איסטנבול, נובמבר 2026. מרכז הקונגרסים של איסטנבול התמלא ביום שישי שעבר בכ-150 דוברים מ-43 מדינות, שהגיעו לפורום TRT World העשירי. כותרת הכנס השנה הייתה "עולם ללא מרכז: מי מוביל כשהכללים מאבדים את תוקפם?". רג'פ טאיפ ארדואן לא בזבז את ההזדמנות. בנאום הפתיחה, ששודר בשידור חי בערוצי הטלוויזיה הטורקיים ומיד הפך לכותרת הראשית ב-CNN Türk, הוא אמר משפט שמסכם את עמדת אנקרה כיום: "לישראל ניתנת חסינות" (בטורקית: İsrail'e iltimas geçiliyor).
"הסכם השלום לעזה, שתרמנו לחתימתו, אינו מיושם לצערנו", אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה. "העיקרון שעליו נשענים היחסים הבינלאומיים, עמידה במילה שנתת, אינו מתקיים".
מי שמכיר את הרטוריקה של ארדואן יודע שהביקורת על ישראל אינה חדשה. החדש הוא ההקשר: טורקיה הייתה אחת מארבע המדינות המתווכות, לצד קטאר, מצרים וארצות הברית, שחתמו על הסכם הפסקת האש באוקטובר 2025. כשאחת מערבות ההסכם מכריזה בפומבי שהוא אינו מתקיים, זו כבר איננה רק רטוריקה. זו התחלה של עמדה מדינית.
רקע: מה הובטח בשארם א-שייח'
ההסכם שנחתם ב-10 באוקטובר 2025 בעיר הנופש המצרית נועד לסיים את המלחמה ברצועה. הוא כלל שורה של שלבים: עצירת הפעולות הצבאיות, שחרור החטופים והאסירים, הכנסת 500 עד 600 משאיות סיוע ביום, נסיגה ישראלית, הקמת מנהל פלסטיני לרצועה, פריסת כוח ביטחון בינלאומי ובסופו של דבר תחילת שיקום. לפי הגרסה הטורקית, רק הסעיף ההומניטרי-ביטחוני הראשון מומש במלואו: כל החטופים הישראלים הוחזרו. כמעט כל השאר תקוע.
קאלן פותח את הפנקס
את הנתונים הקשים השאיר ארדואן לראש ארגון המודיעין הלאומי (MİT), אברהים קאלן. קאלן נחשב לאדם הקרוב ביותר לתיק העזתי באנקרה ולאחד מאדריכלי ההסכם. לפי הדיווח באל-ג'זירה ובסוכנות אנאדולו, הוא מנה את הסעיפים שלא יושמו אחד אחד.
לדבריו, מאז החתימה נהרגו יותר מ-1,800 פלסטינים בתקיפות ישראליות. ישראל עדיין שולטת בכ-60% משטח הרצועה. הגידול המוסכם בכמות הסיוע לא התממש. הוועדה הלאומית הפלסטינית שאמורה לנהל את עזה עדיין יושבת בקהיר וממתינה לאישורים ולערבויות ביטחוניות. הכוח הבינלאומי לא יכול היה להיפרס באזור החיץ משום שהתקיפות נמשכו. השיקום לא החל, אף שלפי הערכת קאלן כ-65% מהמבנים והתשתיות ברצועה הרוסים.
הנקודה הרגישה ביותר בדבריו נגעה לחמאס. לדברי קאלן, הארגון הסכים שלא להשתתף בגוף השלטוני שינהל את עזה והסכים לפירוק מנשקו. קאלן הגדיר זאת "ויתור מדיני" ו"התפתחות היסטורית", וטען שישראל לא השיבה במחווה מקבילה. זו הנקודה שבה אנקרה מנסה לשנות את הנרטיב. אם הצד הפלסטיני עשה את שלו, האחריות לקיפאון מוטלת לפי הטענה הטורקית על ישראל בלבד.
| הסכם שארם א-שייח' – שנה אחרי: הנתונים שהציגה אנקרה, 6 בנובמבר 2026 | |
|---|---|
| 1,800+ פלסטינים נהרגו מאז החתימה | כ-60% מהרצועה בשליטה ישראלית |
| 500–600 משאיות סיוע ביום – יעד שלא הושג | כ-65% מהמבנים הרוסים; השיקום לא החל |
| 3,000+ תקיפות והפרות בגדה באוקטובר | לא נפרס כוח הביטחון הבינלאומי באזור החיץ |
אינפוגרפיקה: מערכת The Pulse, על פי נאומי ארדואן וקאלן.
