בשנים האחרונות זוכה ״טלני״ לעדנה, וחוקרי ספרות רואים בו את גולת הכותרת של כתיבתו של אוסקר ויילד.
פרנק האריס ידידו של ויילד ומי שחיבר את הביוגרפיה "חיי אוסקר ויילד", ציין כי טלני הינה היצירה היחידה אותה כתב ויילד ללא מחיקות ותיקונים.
ב-1983 יצאה בלונדון המהדורה המסחרית של הספר, בסידרה היוקרתית של "החברה הבבילונית האירוטית".
אוסקר ויילד מציג בכתיבתו מבחר רחב ומגוון של מקורות ספרותיים – החל במיתולוגיה היוונית והרומית, התנ"ך והברית החדשה, וכלה בסופרים אירופאיים ואמריקאיים כשייקספיר, דנטה, ג'ון מילטון או שרה הייאט. במהדורה זו מובאות הפניות, הערות והארות למקורות השונים שהשפיעו על ויילד.
״בכל זאת חשבתי שבבוקר - כשהשיכרון חלף - תזדעזע לנוכח המחשבה שיש לך מאהב גבר? מדוע? האם פשעתי נגד הטבע שעה שטבעי שלי מצא שלווה ואושר בדרך זו? אם הייתי כזה, הייתה זו בוודאי אשמת דמי, לא שלי. מי שתל סִרפדים בגני? לא אני. הם גדלו שם בלא יודעין, ממש מילדותי. התחלתי להרגיש את עוקצי התאווה שלהם הרבה לפני שיכולתי להבין איזו מסקנה נשאו הם עימם. כאשר ניסיתי לרסן את תאוותי, ההייתה זו אשמתי אם כף השכל הייתה קלה בהרבה מכדי לאזן את כף החושניות? ההייתה זו אשמתי אם לא יכולתי לנצח את הרגש הסוער שלי בטיעונים מוחצים? בדומה ליאגו, הראה לי הגורל בבירור שאם ברצוני לחרוץ את דיני אוכל לעשות זאת בדרך מעודנת יותר מטביעה. נכנעתי לגורלי, ואימצתי אליי את אושרי בלב שלם. נוסף על כך, אף פעם לא אמרתי כמו יאגו - ‘מוסר? כקליפת השום!’ לא, המוסר הוא טעמו המתוק של האפרסק: ההפקרות - טיפונת זעירה של חומצה פרוסית, הטעם המענג שלה. חיים בלעדי אף אחד מהם יהיו תפלים.״
(מתוך הספר)
אוסקר פינגאל או'פלאהרטי וילס ויילד, סופר, משורר, עיתונאי, מבקר אופנה ומחזאי אירי. נולד בדבלין, אירלנד לסר ויליאם, מנתח אזניים ועיניים ולליידי ג'יין פרנצ'סקה, משוררת שעבדה כמתרגמת, והייתה פעילה מאד בתנועה לעצמאות אירלנד.
בסיום לימודיו בבית הספר המלכותי "פורטורה" (1864-1871), למד ויילד לימודים קלאסיים בטריניטי קולג' שבדבלין (1871-1874). משסיים בהצטיינות, המשיך למגדלן קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד. בזמן לימודיו שם, זכה ויילד בפרס "ניודיג'ייט" (Newdigate Prizw) על הפואמה "ראבנה".
ויילד הושפע מאוד משני הסופרים האנגלים ולטר פייטר וג'ון ראסקין, שדברו על התפקיד המרכזי של האמנות בחיי היום-יום. במהרה הפך ויילד לסניגור התנועה האסתטית ותמך בעיקרון המרכזי שלה – אמנות לשם אמנות. ב-1879 התחיל ויילד להרצות על עקרונות האסתטיקה בלונדון. לאחר מכן יצא למסע הרצאות בארצות הברית ובקנדה, וספג שם ביקורות נוקבות. כאסתטיקן מוביל, הפך ויילד לאחת הדמויות החשובות בזמנו.
בשנת 1881 פרסם ספר שירים, אך שיריו זכו להצלחה בקרב חוג מצומצם בלבד. ב-1884 התחתן עם קונסטנס לויד ונולדו להם שני בנים.
בין השנים 1887-1889 עבד כפרשן בעיתון "פאל מאל גאזט". לאחר מכן הפך להיות עורך עיתון "עולם האישה". מכניסתו לתפקיד זכה העיתון להצלחה רבה יותר, וויילד הגה את רעיון הסיפור בהמשכים שמשך קוראים רבים.
בתקופה זו פרסם את ספרו המפורסם ביותר "הנסיך המאושר ואגדות אחרות" (1888). הספר אויר בידי וולטר קריין וג'ייקוב הוד. ויילד הוציא ספר המשך בשם "בית הרימונים" ואמר כי הספר אינו מיועד לילדי בריטניה ולא לקהל הבריטי.
