כאשר נולד ילד מיוחד כל תשומת הלב, הזמן והכסף של ההורים מופנים אליו. פעמים רבות ההורים משוכנעים שיוכלו "לרפאו" אם רק ישקיעו מספיק מאמצים. כל עוד המאמצים הם משותפים ושני ההורים רואים באותה עין את הדרך החדשה שנסללה עבורם יש סיכוי גדול שהזוגיות לא רק תחזיק מעמד אלא תלך ותשתפר
המקרה שארע בשבוע שעבר, כשילד נפגע רמדיה הושאר לבד ברחוב, הוא דוגמה מובהקת לפשע בלתי נסלח. לא מספיק העוול המצער והריסת החיים של ההורים כתוצאה מהפרשה המחרידה, הרי שההורים בדומה למאות אלפי הורים אחרים צריכים להתמודד עם אטימות בלתי נתפסת מצד גורמים רבים בחברה. זה הזמן לבקש סליחה מהילד עצמו, מהוריו ומ- 200 אלף משפחות לילדים בעלי צרכים מיוחדים שנפגעו בשם המשפחה על אטימות וחוסר איכפתיות ועל אכזריות פשוטה כמשמעה
החופש הגדול נגמר וכל הילדים חזרו לגן ולבית הספר. המוני הורים נשמו לרווחה וחלקם אף נרגשים עד מאוד, אותם הורים השולחים בפעם הראשונה את ילדיהם לגן, או לכיתה א', ואולי לחטיבת הביניים. אך מבין כל ההורים השמחים ו/או הנרגשים ישנם קומץ הורים עצובים, אפילו אבלים
מספר פעמים נאלצתי להיות מנפצת התדמית. אותה תדמית טהורה וזכה שלנו – ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים ושל ילדינו. כל המשלים הסיניים העתיקים (ותמיד מדובר בסינים עתיקים) גורמים לאנשים לחשוב שחיינו מלאים בהוד והדר, הילה מעטרת את ראשנו ואנו מרחפים מעל פני הקרקע כשארשת אצילות על פנינו
בתרגיל פיקוד העורף שהתקיים לאחרונה עמדתי במרחב המוגן בסמינר הקיבוצים והקשבתי לחילופי הדברים בין האנשים ששהו איתי במרחב המוגן. רובם דיברו על מצב אמת של מלחמה. האם המקלטים באמת יספקו לנו הגנה? האם המרחב המוגן אכן יהיה מקום בטיחותי?
