכולת, היהירים והגוססים פוליטית, שמשתמשים בנו כחומר בעירה לרטוריקה שלהם".
"שום גורם מלבד האומה עצמה אינו יכול להכתיב את דרכה של טורקיה או לקבוע את גבולות מדיניות החוץ שלה"
נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן
במקביל, משרד המשפטים בטורקיה ביקש מהאינטרפול להוציא "הודעות אדומות" נגד נתניהו ובכיר ישראלי נוסף באשמת רצח עם, על רקע ההשתלטות הישראלית על משט "סומוד" העולמי שהפליג לעזה.
בסביבת נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ הקשיחו בתחילה את הטון: נתניהו הצהיר כי ישראל לא תשלים עם נוכחות צבאית טורקית בסוריה שמאיימת עליה. אלא שתוך ימים ספורים החלה נסיגה רטורית. שר החוץ גדעון סער אמר כי לישראל אין עניין בהסלמה עם טורקיה, ומקור צבאי צוטט כמי שאמר כי "הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא מלחמה פתוחה עם טורקיה". לפי אל-ג'זירה, שלושה גורמים הובילו לבלימה: לחץ אמריקני כבד, זהירות של מערכת הביטחון לנוכח ריבוי חזיתות פתוחות, והמחיר הגבוה של הסלמה שלא בהכרח תשיג הרתעה – וגם לא בהכרח תועיל לקואליציה בקלפי.
"שיח שגוי" ותיק בהאג
מאז אוגוסט, הזירה עברה מהשטח אל המילים ואל המשפט. ב-25 בספטמבר אמר ארדואן בראיון למגזין האמריקני "ניוזוויק" כי "לאחרונה מלבים בישראל שיח שגוי, שמציג את טורקיה כמקור איום חדש". הוא הוסיף כי לדעתו השיח הזה "קשור לתהליך הפוליטי הפנימי ולאווירת הבחירות בישראל", וכי "לטורקיה אין איבה עם העם הישראלי או עם כל חברה אחרת. ההתנגדות שלנו היא למדיניות שאנו רואים בה הפרה של המשפט הבינלאומי ולצעדים שמעמיקים את חוסר היציבות באזור". הוא ציין כמוקדי מתיחות את התקיפות הישראליות בסוריה ואת הסכם ההגנה בין ישראל ליוון.
ארבעה ימים אחר כך דיווח רדיו "אוריינט" הערבי, היושב בפריז, על צעד ישראלי נגדי: לפי דיווחים בישראל, נתניהו הנחה צוות משותף של הממשלה ומומחים למשפט בינלאומי לבחון הכנת תיק נגד ארדואן לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. התיק, לפי הדיווחים, מתמקד בהפרות לכאורה נגד המיעוט הכורדי בטורקיה ובטענות לתמיכה טורקית בחמאס. אלא שישראל וטורקיה אינן צד לאמנת רומא, ולכן שאלת הסמכות היא מכשול מרכזי. "הממשלה הישראלית לא אישרה רשמית את פרטי התיק", ציינה תחנת הרדיו, ומשקיפים שצוטטו העריכו כי מדובר בעיקר בכלי לחץ והרתעה. הפרשן סעיד אל-חאג' כתב באתר "ערבי 21" כי מדובר ב"חוצפה שמעבר לטקטיקת בחירות".
טבעת האש של ארדואן
בנאום של יום שני חזר ארדואן על דימוי שהוא משתמש בו בחודשים האחרונים: טורקיה מוקפת "טבעת אש", והממשל שלו פועל כדי לשמור עליה מחוץ לסערה האזורית. ברקע הוא הזכיר את מתקפת החות'ים על שדה תעופה בריאד מוקדם יותר באוקטובר, שבה נהרגו יותר מתריסר בני אדם ולדבריו נפצעו מאות, ואת המלחמה באוקראינה, שבעוד חודשים ספורים תיכנס לשנתה החמישית. טורקיה, יש לזכור, התחייבה לסייע צבאית לסעודיה והיא חברה ב"ברית ההגנה של מכה" – מסגרת שנולדה מהסכם הגנה שחתם ארדואן באוגוסט עם בכירים סעודים ופקיסטנים.
הדימוי הזה אינו חדש. כבר ביוני, כפי שדיווחו CNN בערבית ויורוניוז בערבית, הכריז ארדואן כי "ביטחוננו מתחיל בדמשק ובביירות" וכי פעולות ישראל "מאיימות כעת על ביטחון טורקיה". נתניהו השיב אז במילים חריפות: "לדיקטטור אין זכות להטיף מוסר". מאז, כל אחד מהצדדים מציג את השני כגורם המערער את היציבות האזורית – וכל אחד מהם נהנה, פוליטית, מהעימות.
ניתוח: עימות שמשרת את שני הצדדים – עד גבול מסוים
מה שעולה מהמקורות הטורקיים והערביים הוא תמונה של שני מנהיגים שמנהלים עימות מבוקר. לנתניהו, שנמצא בישורת האחרונה של קמפיין בחירות, טורקיה מספקת אויב מוחשי חדש אחרי איראן – כזה שמצדיק דוקטרינה של פעולה מקדימה ושל עצמאות ביטחונית. לארדואן, העימות עם ישראל מחזק את מעמדו כקול המוביל של העולם המוסלמי בסוגיה הפלסטינית, ומאפשר לו להציג את טורקיה כמגינה של סוריה החדשה.
אבל לשני הצדדים יש גם בלמים. וושינגטון, שמחזיקה בקשרים קרובים עם שתי הבירות, לא מוכנה לראות שתי בעלות בריתה מתנגשות בסוריה. בראק כבר הציע מנגנון תלת-צדדי למניעת חיכוכים. נתניהו עצמו הודה כי בעניין ארדואן יש לו מחלוקת עם טראמפ – הודאה נדירה מצד מי שבנה את הקמפיין שלו על הקשר האישי עם הבית הלבן. ובצה"ל, כפי שדווח באוגוסט, אין תיאבון לחזית נוספת.
כך נוצר מצב שבו הרטוריקה עולה, אבל הצעדים בשטח נשארים מדודים. ארדואן לא איים בפעולה צבאית, ונתניהו דיבר על תקווה להימנע מעימות. שניהם משאירים לעצמם מרחב תמרון. השאלה הגדולה היא מה יקרה אחרי 27 באוקטובר: אם נתניהו ייבחר מחדש, הוא כבר הבהיר כי ישאף ליישם דוקטרינה שמגבילה את הנוכחות הטורקית בסוריה – ואנקרה כבר הבהירה כי איש מלבדה לא יקבע את גבולות מדיניות החוץ שלה. אם ייבחר מישהו אחר, ייתכן שייפתח חלון להפחתת המתיחות, אם כי ספק אם הפער המהותי על סוריה ייעלם.
בינתיים, בשכונות ובכפרים של טורקיה, המוכתארים שחזרו הביתה מאנקרה נושאים עימם את המסר של נשיאם: טורקיה מוקפת אש, וישראל היא אחד ממבעיריה. בירושלים, בעוד שמונה ימים, ייקבע מי יהיה הצד השני במשוואה הזאת.
