העולם המודרני מרבה לדבר על שלום: מנהיגים חותמים על הצהרות, מקיימים ועידות ומכריזים על מסגרות חדשות; אנשי דת מארחים מפגשים בין-דתיים; עסקאות כלכליות נארזות כמנועי יציבות. ומנגד, האלימות נמשכת. השאלה המתבקשת היא האם היהדות, הנצרות והאסלאם מסוגלות לספק תשתית מוסרית עמידה לשלום — או שמא הסכסוכים בני זמננו הפכו בעיקרם למאבקים פוליטיים, אסטרטגיים ולאומיים, שבהם הדת מגויסת בעיקר כזהות, כהצדקה או כשפת גיוס.
כמעט מחצית מתושבי כדור הארץ מייחסים את שורשי אמונתם לאברהם אבינו, אך "יהדות", "נצרות" ו"אסלאם" אינן מערכות אחידות: כל אחת מהן היא משפחה שלמה של מסורות שהתפצלו במהלך הדורות — לעיתים סביב מילה אחת בתאולוגיה, ולעיתים סביב השאלה מי רשאי להנהיג את הקהילה. הכרת הזרמים הפנימיים היא המפתח להבנת כותרות רבות בחדשות — מוויכוחי "מיהו יהודי" ועד המתיחות בין סונים לשיעים.
המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים עורך מסיבת סיום לציון נעילת התערוכה "אות מאיראן" אשר הציגה לראשונה בישראל כרזות של גדולי המעצבים האיראנים ב 40 השנים האחרונות.
