בתערוכה יוצגו ויימכרו עבודות של טובי האמנים בישראל וההכנסות יוקדשו להשמה במקומות עבודה של נשים ערביות ולקידום פעילות כלכלית, חברתית ותרבותית במסגרת פרויקט נשים ועבודה של ארגון העובדים מען. השנה התערוכה היא בשת"פ עם סטודנטים מקורס אוצרות במחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר.
נושא התערוכה החדשה הוא אמנות המתרחשת במרחב הציבורי האורבני. אמנות זו משתמשת במרחב הקיים כבמה ליצירה, ובעוברים והשבים - כקהל וכצרכן אמנות.
מה המשותף לרב אנגלמן, המוזיקאי ואיש גל"צ ערן סבאג, מורה בכירה ליוגה ופילוסופיה, חוקרי תרבות וחוקר צרפת? כל אלה ידונו בנפש האדם בכנס על 'הנפש בתרבות העכשווית' שיתקיים בשנקר
איזה טבעת ענד המלך אדוארד ה-II ובמה התקשטו נשות פרס הקדומה? סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר יצאו למסע בימי קדם - מהעת העתיקה ועד למאה ה-14 ושיחזרו תכשיטים עתיקים ברוח התקופה. הם יצרו את כלי העבודה ששימשו בימים ההם, באמצעותם יצרו העתקים מדויקים של התכשיטים. בעידן של טכנולוגיה ותיעוש, מזמנת תערוכת "תכשיט עתיק" הזדמנות יוצאת דופן להכיר ולשמר את מסורות העבר למען העתיד
"יופיין של סוסות גזעיות"תערוכה לזכרו של הצייר אדם בקרמן,גלריה ברנרד, פתיחה: יום ו' 4.4.2014, בשעה 12:00אוצרת: מירי קרימולובסקי
תערוכה לזכרו של אדם בקרמן "יופיין של סוסות גזעיות", בה יוצגו כ-35 עבודות, מעיזבונו של הצייר, עבודות בטכניקות שונות, שרובן עוסקות בדמות האישה, תיפתח בגלריה ברנרד, תל אביב, ביום ו' 4.4.2014, בשעה 12:00. ביום זה ימלאו 99 שנים להולדתו של האמן. התערוכה תוצג עד לתאריך 30.4.2014.
SOFT STRUCTURES"" היא תערוכה במרכזה מיצב ארכיטקטוני רך, עשוי טקסטיל, המגיב לשינויים סביבתיים שנגרמים על-די המבקרים בתערוכה, עקב חישה של קרבת אנשים או שינויים סביבתיים כגון אור או חום. הגופים מגיבים על-ידי שינוי נפחי ושינויים של תאורה וצבע.
נסים זלאיט, בתערוכה חדשה: 'ציורים 2013'Nessim Zalayet – Paintings 2013בית האמנים ע"ש י. זריצקי, תל אביב,פתיחה: יום ה' 30.1.2014, בשעה 19:30אוצר: אריה ברקוביץ
בתערוכתו 'ציורים 2013', אשר תיפתח בבית האמנים, ע"ש י. זריצקי, תל אביב, ביום חמישי 30.1.2014, בשעה 19:30, מציג נסים זלאיט, קבוצת עבודות מן השנה החולפת, ציורי אקריליק על בד. התערוכה תוצג עד לתאריך 20.2.2014.
