זמן קריאה: 6 דקותשיתוף:

בתוך שבועיים עבר נשיא טורקיה מאזהרה דיפלומטית לקריאה גלויה להגביר את הלחץ על ישראל. בזמן שצה"ל פותח במבצע קרקעי במרכז הרצועה, מחוץ ל"קו הצהוב", אנקרה מציגה את עצמה כערבה להסכם שארם א-שייח' שהולך ומתפרק, והשנאה לישראל הופכת לדבק פוליטי גם בזירה הפנימית בטורקיה.

נשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן: "גם אם נישאר לבד, נמשיך למלא את חובתנו כלפי עזה". | צילום: Kremlin.ru, CC BY 4.0, באמצעות ויקישיתוף
נשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן: "גם אם נישאר לבד, נמשיך למלא את חובתנו כלפי עזה". | צילום: Kremlin.ru, CC BY 4.0, באמצעות ויקישיתוף

ביום רביעי השבוע עלה רג'פ טאיפ ארדואן לבמה בישיבת הסיעה של מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) בפרלמנט באנקרה, ובחר להקדיש חלק נכבד מנאומו לעזה. "עלינו, כמוסלמים, לפעול ולהפעיל לחץ גדול יותר על ישראל", אמר, כפי שדווח ביורוניוז בערבית. ובמשפט שצוטט בהרחבה באל-ג'זירה ובסוכנות אנאדולו:

"גם אם אחרים יעצמו את עיניהם ויאטמו את אוזניהם, אנחנו לא נשתוק. וגם אם נהיה לבד, נמשיך, אם ירצה האל, למלא את חובתנו ההומניטרית והאחוותית"

אמר נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, בישיבת הסיעה של מפלגת הצדק והפיתוח

העיתוי לא היה מקרי. באותו יום ממש דיווחו כלי התקשורת הערביים על פתיחת מבצע קרקעי של צה"ל, בשיתוף השב"כ, במרכז רצועת עזה, ממערב ל"קו הצהוב" שסומן בהסכם הפסקת האש. כתב יורוניוז תיאר טנקים סמוך לרחוב צלאח א-דין, הפגזות באזור ואדי עזה והרוג אחד בתקיפת רחפן באל-מע'רקה. חמאס כינה את המהלך "הפרה בוטה של הסכם הפסקת האש", ואת פקודות הפינוי "פשע מלחמה". ארדואן, מצידו, תיאר "אסון הומניטרי שהחל עוד לפני החורף", עם ילדים ש"שקועים במים ובבוץ עד הברכיים", וכינה את עזה "מחנה המעצר הגדול בעולם".

אינפוגרפיקה: הנתונים המרכזיים שמציגה אנקרה בנוגע להסכם עזה. עיבוד: מערכת The Pulse, על פי הצהרות ארדואן וראש המודיעין הטורקי.
אינפוגרפיקה: הנתונים המרכזיים שמציגה אנקרה בנוגע להסכם עזה. עיבוד: מערכת The Pulse, על פי הצהרות ארדואן וראש המודיעין הטורקי.

רקע: מערב לחותם, וחותם שהפך למאשים

כדי להבין את עוצמת הטון צריך לחזור אחורה, ל-10 באוקטובר 2025. טורקיה הייתה אחת המדינות שחתמו על הסכם שארם א-שייח' כמתווכת וכערבה, לצד מצרים וקטאר, ובאנקרה ראו בכך הישג אסטרטגי: חזרה למרכז הבמה האזורית אחרי שנים שבהן הקשר עם ישראל היה מנותק כמעט לחלוטין. לכן כל הפרה של ההסכם נתפסת בטורקיה לא רק כאסון הומניטרי, אלא גם כפגיעה ביוקרתה ובמעמדה כמתווכת.

