להבדיל מספר שיריה הראשון של מרקמן, "בין המיתרים" (פרדס, 2013), אשר נגע בשירת הטבע, הגוף והעולם, ספרה החדש של מרקמן נוגע כל כולו בשפת הכאב והגעגועים.
בלי משים
בלילה, הכאב מתגנב לאט,
חודר בלי משים,
כמו תולעת.
והוא שם, יושב מפותל אל
תוך עצמו,
דחוק בחדרים.
הכאב, על פי מרקמן, מצוי בחדרים, דחוק ומפותל עמוק לתוך עצמו – ובכך הוא קולע לשיווי המשקל של הספר כולו: בין חוץ לפנים, בין תנועה לקיפאון. הכאב אמנם דחוק בחדרים, אך גם חודר ומתגנב "כמו תולעת", בלי משים.
וכך גם ספר השירים כולו: "עיגול אור בודד" מתגנב לאט לתוך הלב. שם הוא מצוי, כמעט לבדו, בתוך החדרים – מרגש, מכאיב, אך בו- זמנית גם מלהיב את מחזור הדם – האין זו הסיבה שאנו אוהבים שירה?
יקיר בן-משה
החיבור של המשוררת בין הטבע האנושי לטבע הדומם יוצר חיבור שיכול להמיס קטבים ולאחדם למעין יער קסום שבו הקורא פוסע בין מפלי דמעות לבין געגוע לימי התום נטולי התוכחה. המשפט שלעד יחרט בנימי נפשי הינו "משיברון ליבה נולדתי".
אורניה , מערכת The-Pulse
"עיגול אור בודד" הוא ספר השירה השני של נגה מרקמן. ספרה הראשון, "בין המיתרים", ראה אור ב-2013, אף הוא בהוצאת "פרדס".
נגה מרקמן, בוגרת המכון להוראת מוזיקה ב"אורנים". למדה זמרה באקדמיה ע"ש רובין בירושלים, והופיעה עם הפסנתרן יהלי וגמן בקונצרטים ברחבי הארץ.
בצד הופעותיה המוזיקליות, עוסקת בטיפולים באמצעות שיטת פאולה וכן בשיחות וטיפול באמצעות שירה.
מופיעה עם ערב משירי איציק מאנגער "הגדי הלבן וטווס הזהב", בעברית וביידיש, בהנחיית בנימין יוגב (בוג'ה), שניהל את מכון החגים הקיבוצי 'שיטים'.
השתתפה פעמיים כזמרת-שחקנית בתיאטרון פרינג', בפסטיבל ישראל (יורם פורת-במאי, יוסי מר-חיים-מלחין, תמי רבן-אומנית מיצג). שרה בפסטיבלים רבים של מוזיקת עולם, בשפות רבות, ביניהן לדינו, יידיש, עברית, ספרדית, יוונית, איטלקית, גרמנית, רומנית ועוד.
ילידת קיבוץ שמיר, 1950, ומתגוררת בו עד היום. נשואה+ארבעה ילדים.
