החולדה היא יצור חכם, וחמוד. חמוד? נתון לוויכוח, אנו מניחים, אך אם לא חושבים על זה שיש לה חושים מפותחים, לטפס לגובה, לצלול, ושדיי מסובך להערים עליה – יחד עם זה שהיא יכולה להיות מאוד לא היגיינית, אפשר כמעט להתייחס אליה כחיית מחמד. אבל זה נכון, כנראה עדיף שהיא לא תהיה בבית, שהיא לא תהיה חלק מהמשפחה, וזה בסדר. אז איך אנחנו מסבירים לה יפה, שזה הסוף, ומכאן אנחנו לא ממשיכים? או, איך עושים לחולדות את שיחת ה-"יחסינו לאן"?
