שתי משלחות של ישראלים ופלסטינים – משלחת נוער ומשלחת מבוגרים משני הצדדים - ינהלו מו"מ עממי ברמת השטח על סיום הסכסוך, בשני מוקדים במרכז ת"א
אחת השורות המפורסמות ביותר בשירה הגרמנית היא "אל-נא תאמרי לי שלום תחת עצי התרזה". המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה מבקש מאהובתו שלא לבייש אותו בפומבי ולא לברך אותו לשלום ברחוב הראשי של ברלין, הנקרא "תחת עצי התרזה". ישראל נמצאת במצבה של האהובה ההיא. המשטרים הערביים מתנים איתה אהבים, אבל אינם רוצים להיראות איתה בפומבי. די מביך.
הצילו! אני נכנס לתוך שדה-מוקשים! אין לי ברירה. לשדה-המוקשים הזה יש שם: BDS. חרם, ביטול השקעות, עיצומים. לעיתים קרובות שואלים אותי מה יחסי לתנועה הבינלאומית הזאת, שהוקמה על-ידי פעילים פלסטיניים והמתפשטת בעולם כמו שריפת יער. נדמה לי שממשלת ישראל מתייחסת עכשיו לתנועה זו כאל איום מדרגה ראשונה – יותר מאשר לדאעש או לאיראן. שדה-הקרב העיקרי הוא העולם האקדמי. התומכים הקנאים של BDS מנהלים ויכוחים חריפים ומרים עם התומכים של ישראל, שהם לא פחות קנאים. שני הצדדים משתמשים במתווכחים מנוסים, בטכסיסי-תעמולה, בטענות-שווא ובשקרים ממש. זהו ויכוח מכוער, והוא הופך למכוער עוד יותר. לפני שאבטא את עמדתי בנדון, אני רוצה לנקות ולדייק את השיח. על מה הוויכוח?
נשיא המדינה נשא דברים בכנס ראשי נציגויות ישראל בעולם שהתקיים במשרד החוץ. נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין: "מדינת ישראל זקוקה למשרד חוץ חזק אשר קולו, המלצותיו, והערכותיו, נשמעים באופן צלול וברור כלפי חוץ אבל גם כלפי פנים". על היוזמה הצרפתית לחידוש המו"מ: "ראוי שהדיאלוג בינינו לבנות בריתנו הקרובות, בנושאים הנוגעים לביטחון ישראל ובטחון אזרחיה, יתקיים בצורה ישירה ולא מעל לראשה של ישראל בוועידות רבות משתתפים"
תוצאות מדד השלום החודשי של אוניברסיטת תל אביב והמכון הישראלי לדמוקרטיה: נמשכת הירידה בביטחון האישי; למעלה משליש מהציבור היהודי בעד נקיטת אמצעי חקירה שונים על מפגעים יהודים ופלסטינים; 45% סבורים שהזהות היהודית מתחזקת על חשבון הדמוקרטיה
בכל פעם שעמדתי בפני החלטות קשות חזרתי אל אחת מתחנות חיי - כדי לקבל את ההשראה הנכונה ואת הפרופורציות הנכונות, לעיתים חזרתי אל ילדותי המחשלת בשדרות, לעיתים אל שירותי בצה"ל כקצין צעיר שנפצע ובילה שנתיים מחייו בבית החולים והפעם אני חוזר אל רגע, המוכר לכולם. ב-17.1.78 עמדתי לצד בחירת ליבי, אחלמה, מתחת לחופת מצנח והנה הגיע הרגע בו הבטתי אל הכוס המונחת לרגלי ואמרתי בקול צלול ונרגש "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" ומחשבותיי הפליגו לירושלים במלוא תפארתה והמשכתי "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
אחמד, 19, מחנה הפליטים שועפאת. חילוני, שותה בירות עם חברים, סיים בית ספר בשנה שעברה, ציונים בינוניים. מאז לא עושה כלום, 25% אבטלה. אין איפה ללמוד לימודים גבוהים. בן שישי למשפחה עם שמונה ילדים, גרים בדירת 3 חדרים מפח, ברחוב זורם ביוב. החבר הכי טוב שלו, עלי, הצטרף לתא של החמאס במחנה. אחמד לא הלך, הוא אוהב לשתות בירות, אולי הוא גם לא לגמרי סגור על זה שהוא סטרייט. בכל מקרה החמאס והדת לא באים לו טוב
חבר הקבינט אמר לסטודנטים באוניברסיטה העברית בכינוס סגור שהוקלט שלא תקום מדינה פלשתינית ריבונית. לדבריו, הסכמתו של נתניהו לרעיון שתי המדינות נועדה בעיקר לאוזני העולם ואינם מהווה הסכמה אמיתית עם העיקרון. השר הודה כי פסיקת בג"צ בנושא מגרון הפתיעה אותו אך קבע שיש לקיימה
סרטון צוואתי של מיכאל הרסגור ז"ל נחשף ביום השנה לפטירתו. בסרטון קורא הרסגור לחלק את ירושלים ולהאיץ את תהליך השלום
ח"כ מגלי והבה המייצג את הכנסת בדיוני נשיאות האסיפה למען הים התיכון (parliamentary assembly of the Mediterranean), המתקיימים בימים אלה בעמאן, מסר כי הנציג הפלשתיני הודיע במהלך הדיונים כי המשא ומתן בין ישראל לרשות ימשך עד חודש מרץ