"מפגשים בין ניגודים מאפיינים את ציוריו של זלאיט: פתוח-סגור, חלק-מחוספס, נוקשה-גמיש, שטוח-עבה, גדול-קטן, שקוף-אטום. ניגודים דרמטיים או הרמוניים מתקיימים בתוך מערכת של אמצעים אמנותיים. בעבודותיו חוברים חומרים סגורים, אטומים ונוקשים לחומרים רכים ושקופים... צבעים קרים נפגשים, מתמזגים, או נאבקים בצבעים חמים, או מתמוססים אלו באלו. הסופי והאין סופי נאחזים זה בזה". כותבת ד"ר יהודית שפלן, במאמרה לספר, שהוצא לאמן ב – 2013, בהוצאת אמנים.שעות הביקור:ימים ב'-ה': 10:00-13:00, 17:00-19:00, יום ו': 10:00-13:00, שבת 11:00-14:00
לפרטים נוספים באתרנו
איציק מבורך פרטים ביוגרפיים: יצחק (איציק) מבורך (40) , יליד תל אביב. החל לעסוק בציור ובעיצוב, כבר בגיל 10, מאז איבד את אביו, שנפצע במלחמת יום כיפור, במהלך שירותו הצבאי. פציעה מימנה נפטר, לאחר מספר שנים. עוד בהיותו ילד עיצב את ה"לובי" של בית מגוריו, שעה שצייר עליו את תרשימיו ועיצב ספסל לחבריו. עם השנים הבין מבורך כי תחום האמנות, על שלל גווניה, הוא התחום, אשר לו הוא רוצה להקדיש את חייו. הוא נרשם ללימודי אמנות, במכון אבני, בתל-אביב. 1994-1999: לימודי אמנות ועיצוב - "מכון אבני" הקמפוס לאמנות ועיצוב. התמחות: ציור, פיסול, צילום ועיצוב רב תחומי. 1997-2012: ניהול סטודיו עצמאי המתמחה בתחומים מגוונים: אמנות רב תחומית (ציור, עיצוב פנים, רהוט, תפאורה, מוצרי צריכה ופיסול.) במסגרת עבודתו הקים בשיתוף עם אחיו את בית העיצוב- mevorahome’’. במהלך 16 שנות יצירה צבר מבורך קהל לקוחות גדול ומכובד, ביניהם: שרי אריסון, אשר רכשה מיצירותיו, שנתרמו על ידו לאגודה למלחמה בסרטן. בנוסף, נרכשו עבודותיו על ידי: מנכ"ל חברת טבע אירופה, רשות שדות התעופה (לה יצר יצירת אמנות בגודל של 50 מטר שהוצגה לעיניהם של היוצאים את טרמינל 3), ומלון שרתון, תל-אביב, אשר רכש מימנו 80 יצירות אמנות. תערוכות יחיד: 2010: בית mevorahome "עיצוב טוטאלי עד האמנות" 2006: המשכן לאומנות ע"ש "מאירוב", חולון-"אנטרפטציה גיאומטרית" 2003: פלורנטין 17, תל-אביב-"אפותיאוזה" 2000: קפה גלריה ויטל, תל-אביב-"דימויים" 1996: הגלריה מכון אבני-"פוספורטים". 1996: מכון אבני, תל-אביב-"אנליטי אמוציונאלי" תערוכות קבוצתיות: 1996-2012- השתתף בכ- 15 תערוכות קבוצתיות. מבחר פרויקטים בהם לקח חלק: 2011: עיצוב וביצוע חלל קומת ההנהלה "שידורי קשת" 2009: עיצוב אולם התצוגה של חברת המכוניות "אלפא רומיאו" 2007: בית ספר גולדה מאיר- ציור קיר חזית מבנה" מופשט גיאומטרי" 2006: מלון שרתון תל-אביב- "olive leaf" 2006: אמנות בחדרים – מלון שרתון תל-אביב 2006: פסל ברונזה לתחרות הפרסום של ישראל –בחסות חברת הפרסום baram 2006: פרויקט אמנות לאולם קונגרסים-מלון שרתון 2004: פרויקט אמנות לתערוכת פתיחת טרמינל 3 נתב"ג-"השתקפות לשלום" 2004: חברת "פייזר" הבינלאומית-"אישוני הצנצנות" 2004: החברה הכלכלית לישראל-"עתיד כשניתן" 2004 פריים-"כאוס אופטימי" 2003: benchart-tel-aviv ספסל מפוקסל: " Motorola" מוזיאון תל-אביב. פרטים נוספים על עבודותיו ניתן למצוא באתר: www.mevorahome.com
AJAMI +, Ariela Shavid
أريئي ّ لا شفيد , +عجمي
בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב, 4.8.12 - 12.7.12
פתיחה חגיגית, יום ה', 12.7.2012, בשעה 19:30
תערוכתה של האמנית אריאלה שביד "עג'מי +" תוצג בבית האמנים ע"ש זריצקי, בתל- אביב בין התאריכים ה-12.7.2012 ל-4.8.2012.
