עם הגרסה השלונסקית לסיפור עוץ לי גוץ לי נפגשתי לראשונה בגיל... שש? חמש? יכול להיות שאפילו ארבע. הייתה לנו קלטת ישנה (היום זה קובץ במחשב) של ההצגה שצולמה בתאטרון הקאמרי בשנת 2002 - גרסה נפלאה ומומלצת ביותר (לצערי, מעולם לא הזדמן לי לראות את המופע על הבמה). ההצגה כישפה אותי לחלוטין. הייתי מכור אליה בצורה שלא הייתי מכור להרבה סרטים אחרים, עתירי תקציב ומלאי אקשן. הדמויות כבשו אותי, המוזיקה רגשה אותי, הכתיבה, הסיפור, החריזה - כל אלה תפסו לי בדמיון בשתי ידיים וסחטו ממנו הכל. לא הפסקתי לראות את זה
