לפי נתונים רשמיים של משרד הכלכלה והתעשייה, בשנת 2015 נהרגו 34 עובדים בתאונות עבודה שאירעו בענף הבניין. זהו גידול לעומת 31 הרוגים בשנה שלפני כן. נתונים אלה מצטרפים לאלפי הפצועים בתאונות עבודה בענף הבניין מדי שנה. מציאות מטרידה זו מחייבת מציאת פתרונות אמיתיים וגיבוש דרכי התמודדות.
ח"כ דב חנין, מיוזמי הכנס, פתח את הכנס ואמר כי "אנחנו נמצאים במציאות מזעזעת שבה כמעט מדי שבוע אנחנו שומעים על עוד עובד בניין פצוע או הרוג, במצב של הזנחה פושעת. למרות הנתונים הידועים, יש אפס כתבי אישום, מעט חקירות, ותמונה של הפקרות מוחלטת מצד הממשלה ומצידו של השר הממונה, שר הכלכלה בנימין נתניהו. שר שידע להשקיע ימים רבים של מאמץ כדי לקדם את מתווה הגז, אבל לא ידע להשקיע דקות מעטות אפילו כדי להתייחס ברצינות וכדי להתחיל לטפל בסוגיה הקריטית של התאונות והנפגעים בענף הבניין. אנחנו שומעים כאן היום סיפורים קשים. מאחורי כל שם יש סיפור אישי ומשפחה. נפעל ונשלב כוחות במאבק הזה עם כל מי שאפשר עד שנעשה שינוי בנושא".
ראשון הדוברים היה עיסאם אבו ראס מהכפר עילוט, מנהל עבודה ותיק בענף: "השנה נהרג קרוב משפחתי, קאסם אבו ראס, בתאונת עבודה בבניין. קאסם נהרג לאחר שנפל מגובה לתוך פיר מעלית ברחוב פיק"א בחיפה". הוא הדגיש בדבריו את הצורך להגביר את ההדרכה בדבר בטיחות בעבודה בקרב העובדים, וכן את האכיפה. "אני מאחל לכולנו שנצא לשלום בבוקר ונחזור בשלום אל משפחותינו".
קארין עטרה זעפרני, גיסתו של ויטלי אסף, ההרוג הראשון בשנת 2016 בתאונות עבודה: "ויטלי היה מנופאי במקצועו, נשוי לאחותי, ואב לשלושה. הוא היה עובד מסור, אחראי וזהיר. בבוקר התאונה, אחותי וגיסי שוחחו בבוקר כהרגלם. בשעה שבע וחצי בערב, נשמעו דפיקות בדלת. ביתו הבכורה פתחה את הדלת, וקראה לאמא שלה: 'אמא, יש שוטרים בדלת'. היא חשבה שטעו בכתובת, אבל מסתבר שלא. השוטרים שאלו האם ויטלי אסף גר כאן, ובישרו לה את הבשורה המרה: ויטלי נהרג. הוא נפל למאגר מים ריק, מגובה 13 מטר, באזור שלא היה מגודר ומסומן. האתר שבו עבד ויטלי לא היה מואר, ובחורף מחשיך מוקדם. שמעתי מעמיתו לעבודה, ששבועיים לפני כן פנה אל מנהל העבודה וביקש ממנו שיתקין תאורה. אם זו לא רשלנות, אז רשלנות מהי?
איפה האחריות של הממשלה בחקיקת חוקים ובאכיפתם? למה אנשים צריכים לחוות כאב ממושך כל כך, ולחוות תאונות ושברון לב? אסור בשום פנים ואופן שגיסי וכל אותם הרוגים יהפכו לאנשים שקופים".
מהא עליאן, אחותו של מוחמד עליאן שנהרג לפני חודשיים בתאונת עבודה: "מדי יום כואב לבנו כשאנחנו שומעים על עוד פגיעה בעובדים שמועסקים באתר בניין, בשל אי-הקפדה על כללי הבטיחות בעבודה ואי-יישום חוקי המדינה ותקנות משרד העבודה. חייבת להיות מודעות בציבור לערך האדם ולהגנה על שלום העובד. על המדינה לפעול בנושא. האירוע בו נפטר אחי הוא מקרה קלאסי המוכיח את אוזלת ידה של המשטרה בעניין. התחלנו להרגיש שכולם שכחו, שפשוט הוסיפו עוד 1 למספר התאונות והמשיכו הלאה. אני מבקשת כי המשטרה תפעל באופן מיידי לחקירת אירועים אלה כדי למגר את התופעה". בסיום דבריה הציגה עליאן את תמונת אחיה, מוחמד, שהיה בן 19 במותו.