ביסוד תערוכתה של שביד עומדים שני נושאים מרכזיים, האחד: חפצים ופסולת בניין שאספה על חוף הים ביפו, בקרבת ביתה, אותם צילמה בסטודיו שלה על רקע קטיפה שחורה והשני: חפצים נטושים שהותירו מאחוריהם ערביי יפו, שנמלטו מבתיהם ב-1948. חפצים אלו אספה שביד מבתיהם של תושבים המתגוררים ביפו וצילמה אותם על רקע בד אדום.
בתערוכה יוצגו 11 צילומים בגדלים של 100x70 ס"מ ו-2 צילומים בגודל 100x140 ס"מ.
אוצר התערוכה: צבי טריגר
מה מסתתר מאחורי המושג "רכוש נטוש"? איזו היסטוריה אישית ופוליטית חבויה בתוך גרוטאות שנזרקו?
ולאן נעלמים כלי הבית שלנו אחרי שאנחנו מפסיקים להשתמש בהם?
האמנית אריאלה שביד אספה במשך שנים חפצים שמצאו את דרכם ל"הר הזבל" של יפו, ובסדרה של צילומי סטודיו מוקפדים ומהודרים
היא חוקרת באמצעות אובייקטים אלה את העבר המסוכסך של יפו.
התערוכה "עג'מי+" משיבה לחפצים הנטושים את הדרת הכבוד שנגזלה מהם ומעלה באוב את רקמת החיים העדינה של המשפחות היהודיות
והערביות שחיו ביפו בעבר.
אריאלה שביד מתגוררת ביפו כ-40 שנה. דרך דיאלוג צילומי אותו היא מנהלת עם חפצים שהושלכו ל"הר הזבל" ביפו ועם פסולת בניין וחפצים שננטשו ע"י ערביי יפו שנמלטו מבתיהם ב-1948 היא תרה בין שכבות הזמן אחר הקשר בין החפץ לאדם, חוקרת אחר זהות המקום וגבולותיו.
מתוך קטלוג התערוכה "עג'מי +", כותבת אריאלה שביד:
"..מספר שנים אחרי שעברנו לגור ברחוב הדולפין התחילו להגיע המשאיות. הן היו גדושות
בפסולת בניין ורוקנו את תכולתן בחלק הרדוד של חוף הים שבו היינו שוחים. לאט, לאט
מילאו את הים. הים התרחק מן הבתים, לשחות אי אפשר היה. פתאום. אולי בעצם לא כל־כך פתאום נהיה הר. קראנו לו הר הזבל. ואז, אחרי שלושים שנים של הצטברות, החלו לנסוע משאיות בכיוון הפוך לאלו שבאו בשנות השמונים. גם הן היו גדושות גרוטאות, אלא שהן נשאו אותן לכיוון הפוך. הסתבר שהעירייה שמעה לתחינות התושבים ואחרי עשורים רבים של מפגשים, סיורים וועדות הוחלט להפוך את המזבלה לפארק ולחוף רחצה. כשנתיים העפילו
המשאיות מצד הפארק, לפארק מצדו השני, לגבעת יפו, למזבלה אחרת כנראה. האדמה הלכה ונחשפה, חפצים שהיו תחובים ומהודקים מתחת לרגלינו נתגלו לאוויר העולם, והחלו לקיים דיאלוג עם מי שהבחינו שמבחין בהם".... "הדחפורים התחילו להפוך את הר הזבל לגן פורח, ואני התפעמתי אבל גם הרגשתי דחף לקחת חלק משאריות העבר העלובות ולהעניק להן הדרת כבוד אחרונה. כך נולדה התערוכה הזו. המסע בעקבות הגרוטאות שבהר הזבל הדגיש לי גם את העובדה שאי אפשר לגור ביפו ולא להתייחס להיותה עיר ערבית"....
