ארדואן מציג את ישראל כ"איום הגדול ביותר על יציבות האזור" ואת טורקיה כמי שמוקפת אש מכל עבר. נתניהו משיב בדימויים עות'מאניים ומדבר על "ציר סוני קיצוני" בהובלת אנקרה. מתחת לרטוריקה מתגבשת מפה אסטרטגית חדשה: סוריה כזירת חיכוך, ברית ההגנה של מכה עם פקיסטן וסעודיה, וקמפיין בחירות ישראלי שבו טורקיה תופסת את המקום שהשאירה איראן.
בתוך עשרה ימים: מודיעין טורקי מפרסם דו"ח על "ההתפשטות הישראלית", הפרלמנט באנקרה מאשר ברית הגנה עם סעודיה ופקיסטן, וטורקיה מכחישה בתוקף שהתערבה בבחירות בישראל. בטורקיה כבר הגיעו למסקנה: הבעיה היא לא רק נתניהו.
לראשונה מאז נחתמה בקיץ "ברית מכה להגנה משותפת", שלושת עמודי התווך שלה – סעודיה, פקיסטן וטורקיה – שולחים את בכירי הביטחון שלהם יחד לבירה האיראנית. בטהרן מציגים את המפגש כ"צעד אפקטיבי" לעבר ביטחון אזורי "ללא התערבות זרה"; בריאד מדברים על "הורדת הסלמה" ועל תמיכה בתיווך הקטארי-פקיסטני מול וושינגטון. ובזמן שהמשלחות יושבות סביב השולחן, החות'ים ממשיכים לירות על ריאד.
בתוך עשרה ימים בלבד הפעילו טורקיה, סעודיה ופקיסטן לראשונה את סעיף ההגנה הקולקטיבית של הסכם צבאי בן חודשיים, והמועצה המייעצת העליונה של ארדואן הציבה את ישראל בראש סדר היום הביטחוני של אנקרה. על הנייר, הברית "אינה מכוונת נגד אף מדינה". בשטח, המסר לירושלים ברור לגמרי.
