שבועיים אחרי עימות המילים החריף ביותר שנרשם בין שני המנהיגים על דוכן העצרת הכללית, טורקיה מנסה להציג "סבלנות אסטרטגית", בזמן שנתניהו הופך את ארדואן לכוכב תעמולת הליכוד. ניתוח מהזווית של אנקרה, דוחא והעולם הערבי
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, הפער בין הרטוריקה הלוחמנית של נשיא טורקיה לבין המציאות בנמלים הולך ומתרחב. דיווח של סוכנות ידיעות אזרית, שתיעד 11 עגינות של אוניות בעלות זיקה טורקית בנמלי ישראל בספטמבר – ונמחק ללא הסבר – חושף את הסדק במדיניות החרם של אנקרה, דווקא בשבוע שבו ארדואן מנסה לרכך את הטון כלפי וושינגטון.
יממה אחרי שכלים צבאיים ישראליים חזרו לחפור לאורך קו ההפרדה בדרום סוריה, משרד החוץ הטורקי הגיב בהודעה חריפה: ישראל מנסה "ליצור עובדות מוגמרות חדשות בסוריה". מאחורי הניסוח הדיפלומטי מסתתר מאבק עמוק יותר על השאלה מי יעצב את סוריה שאחרי אסד ועד היכן מגיע "מרחב הביטחון" של ארדואן.
בתוך פחות משבועיים הפכה טורקיה את העימות עם ישראל ממלחמת מילים לחזית דיפלומטית רב-זירתית: צעקות מול נציג ישראל בישיבה סגורה בהשתתפות קושנר וויטקוף, נאום חריף בעצרת הכללית של האו"ם, וכעת – דרישה רשמית מהנשיאות בטורקיה שישראל תפסיק את עבודות ההנדסה בדרום סוריה ותיסוג "מיד". מאחורי הרטוריקה מסתתר מאבק אמיתי על עיצוב סוריה שאחרי אסד.
אחרי שטורקיה הוציאה צו מעצר בינלאומי נגד ראש הממשלה וביקשה "הודעה אדומה" מהאינטרפול, ירושלים משיבה באותו מטבע: לפי דיווחים שהגיעו לעיתונות הטורקית והערבית, נתניהו הורה להכין תיק נגד נשיא טורקיה לקראת הגשה לבית הדין הפלילי הבינלאומי – בגלל הכורדים ובגלל חמאס. באנקרה קוראים לזה "חוצפה", ובירושלים מודים בשקט: המטרה היא הרתעה, לא הרשעה.
אחרי נאום בעצרת הכללית, יציאה הפגנתית של המשלחת הישראלית מהאולם, צו מעצר טורקי ובקשה להודעה אדומה, נשיא טורקיה מבהיר: העימות עם ישראל אינו עוד רטוריקה, אלא מדיניות. ניתוח מהזירה הטורקית והערבית
ירושלים ואנקרה יצאו מעצרת האו"ם עם יותר חשבונות פתוחים משהיו להן כשנכנסו. נתניהו כינה את ארדואן "רודן" מעל הבמה בניו יורק. ארדואן ענה בישיבת הממשלה באנקרה כשקרא לו "פושע מלחמה", ובמקביל ממשיכה מערכת המשפט הטורקית לקדם צו מעצר בינלאומי נגד ראש הממשלה. היחסים בין שתי המדינות לא היו כאלה מאז ניתוק הקשרים.
שבוע אחד בסוף ספטמבר סיכם את כל מה שהשתנה ביחסי אנקרה וירושלים: נאום חריף בעצרת הכללית, משלחת ישראלית שיוצאת מהאולם, שר חוץ טורקי שמכריז על מאמץ מתואם "לבודד את ישראל", ונשיא שמבהיר בראיון לתקשורת האמריקנית כי טורקיה "אינה בונה את מדיניותה על תרחישי מלחמה בלתי נמנעים". מאחורי הרטוריקה מסתתרת אסטרטגיה סדורה – ומי שקורא רק את הכותרות מחמיץ אותה.
בתוך ארבעה ימים עברו אנקרה וירושלים מהתנצחות מילולית לחזית דיפלומטית מלאה: ארדואן כינה את עזה "מחנה ריכוז" מעל דוכן האו"ם, נתניהו השיב ב"עריץ" מאותו דוכן, ובאנקרה מדברים כבר בגלוי על הרתעה, על "הסכם מכה" ועל "המגן של אכילס" היווני-ישראלי. ניתוח מבט מאנקרה ומהעולם הערבי.
בשבוע אחד ביטא נשיא טורקיה שני קולות כלפי ישראל. בעצרת הכללית הוא כינה את עזה "מחנה ריכוז" ומשלחת ישראל יצאה מהאולם. שלושה ימים אחר כך אמר ש"טורקיה אינה נושאת איבה לעם הישראלי". באותו שבוע הודיעו רמטכ"לי טורקיה, סעודיה ופקיסטן על "הפעלה מיידית" של ברית ההגנה המשותפת שלהן. ניתוח.