"רצח העם של העת המודרנית"
ארדואן עצמו בחר לפעול בשתי רמות. הרמה הראשונה היא המספרים. לפי הנוסח המלא של הנאום שפרסם העיתון "סבאח", הוא אמר שמאז אוקטובר 2023 נהרגו בעזה כ-75 אלף בני אדם, רובם נשים וילדים, ו-176 אלף נפצעו. בשנה האחרונה בלבד, לדבריו, נהרגו יותר מ-1,500 ונפצעו כ-5,500. יותר משני מיליון אזרחים חיים באוהלים מאולתרים, ויותר מ-270 עיתונאים נהרגו ברצועה. "רצח העם של העת המודרנית התרחש בעזה", אמר, והשווה את מספר ההרוגים לסרברניצה ולרואנדה. לדבריו, המספר "גבוה פי עשרה כמעט" מזה של סרברניצה.
הרמה השנייה היא הגדה המערבית. ארדואן הזהיר מפני "טרור מתנחלים" וטען שבאוקטובר לבדו נרשמו בגדה יותר מ-3,000 תקיפות והפרות נגד פלסטינים. לדבריו, משלחת בינלאומית של מחוקקים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים לא הורשתה להיכנס לגדה. הוא סיפר גם על צלם עיתונות של עיתון אמריקני שהוכה ונפצע קשה בידי מתנחלים כעשרים יום קודם לכן.
מכאן עבר הנשיא הטורקי למתקפה על המוסדות הבינלאומיים. מועצת הביטחון של האו"ם וארגוני חופש העיתונות, אמר, "צופים מהיציע" בעזה, ויש לבחון את "הסטנדרט הכפול" שלהם. הוא ציטט פתגם איראני, "יושבים, מדברים ומתפזרים", כדי לתאר את חוסר המעש. "מי שנוהגים כמו אריות כשמדובר בטורקיה הופכים לנמרי נייר כשמדובר ברשת של רצח עם", הוסיף.
במבט רחב יותר תיאר ארדואן את המצב כ"משבר מבני" שבו "הישן גוסס והחדש טרם נולד".
"אנחנו עוברים תקופה כואבת שבה התחרות על כוח מחריפה והמערכת המבוססת על כללים נשחקת ברצינות", אמר ארדואן. "המתכונים של אתמול אינם יכולים לפתור את בעיות היום".
"טבעת אש": ההקשר האזורי
הנאום באיסטנבול אינו אירוע בודד. כשבועיים וחצי קודם לכן, ב-20 באוקטובר, דיווח יורוניוז בערבית על הסלמה חריפה בחילופי הדברים בין אנקרה לירושלים. ארדואן הזהיר אז שטורקיה חיה בתוך "טבעת אש" ושממשלתו פועלת מסביב לשעון כדי להגן על המדינה מפני המשברים האזוריים. הוא האשים את נתניהו בניסיון לערער את יציבות סוריה, וטען שהאותות החיוביים מדמשק מתקזזים בגלל המהלכים הישראליים. נתניהו, מצדו, אמר בתדריך ביטחוני שהוא מקווה להימנע מעימות ישיר עם טורקיה. עם זאת, לדבריו, היחסים לא יחזרו לחמימותם הקודמת כל עוד ארדואן בשלטון. לפי הדיווח הוא אף טען שארדואן "חושב שישיב את השלטון העות'מאני לירושלים".
על רקע זה, ההכרזה על כישלון הסכם עזה משרתת את ארדואן בכמה מישורים בו בזמן. מול דעת הקהל בבית ובעולם המוסלמי, היא מבססת את טורקיה כמי שעמדה במילתה בזמן שאחרים הפרו את שלהם. מול וושינגטון, היא מפעילה לחץ על הערבה המרכזית של ההסכם לרסן את ישראל. מול ירושלים, היא מסמנת שאנקרה לא תסתפק עוד בהצהרות ותדרוש להיות שותפה לכל הסדר עתידי ברצועה, כולל לכוח הבינלאומי שעדיין לא נפרס.
גם העיתוי אינו מקרי. הנאום ניתן ימים ספורים לפני נסיעתו של ארדואן לאזרבייג'ן, במסגרת מאמץ לחזק את הברית הטורקית באזור. בעיני משקיפים, טורקיה רוצה להגיע לכל שולחן משא ומתן אזורי כשבידה תיק מסודר של טענות, נתונים והפרות, ולא רק הצהרות כלליות.
מה הלאה
קאלן סיכם את העמדה הטורקית בנוסחה מוכרת: שלום בר-קיימא מחייב סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה מזרח ירושלים. טורקיה, לדבריו, תמשיך לקדם את פתרון שתי המדינות, והמטרה היא "שלום אמיתי" המבוסס על צדק ולא רק הפסקת ירי.
מבחינה מעשית, המסר מאנקרה ברור. אם הסכם שארם א-שייח' ימשיך להתפורר, טורקיה מתכוונת להיות הקול הראשון שיאמר "הזהרנו". השאלה הפתוחה היא אם וושינגטון, שזקוקה לטורקיה בסוריה, בנאט"ו ובים השחור, תקשיב לאזהרה, או שהפער בין אנקרה לירושלים ימשיך להעמיק עד נקודה שבה גם המתווכים יהפכו לצד בעימות. הנאום באיסטנבול מלמד שארדואן כבר בחר צד. עכשיו הוא מחכה לראות מי יצטרף אליו.