"העבודה הפגישה אותי למעשה עם משפחות יהודיות וערביות שגרו ביפו למעלה ממאה
שנים. למדתי לזהות חפצים שננטשו בעקבות מלחמת העצמאות. גיליתי שכשמתבוננים
בחפצים ניתן להסיק שהמשפחות הערביות שגרו כאן עזבו בבת אחת. בחרתי לצלם חפצים
יומיומיים, לאו דווקא את האקזוטיים. ביניהם פיילה ששימשה לכביסה ולרחיצת תינוקות,
פתיליות, אוסף בולים של ילד, וכברת אלומיניום פשוטה. לא התאפקתי מלצלם מכתש
נחושת שננטש על ידי בעליו הערבים. מכתש כזה היה לאביזר קישוטי בהרבה בתים יהודים בישראל ".
"כשהייתי בשלבי סיום של העבודה על התערוכה הבנתי משהו. בתור ילדה שמעתי פעמים רבות את המושג "רכוש נטוש". צירוף המילים הזה היה באוויר. אבל רק היום אני מרגישה לראשונה שאני מבינה את משמעותן ומה עומד מאחוריהן".
מתוך קטלוג התערוכה, כותב צבי טריגר:
"יש בערים פינות כאלה, מכוערות בצורה כל־כך מטופשת, שכמעט תמיד אתה שם לבדך",
כתב סלין ב"מסע אל קצה הלילה"; הר הזבל לשעבר, "מדרון יפו" בשמו החדש, היה כנראה
אחת מהפינות האלה: מכוער ומשרה בדידות. ה"מדרון" הזה שהיום הוא פארק, ויש כאלה
שהוא משרה עליהם בדידות לא פחות מאשר הפינות המכוערות של סלין, התחיל את חייו
כמזבלה של פסולת בניין. הוא זה שנתן לאריאלה שביד את הדברים והיא זו שהוציאה אותם
מהקשרם האשפתי והעמידה אותם לפני מצלמתה, לצילומי דיוקנאות חגיגיים ואפלים".
אריאלה שביד
אריאלה שביד היא אמנית ותיקה בשדה האמנות הישראלי ותושבת יפו מזה שנים רבות. שביד זכתה להכרה, כבר בראשית דרכה, הן כצלמת אופנה והן בזכות צילומי הדיוקנאות שלה, בהם תיעדה אמנים ישראלים מרכזיים (כמו יוסף זריצקי, אריה ארוך, לאה ניקל ואחרים).
במשך השנים הוצגו דיוקנאות אלה פעמים רבות במגוון הקשרים והם ממשיכים להופיע עד היום בקטלוגים שונים לאמנות ובעיתונות. בשנות ה-90, אחרי שהשלימה מסלול הדרכה במכון אדלר, בחרה שביד להעמיק את התפתחותה גם בכיוון הפסיכולוגי-חברתי, כיוון שהייתה לו, בדיעבד, השפעה מכרעת על האמנות שלה. לכן רכשה תואר בעבודה סוציאלית ואף עבדה בתחום. השילוב בין התחומים היצירה האמנותית בצד העצמת המודעות החברתית הניב מספר פרויקטים קהילתיים מרגשים, ביניהם סדנאות צילום משותפות לילדים מבתי ספר דתיים וחילוניים; סדנת צילום משותפת לנשים עולות חדשות וילידות הארץ; ופרויקט צילום למשפחות עם ילדים בסיכון. גולת הכותרת של אותה תקופה, בה התגבשה זהותה האמנותית-אתית של שביד, הייתה תערוכת היחיד שלה במוזיאון ישראל 'היופי הוא הבטחה לאושר' (1996).