ב-6 בנובמבר, בפתיחת פורום TRT World העשירי במרכז הקונגרסים באיסטנבול, תחת הכותרת "עולם ללא מרכז: מי מנהיג כשהכללים מאבדים את תוקפם?", הציב ארדואן את התזה שלו בבירור: "המערכת הבינלאומית פשטה רגל". לדבריו, הסכם השלום לעזה, "שתרמנו לחתימתו", "לצערנו אינו מיושם בשטח". הוא האשים את המוסדות הבינלאומיים כי הם צופים בעזה "מהיציע", וטען, כפי שדווח בחורייט ובאנאדולו, כי "נותנים לישראל הנחות" (İsrail'e iltimas geçiliyor). ארדואן נקב בכ-75 אלף הרוגים ו-176 אלף פצועים מאז אוקטובר 2023, ביותר מ-270 עובדי תקשורת שנהרגו, ובלמעלה מ-3,000 תקיפות נגד פלסטינים בגדה המערבית בחודש אוקטובר לבדו. כן הזהיר מפני מה שכינה "טרור המתנחלים".

קאלן חושף את הסעיפים שלא מומשו

את הצד המספרי של ההאשמה הטורקית סיפק באותו יום ראש ארגון המודיעין, איברהים קאלן, האיש שהחזיק בפועל בתיק המגעים עם חמאס. על פי הדיווח באל-ג'זירה, קאלן פירט כי ההסכם קבע כניסה של 500 עד 600 משאיות סיוע ביום, אך רוב הסעיפים לא יושמו. לדבריו, יותר מ-1,800 פלסטינים נהרגו מאז החתימה, ישראל עדיין שולטת בכ-60 אחוז משטח הרצועה, וכ-65 אחוז מהמבנים והתשתיות נהרסו. כוח הייצוב הבינלאומי לא נפרס, והוועדה הלאומית הפלסטינית שאמורה לנהל את הרצועה עדיין יושבת בקהיר.

הנקודה הרגישה ביותר בדבריו של קאלן נגעה לחמאס. לטענתו, הארגון הסכים שלא להשתתף בניהול עזה והסכים לפירוק מנשקו, מהלך שקאלן הגדיר "ויתור פוליטי והתפתחות היסטורית", ולדבריו ישראל לא השיבה בצעד מקביל. זו הנרטיב שאנקרה מקדמת בבירות המערב: הצד הפלסטיני עשה את חלקו, והאחריות לקריסה מוטלת על ירושלים. לפי אל-ג'זירה, כ-2.4 מיליון פלסטינים חיים כיום ברצועה, 2.15 מיליון מהם עקורים, ועלות השיקום מוערכת על ידי האו"ם בכ-71.4 מיליארד דולר.

מהבמה הבינלאומית לבמה הפנימית

אבל הסיפור הטורקי אינו רק סיפור של מדיניות חוץ. ניתוח נרחב שפורסם אתמול במדור "מידאן" של אל-ג'זירה, תחת הכותרת "היריב החדש של הלאומנים הטורקים: כיצד נפלה ישראל בין שיני הזאבים האפורים?", טוען כי ישראל הפכה בשנתיים האחרונות לאויב המאחד של הימין הלאומני בטורקיה, ובמידה רבה לשפה שמאפשרת את ההתקרבות ההיסטורית בין טורקים לכורדים.

הכותב, סיף דווידאר, מזכיר כי באוקטובר 2024 לחץ דבלת בהצ'לי, מנהיג המפלגה הלאומנית MHP ושותפו של ארדואן לקואליציה, את ידיהם של חברי הפרלמנט מהמפלגה הכורדית DEM, ואמר: "אנו נכנסים לשלב חדש, ומי שמבקש שלום בעולם צריך להשיג אותו בארצו". שבוע לאחר מכן הכריז בהצ'לי כי מטרתה של ישראל "אינה ביירות, אלא אנקרה", והזהיר מפני "תכתיב סוור חדש", רמז לחוזה מ-1920 שביקש לחלק את אנטוליה. ב-15 בנובמבר השנה פרסם בהצ'לי מסמך בן 50 סעיפים על "טורקיה ללא טרור", שבו הכריז כי "היום עלה והשחר הפציע". לפי סקר של חברת ADA מאוגוסט, שצוטט בניתוח, 77.9 אחוז מבסיס התומכים של MHP תומכים ביוזמת ההנהגה, גם אם בקרב מצביעי מפלגת "הטוב" ו"הניצחון" ההתנגדות גבוהה מאוד.