וואסים חטיב, מפעיל ציוד הנדסי כבד, מהכפר דיר חנא: "סיימתי תיכון לפני כמה שנים, וישר נכנסתי לשוק העבודה בענף הבניין. זו מציאות רווחת בקרב צעירים ערבים בישראל. בנובמבר 2014, בתוך המחסן של המעביד שלי, נפל גוש בטון יצוק - מכסה של תעלת ביוב - ומעך לי אצבע בכף היד, אותה נאלצו הרופאים לקטוע. מה מוסר ההשכל שלי ממה שקרה באותו יום? יש להדגיש בפני העובדים הצעירים את נושא הבטיחות, והקבלן לא צריך לחכות שמישהו אחר יעביר להם סדנא בנושא. צריך להקדים תרופה למכה".
ע'אנם אדיב, שבנו נהרג בתאונת עבודה ב-2014, סיפר שבאתר הבנייה התנהלה חקירת משטרה שטחית אחרי התאונה. הוא אף שכר חוקר פרטי בעצמו כדי לבדוק את נסיבות התאונה. "אני רוצה שהצדק ייצא לאור, שכל הגורמים האחראים - יבואו על עונשם".
יזן אבו כף, מנופאי מירושלים: "לפני שבוע התקשר אליי חבר, ושלח אליי תמונה של תעודת זהות מזויפת ששימשה באתר בנייה בפתח-תקווה - עם הפרטים שלי. הלכתי למשטרה והתלוננתי, אבל איש לא התערב". לדבריו, יש בארץ 1200 מנופאים עם רשיונות, שעובדים בפועל, ועוד כ-300 מנופאים בעלי תעודות מזויפות. באחד ממקומות העבודה, ראה בעיית בטיחות באתר והתריע עליה בפני מנהל העבודה. "הוא אמר לי שאם אני לא רוצה לעבוד - הוא יפטר אותי ויביא מישהו אחר במקומי. אבל אם אדם שאין לו רשיון למנוף, ולא עבר הדרכה, יעלה לעבוד על מנוף - זה יכול להיגמר באסון. ליד אתרי בנייה יש בתי-ספר, יש מעברי חצייה בהם עוברים ילדים. מתי נתעורר, כשימותו ילדים?".
איציק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי ענף הבנייה והעץ: "עשינו כמה מהלכים, למרות שזה לא תפקידה של ההסתדרות. בשיתוף פעולה עם המעסיקים השקענו מיליוני שקלים, מתקציב ההסתדרות ומתקציב התאחדות הקבלנים, והכשרנו כ-3,000 עובדים מדי שנה בנושא הבטיחות בעבודה בגבהים. בעיה עיקרית היא שממשלת ישראל לא מקצה תקציבים לאכיפה בענף הבנייה. לפני שבוע נפל עובד סיני באתר בנייה באשדוד, ושעתיים לאחר מכן - האתר חזר לעבוד כרגיל". עוד אמר, שבהסכם הקיבוצי החדש שהם מתכננים עבור ענף הבנייה - להשית קנסות לא רק על מעסיקים, אלא גם על עובדים שלא מכבדים את הנחיות הבטיחות.
ח"כ אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת: "האנדרלמוסיה בתחום הזה כל כך גדולה, אין אכיפה של כללי בטיחות בענף הבנייה. יש 17 מפקחים על 13,000 אתרי עבודה. מנסים לבנות כל הזמן כמה שיותר מהר וכמה שיותר בזול - והתוצאה מזעזעת. אם העובדים היו משביתים כולם ליום אחד את הענף - ייתכן והיה מתחולל שינוי. מי שמחזיק היום את היד על השיבר, ויכול באמת להלחיץ את המערכת - זה אתם, העובדים".
ד"ר סוהיל דיאב, יו"ר האגף לקידום שוויון בהסתדרות, שהיה אחד השותפים בארגון הכנס: "אם בשנה שעברה היינו רוצים לעשות כנס כזה, ולגייס משפחות שיביאו את הסיפורים שלהן אל כלי התקשורת - לא היינו מצליחים לעשות זאת. אבל בשנה החולפת חל שינוי לטובה. יש מודעות הולכת ומתגברת בציבור הרחב בנושא הקטל בתאונות עבודה בענף הבניין". ד"ר דיאב האשים כי משרד הכלכלה לא נוהג בשקיפות ולא מפרסם נתונים על אודות התופעה, וגם מנער את ידיו מנפגעי התאונות. "אנחנו מתכננים להקים ועד ציבורי רחב, שיורכב ממשפחות הנפגעים, אשר יספק תמיכה והדרכה למשפחות של נפגעי תאונות, וכן יקיים פעילות ציבורית שמטרתה להביא לשינוי בדעת הקהל ולשינוי במדיניות. אין תחליף למאבק, של יהודים וערבים כאחד, למען חיי בני אדם ולמען דמותה של החברה שלנו ושל האנשים העובדים בה".