שלוש שנים לאחר מכן, ב-1891, פרסם את הרומן "תמונתו של דוריאן גריי". רבים טענו שיש הקבלה בין עלילת הספר והדמויות המופיעות בו, לבין חייו של ויילד. הוא עצמו אמר שהוא רואה בשלוש הדמויות המרכזיות, את השתקפותו שלו: "באזיל הולוורד הוא מה שאני חושב שאני. לורד הנרי הוא מה שהעולם חושב שאני. דוריאן הוא מה שהייתי רוצה להיות – בזמן אחר, אולי".
הסוגות האהובות על ויילד היו קומדיה ודרמה. משנת 1892 הוציא ויילד יצירה חדשה, כמעט מידי שנה. הצלחתו הגדולה הראשונה הייתה בקומדיה "מניפתה של ליידי וינדמיר", שהועלתה בתיאטרון סנט ג'יימס. לאחר מכן פרסם את "אישה ללא חשיבות", "בעל אידיאלי" (1894) ו"חשיבותה של רצינות" (1895).
בשנת 1893 סירב המו"ל שלו לפרסם את יצירתו "שולמית", אך היצירה פורסמה שנה לאחר מכן בתמיכת שרה ברנאר בפריז.
ויילד היה ביסקסואל. נטייתו למערכות יחסים עם גברים הייתה ידועה כבר בחייו. מערכת היחסים הראשונה שלו עם גבר הייתה ככל הנראה עם רוברט רוס, שהיה חברו הטוב. בנוסף אליו היה במערכות יחסים עם מספר נערים צעירים, חלקם משוררים לעת מצוא, כמו ג'ון גריי (שככל הנראה היה ההשראה לספרו "תמונתו של דוריאן גריי"), וכן נערים מהמעמד הבינוני הנמוך, חלקם זונות ממין זכר. הקשר המשמעותי ביותר שלו היה עם הלורד אלפרד דאגלס, שאותו כינה "בוזי" (Bosie).
ב-25 במאי 1895 הורשע ויילד ב"מעשי סדום והפקרות רבתי" ונשפט למאסר של שנתיים עם עבודת פרך בבית הסוהר של לונדון. בריאותו התערערה מאוד בכלא, ולאחר שחרורו ב-19 במאי 1897 בילה את שארית ימיו חסר כול, תחת השם הבדוי סבסטיאן מלמות', תוך שהוא גוזר על עצמו גלות מרצון מהחברה ומחוגים ספרותיים. על ערש דווי המיר את השקפתו הדתית מהנצרות האנגליקנית לקתולית, שהעריץ זה זמן רב.
ויילד נפטר מדלקת קרום המוח ב-30 בנובמבר 1900, בבית מלון בפריז.
קרוב ל-30 יצירות משלו תורגמו לעברית (חלקן במספר תרגומים), ביניהן חמישה מחזות.
סדרת "דרך חור המנעול"
סדרת ספרי האירוטיקה 'דרך חור המנעול' ראתה אור החל משנת 1995 ועד 1999, ופורסמו בה כעשרים כותרים. כעת הוצאת "אסטרולוג" מחדשת את הסדרה, תוך שימוש באותם תרגומים, שעברו עריכה חדשה ומעודכנת, ובתוספת הערות והקדמה רחבה. בהמשך יפורסמו בסדרה יצירות חדשות – תרגומים חדשים ליצירות מופת וכן ספרי מקור אירוטיים.
שלושת הספרים הראשונים בסדרה החדשה הם:
הספר שפתח את הסדרה הוא 'ג'וזפין מונצאנבאכר' מאת הסופר היהודי-אוסטרי פליקס סלטן (מחבר 'במבי), שנמכר במליוני עותקים, פורסם ב-33 שפות והיווה בסיס ליותר מ-30 סרטים ועשרות מחזות. הספר תורגם לעברית במלואו מתוך המהדורה האנגלית, ונערך תוך השוואה למהדורה בשפה הגרמנית (כספר 'מסחרי' פורסמו שתי היצירות באותו הזמן).
בעבר תורגמה היצירה בשני חלקים: 'ג'וזפין' ו'ילדה יפה'. במהדורה החדשה אוחדו כל החלקים ליצירה אחת ונערכה עריכה מחודשת. זה פרסום ראשון של היצירה המלאה בעברית, בכרך אחד.
היצירה השנייה היא 'זיכרונותיו של דון ז'ואן צעיר' של הסופר והמשורר הצרפתי גיום אפולינר, אחד ממייסדי הזרם הסוריאליסטי באמנות. לפרסום המהדורה המחודשת נוספה הקדמה רחבה, וכן איורים פרי עטו של אפולינר ותמונות ורישומים שנוספו למהדורות הרבות של היצירה שפורסמו בצרפתית.
היצירה השלישית היא 'טלני' של אוסקר ווילד, שהיא למעשה הנוסח הראשון והלא מצונזר של יצירתו 'תמונת דוריאן גריי'. ספר זה משמש עד היום כ'ספר חובה' של קהילת הלהט"ב בארץ ובעולם.
אוסקר ויילד/ טלני
או
הצד השני של המטבע
תרגום: שאול שילו
עריכה: א. בן-מרדכי
הוצאת אסטרולוג
* * * * * *
(208 עמודים, 98 ₪)