המשמעות עבור ישראל ברורה: הקו הנוקשה של אנקרה אינו גחמה אישית של ארדואן, אלא חלק ממערך פוליטי רחב שבו העימות עם ישראל משמש מנוף לגיבוש הזהות הלאומית ולהעברת תהליך השלום עם הכורדים. במצב כזה, למנהיגות הטורקית אין כמעט תמריץ פוליטי לרכך את הטון.

מה ארדואן רוצה באמת

מאחורי הרטוריקה החריפה מסתתרים שלושה יעדים. הראשון: לשמר את מעמדה של טורקיה כשחקנית חובה בכל הסדר עתידי בעזה, כולל בכוח הייצוב ובשיקום, שבו חברות בנייה טורקיות רואות הזדמנות עסקית אדירה. השני: לבנות קואליציה של מדינות מוסלמיות שתפעיל לחץ דיפלומטי וכלכלי על ישראל, ובכך למצב את אנקרה כקול המוביל של העולם הסוני מול מצרים וסעודיה. השלישי: לשדר לוושינגטון כי אם הממשל האמריקני רוצה לשמר את ההסכם, שהוא עצמו תיווך, עליו לרסן את ירושלים.

ארדואן חזר גם על הנוסחה המוכרת: פתרון שתי מדינות על בסיס קווי 1967, עם מזרח ירושלים כבירה. אך המסר החדש טמון דווקא במשפט "גם אם נישאר לבד". זו הודאה מובלעת בכך שהעולם הערבי אינו נלהב להצטרף למערכה, ובו בזמן הכרזה שטורקיה מוכנה לפעול באופן עצמאי, גם במחיר עימות עם המערב.

הרקע הביטחוני: איסטנבול לא שכחה

על רקע זה כדאי לזכור כי השנה הנוכחית כבר ידעה פיצוץ אלים סביב היחסים. באפריל נורו יריות סמוך לקונסוליה הישראלית באיסטנבול. שלושה חמושים שנקשרו לדאעש פתחו באש, אחד מהם נהרג ושניים נתפסו, ושני שוטרים נפצעו קל. ארדואן גינה אז את "המתקפה הטרוריסטית הנפשעת", ובעקבותיה נעצרו כ-200 חשודים בפעילות בדאעש ברחבי טורקיה. האירוע הוכיח כי גם בשיא המתיחות יש לשתי המדינות אינטרס ביטחוני משותף, אבל הוא גם המחיש עד כמה האווירה הציבורית בטורקיה טעונה.

שורה תחתונה

מבחינת אנקרה, הסכם שארם א-שייח' הוא כבר לא הישג דיפלומטי אלא כתב אישום שהיא מכינה נגד ישראל. כל יום של לחימה ממערב לקו הצהוב מחזק את הנרטיב הטורקי שלפיו ישראל היא שמפרקת את ההסכם, וכל נאום של ארדואן מכוון לא רק למסגדים ולרחוב באיסטנבול, אלא גם לחדרי הדיונים בוושינגטון, בקהיר ובדוחה. אם המבצע הקרקעי במרכז הרצועה יתרחב, צפוי ארדואן לנסות לתרגם את הקריאה "להגביר את הלחץ" לצעדים מעשיים: יוזמה בארגון שיתוף הפעולה האסלאמי, לחץ באו"ם, ואולי גם צעדים כלכליים נוספים. ישראל עשויה לגלות כי מול טורקיה של 2026, המאבק אינו רק על השטח בעזה, אלא על השאלה מי יכתוב את הסיפור של הכישלון.

The Butterfly Button