ורדה אדוארס, מנהלת מינהל הבטיחות והגיהות במשרד הכלכלה: "אנחנו מכירים מקרוב את המקרים של תאונות קשות בבניין, ויודעים שמדובר באסונות אותם אנחנו מנסים למנוע. קווי הפעולה שלנו הם בשני מישורים עיקריים: ראשית, לגייס משאבים נוספים, כי ככל שהמדינה תשקיע משאבים נוספים באכיפה, בפיקוח, בהגעה למקומות עבודה ובדיקת העמידה בדרישות. בנוסף לכך, אנחנו בודקים את עצמנו כל הזמן, ומנסים לחשוב על רעיונות נוספים אותם ניתן לבצע בכוחות הקיימים. כך למשל, דובר על התאונה שהייתה לפני מספר ימים באתר אשדוד. הגיע לשם היום מפקח עבודה, שהוציא צו אשר סגר את האתר ודרש להכין תכנית בטיחות מלאה באתר, וכל עוד הקבלן לא יעמוד בדרישות הבטיחות - נמשיך להשאיר את אתר הבנייה סגור. כלומר, יש דברים שניתן לעשות גם כרגע, במשאבים המצומצמים שלנו".
ח"כשלי יחימוביץ': "אנחנו שומעים סיפור אחרי סיפור, והלב נקרע, כי כל אחד הוא עולם ומלואו לבני משפחתו. יש הרבה אשמים, אבל אני יודעת מי לא אשם: העובדים. גם עובד שמסכן את חייו במודע ועושה דבר מסוכן, אין לו את הכוח להגיד 'לא'. מרבית העובדים הם לא מאוגדים, מדובר בעובדי קבלן, ואם אחד בודד יגיד 'לא' - ישלחו אותו הביתה. החוליה החלשה ביותר, הקורבן של המצב הזה, אלה העובדים. הם לא יכולים להגיד 'לא' אלא אם הם יהיו מאוגדים ויהיה גוף חזק שיעמוד מאחוריהם".
ח"כ אילן גילאון: "לא יכול להיות שבמשך עשר שנים נפתחו 110 תיקים פליליים, מתוכם רק עשרה הסתיימו בהרשעה, ואף לא בכיר אחד לא הוכרח לשלם את המחיר. דרושים יותר פקחי עבודה, שתהיה להם גם סמכות לסגור אתרי בנייה. זה יהיה כרוך בעלות, אולם היא תהיה פחותה מאשר השארת המצב הקיים על כנו".
ח"כ עבדאלחכים חאג' יחיא: "צריך להגיד בבירור: חיי אדם קודמים לרווחים של קבלנים. אף עובד לא צריך לקבל מצב בו מבקשים ממנו לטפס על פיגום בלי אמצעי בטיחות מתאימים. הפתרון צריך להיות חקיקה: להתחיל להטיל אחריות אישית ושילוחית על מי שאחראי על פגיעות בעבודה".
רג'א זעאתרה, אחראי תחום עובדים פלסטינים בעמותת "קו לעובד", שהיא חלק מהקואליציה למאבק בתאונות הבניין: "הקטל בענף הבנייה הוא מכת מדינה של ממש, הנמשכת שנים על גבי שנים. מדברים על תוספת של 33,000 אישורי עבודה לפלסטינים מהשטחים, מרביתם עבור ענף הבנייה. האם תהיה תוספת מתאימה של תקנים של פקחים, כדי למנוע את התאונות הבאות? לצערנו לא".
הרב שמואל סלוטקי, מארגון רבני צהר, הציע לקיים כנס בין-דתי של אישי דת מהדתות השונות, כדי להוציא קריאה נגד תופעת תאונות העבודה בענף הבניין.
ח"כאוסמה סעדי, הציע להחמיר את הענישה כלפי מעסיקים שאינם מקפידים על כללי בטיחות נאותים באתרי הבנייה שבאחריותם.
ח"כ עאידה תומא-סלימאן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי: "אני בת לעובד בניין שנפל מפיגום מקומה שישית, כשהייתי ילדה בת 9. כתוצאה מכך, הוא הפך נכה 100% למשך כל חייו. הגיע הזמן שלא רק שנוציא צו אחרי שיש תאונה קטלנית באתר בנייה, אלא לדרוש תכנית בטיחות ברורה וחתומה עוד בטרם תחילת העבודות". היא קראה לנציגי משרד הכלכלה להכריז על מצב חירום בענף.
