הנאום שהצית את הסבב
ב־24 בספטמבר עלה ראש הממשלה בנימין נתניהו לדוכן העצרת הכללית של האו"ם, והקדיש חלק בולט מנאומו לרג'פ טאיפ ארדואן. "ארדואן רודן, והוא גם מארח את מנהיגי הטרור של חמאס", אמר, ובהתייחסו למספר העצורים בטורקיה הוסיף בעוקצנות: "קשה להכריע, אבל אני חושב שהוא מספר אחת". לבסוף פנה ישירות לנשיא הטורקי בעניין ירושלים: "לא, אדוני, לא תהיה. זו ארצנו, עירנו ובירתנו הנצחית". לפי דיווחים בתקשורת הבינלאומית טען נתניהו באותה במה כי ארדואן "רוצה להשתלט על סוריה" ו"קורא להשמדת ישראל כמעט בכל יום".
התגובה מאנקרה הגיעה בתוך שעות, והיא לא הגיעה ממשרד החוץ, אלא מהמעגל הקרוב ביותר לנשיא. ראש מנהלת התקשורת של הנשיאות, בורהאנטין דוראן, כינה את הדברים "חצופים ושפלים", והאשים את נתניהו כי הוא "מנצל את במת האו"ם כדי להטיח בטורקיה האשמות חסרות בסיס". דובר מפלגת השלטון AKP, עומר צ'ליק, הלך רחוק יותר בראיון ל־CNN Türk: "האדם שאומר את המילים האלה הוא רוצח ומבצע רצח עם". כך דיווחה יורוניוז בערבית, שציינה כי באותו נאום תקף נתניהו גם את קטאר, ושדובר משרד החוץ הקטארי, מאג'ד אל־אנסארי, הגדיר את ההאשמות "ניסיון להסיט את תשומת הלב מההפרות הישראליות".
ארדואן בוחר בטון מדוד – ובמסר חד
הפתעה מסוימת הגיעה למחרת. ארדואן, שבחודשים האחרונים כינה את הישראלים "מפלצות" ואת נתניהו "קצב", בחר הפעם בטון מדוד דווקא — בראיון בלעדי למגזין האמריקני ניוזוויק, שפורסם ב־25 בספטמבר ושצוטט בהרחבה בסוכנות אנדולו ובעיתון חורייט.
"בישראל מלובה שיח שגוי שמבקש להציג את טורקיה כמקור איום חדש. אנו מעריכים ששיח זה קשור לתהליך הפוליטי הפנימי ולאווירת הבחירות בישראל. איננו רואים בשפה הזאת גישה אחראית שתורמת לשלום האזורי"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה
ארדואן הקפיד להבחין בין ממשלה לעם:
"לטורקיה אין איבה כלפי העם הישראלי או כלפי כל חברה אחרת. ההתנגדות שלנו היא למדיניות שאנו רואים בה מנוגדת למשפט הבינלאומי, ולצעדים שמעמיקים את חוסר היציבות באזורנו"
אמר ארדואן בראיון לניוזוויק
על סוריה אמר כי "התקיפות של ישראל, שמבזות את המשפט הבינלאומי והכללים המקובלים", פוגעות בריבונות הסורית ומקשות על ייצובה.
המשפט החשוב ביותר בראיון נגע דווקא לוושינגטון. כשנשאל אם הוא מודאג מהשפעת ישראל על ממשל טראמפ, השיב: "אינני מגדיר את היחסים בין טורקיה לאמריקה דרך מדינה שלישית". לדבריו, הוא מעלה כל סוגיה ישירות מול טראמפ. ובמשפט שנשמע כמו הודעה לירושלים, הבהיר: "טורקיה אינה בונה את מדיניות החוץ שלה על תרחישי מלחמה בלתי נמנעים".
הרקע: מ"ביטחוננו מתחיל בדמשק" עד אבו א־דוהור
כדי להבין את הסבב הנוכחי צריך לחזור ליוני. ב־10 ביוני הכריז ארדואן, בדברים שסוקרו בהרחבה ב־CNN בערבית ובאל־ג'זירה, כי "ביטחוננו מתחיל בדמשק ובביירות", וכי מעשי ישראל בלבנון ובסוריה "מאיימים כעת על ביטחונה של טורקיה". נתניהו השיב אז כי "לרודן אין זכות להטיף מוסר". אל־ג'זירה תיארה את הנאום כ"שרטוט מחדש של גבולות הביטחון הטורקי", מהאטאי ועד דמשק וביירות. ימים אחר כך כבר שאל טור דעה באותו אתר: "האם הגיע הקרב שנדחה עם ישראל?"
הקרב לא הגיע, אבל הקרבה המבצעית גדלה. באוגוסט תקפו מטוסי חיל האוויר את בסיס אבו א־דוהור בצפון־מערב סוריה, כ־70 קילומטרים מהגבול הטורקי. התקיפה הותירה מכתשים במסלול ההמראה ובוצעה, לפי הדיווחים, ללא התרעה מוקדמת לאנקרה. בישראל טענו כי הבסיס עתיד להפוך למתקן צבאי טורקי. אנקרה ודמשק הכחישו בתוקף, והשליח האמריקני טום ברק אמר כי המודיעין האמריקני לא מצא כל ראיה לפריסה טורקית במקום.
הכוחות הטורקיים עקבו אחר המטוסים הישראליים ולא התערבו. האלוף (מיל.) אטש מהמט אירז אמר כי טורקיה "נמנעה מהתערבות למרות שהמטוסים עברו קרוב לגבול", והזהיר:
"מבצעים בסוריה שמבוססים על ציפיות בלבד יוצרים אווירה שבה המתיחות יכולה בקלות להפוך לעימות צבאי ישיר"
אמר אטש מהמט אירז, אלוף (מיל.)