עבודתה של אריאלה שביד אינה מקובעת בטכניקה אחת ובאופן ביטוי אחיד. היא נועזת בגישתה ומתנסה באופני ביטוי שונים. בתערוכתה 'מכתב למערכת' עיבדה צילומי עיתונות עם דיוקנאות עצמיים לכדי אמירה פוליטית נוקבת. בתערוכתה 'האדום האדום' (בשיתוף עם האמנית ריבי ברגר) הציגה עבודות תלת מממדיות וסרט וידיאו.
בימים אלו היא עובדת על סדרה של צילומים עירוניים עליהם היא מציירת בצבעי אקריל ובמקביל מכינה ספר של טקסטים וצילומים אינטימיים.
באופן טבעי משקפת תערוכה זו גם את המשך חיפושה של שביד אחר ביטוי אמנותי להכרה הפוליטית-נפשית-חברתית של האמנית.
תערוכות יחיד
2012 יולי 2012 תערוכת יחיד "עג'מי +", בית האמנים ע"ש זריצקי בתל אביב.
2011 ספטמבר. תערוכה בשיתוף האמנית ריבי ברגר, גלריה N&N נלי אמן, תל אב "המתוקהמתוק הזה.
2007 גלריית אום אל פאחם, "מכתב למערכת".
2006 חלון אמנות נוגה היקרה, יפו, "מכתב למערכת".
1996 מוזיאון ישראל, ירושלים, "היופי הוא הבטחה לאושר".
1996 תערוכה מטעם משרד החוץ, איסטנבול, "היופי הוא הבטחה לאושר".
1996 גלריה PASSAGE DE RETS, פריז, "היופי הוא הבטחה לאושר".
מבחר תערוכות קבוצתיות
2009 תערוכה קבוצתית, בשיתוף עם ריבי ברגר, מרכז עמיעד יפו, "ליגה 2009"
2007 המוזיאון הפתוח לצילום, תל-חי, "מבעד לחפץ"
2007 גלריה מנשר, תל אביב, "מעשה מדינה"
2007 בית האמנים , תל-אביב, "גן פתוח"
2005 גלריה הסדנה לאמנות, יבנה, "קבר רחל בראי הדורות"
2004 EXIT ART GALLERY , ניו-יורק
2004 CURRENT VISIONS, ניו- יורק
INSIDE ISRAEL: CONTEMPORARY PHOTOGRAPHY" "
2000 מוזיאון העיר חיפה, "בין ההר לים"
2000-2001 בית האמנים ,תל-אביב בשיתוף עם "אמנות לעם", "חולון- בת ים"
1998 מוזיאון תל אביב לאמנות, במבט ישיר.
לתערוכה הופק קטלוג דיגיטלי צרוב על דיסק, המכיל טקסטים מאת אריאלה שביד ושני ילדיה: עמליה ועידו רוזנבלום והאוצר: צבי טריגר.
התערוכה התאפשרה אודות לסיועם של: קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות, תל אביב, והמחלקה לאמנויות, אגף התרבות והאמנויות, עירית תל אביב-יפו.
התערוכה "עג'מי +" תוצג בבית האמנים ע"ש זריצקי, רח' אלחריזי 9, תל אביב,
טל': 03-5246685, בין התאריכים: 12.7.12- 4.8.12
שעות הביקור:
ימים ב'-ה': 10:00-13:00, 17:00-19:00, יום ו': 10:00-13:00, שבת 11:00-14:00
פרטים נוספים על התערוכה ניתן למצוא באתר קריסטל אמנות ותקשורת:
http://tinyurl.com/7wzumhw