התשובה הטורקית הגיעה בשפה אחרת: 12 ימים אחרי התקיפה השלימו כוחות טורקיים וסוריים את הגשר הצף המשותף השני מעל נהר הפרת, בדיר א־זור. המסר היה ברור: טורקיה לא יורה, אבל גם לא עוזבת.
הזירה הרחבה: יוון, סעודיה ופקיסטן
סוריה אינה החזית היחידה. בעיתונות הטורקית מצביעים על הסכם ההגנה בין ישראל ליוון כעל מקור מתיחות נוסף, שבאנקרה רואים בו חלק מ"כיתור" של טורקיה במזרח הים התיכון. בספטמבר כבר הזהיר ארדואן, לפי אתר מצראווי המצרי, מפני ניסיון להקיף את טורקיה, וקבע כי האזור "לא יירגע כל עוד ממשלת נתניהו קיימת". בראיון לניוזוויק ניסה לרכך את המסר: "טורקיה אינה קוראת כל קשר דו־צדדי כאיום המופנה כלפיה, אבל עוקבת מקרוב אחר כל צעד שמכוון נגד ביטחונה הלאומי".
במקביל, ארדואן הבהיר כי הסכם ההגנה המשותף של מכה, שנחתם עם פקיסטן וערב הסעודית, "אינו מכוון נגד איראן, ישראל או כל מדינה שלישית". ובכל זאת, בבירות הערביות קוראים את ההסכם כחלק ממערך בריתות חדש שבו לטורקיה תפקיד מרכזי, מערך שקם על רקע המלחמה באיראן, שארדואן אמר עליה כבר במרץ כי "העולם ישלם את מחירה" וכי "ישראל מציתה את האזור".
גם שר החוץ חקאן פידאן תרם לטון. באפריל אמר לאל־ג'זירה כי "להנהגת ישראל יש תסביך כלפי ארדואן", וביולי כינה את ישראל "נטל עולמי". שר החוץ גדעון סער השיב אז כי מדובר ב"הסתה לרצח עם". הלשון בשני הצדדים הקצינה בהתמדה כל הקיץ.
הקלף של עזה ותוכנית טראמפ
עזה נשארת הסיבה המוצהרת לעימות. ב־24 בספטמבר, ביום נאום נתניהו באו"ם, אמר ארדואן לפי סוכנות אנדולו:
"ישראל ממשיכה בתוקפנותה ומחבלת בשלום. ארצות הברית והקהילה הבינלאומית צריכות ללמד את ישראל שהיא חייבת לעמוד בתוכנית"
אמר ארדואן על תוכנית עזה, לפי סוכנות אנדולו
בנו של הנשיא, בילאל ארדואן, אמר כי "רצח העם בעזה נמשך למרות הפסקת האש". הקו הטורקי ברור: אנקרה מציגה את עצמה כשומרת של תוכנית עזה האמריקנית, ואת ישראל כמי שמפרה אותה, כדי לתקוע טריז בין ירושלים לוושינגטון.
ניתוח: למה אנקרה מבליגה עכשיו
מאחורי הרטוריקה מסתתר חשבון קר. לפי ניתוח שפורסם בתחילת אוקטובר באתר Responsible Statecraft, האיפוק הטורקי בשמי סוריה נובע בחלקו מהחשש לתת לנתניהו "משבר לקמפיין". ארדואן אמר את זה כמעט במפורש לניוזוויק, כשקשר את "שיח האיום הטורקי" לאווירת הבחירות בישראל. באנקרה מעריכים שכל עימות צבאי, גם תקרית אווירית קטנה, ישמש את נתניהו כהוכחה לטענתו שטורקיה היא "איראן הבאה".
לכן ההימור הטורקי כפול. מצד אחד, טון מדוד מול וושינגטון וקשר ישיר לטראמפ, כדי שישראל לא תגדיר את היחסים בין טורקיה לארה"ב. מצד שני, ביסוס שקט של הנוכחות בסוריה, עם גשרים, תיאום עם דמשק ונוכחות קבועה בשטח, כך שכל ממשלה בירושלים תמצא מולה עובדות מוגמרות.
ההיסטוריה האזורית מזכירה כמה דק הקו. טורקיה הפילה מסוק סורי מסוג Mi-17 ב־2013 ומטוס MiG-23 ב־2014, וסוריה הפילה מטוס סיור טורקי מסוג RF-4E ב־2012. שמי צפון סוריה כבר ראו עימותים ישירים, והשאלה היא רק מי ישתמש בהם הבא בתור.
סיכום: שקט מתוח עד הקלפי
הסבב האחרון בין ארדואן לנתניהו מלמד שהיחסים בין המדינות כבר אינם משבר דיפלומטי חולף, אלא תחרות אסטרטגית מתמשכת על סוריה, על מזרח הים התיכון ועל אוזנו של הבית הלבן. ארדואן משחק בינתיים את תפקיד המבוגר האחראי מול הקהל האמריקני, ומשאיר לעוזריו את הכינויים החריפים. נתניהו, לפי הקריאה הטורקית, זקוק לאויב חיצוני לקראת הבחירות.
בשבועות הקרובים יהיה כדאי לעקוב אחרי שלושה דברים: תקיפות ישראליות נוספות קרוב לגבול הטורקי, התקדמות הנוכחות הטורקית־סורית לאורך הפרת, והטון בפגישה הבאה בין ארדואן לטראמפ. כל עוד אנקרה מאמינה שהזמן פועל לטובתה, היא תמשיך לחכות. השאלה היא אם בירושלים יחכו איתה.
