בתוכנית "ברוח הזמן" נגענו הפעם בנושא שכל אחד ואחת מאיתנו מתמודדים איתו: איך להפסיק לחיות בעבר, להפסיק לפחד מהעתיד – ובעיקר, איך להפסיק לפספס את ההווה. מי שהוביל את הדיון הוא מיכאל סנילביץ', מנכ"ל עמותת קבלה לעם ואדם שמקדיש את חייו ללימוד חכמת הקבלה כבר שלושה עשורים. כן, הוא כבר שמע את כל התירוצים, כל החרטות, וכל הסיפורים ש"אי אפשר לשכוח". ויש לו תשובות.
למה אנחנו כל כך אוהבים לסבול?
זה אולי נשמע קיצוני, אבל תודו בזה – יש משהו ממכר בלשחזר שוב ושוב את אותו רגע שבו מישהו אכזב אתכם, אותה אהבה שלא התממשה, או אותה הזדמנות שפיספסתם. העבר הוא מין בועה שאנשים שוקעים בה. לא כי היא טובה – אלא כי היא מוכרת.
ומה בנוגע לנוסטלגיה? גם עליה יש לו מה להגיד. "אנשים שמתרפקים על איך הם נראו בגיל 20, כמה הם רצו מהר בצבא ואיזה חבר'ה טובים הם היו – הם פשוט מנסים לברוח מכאן ועכשיו. ככל שאין מטרה שמושכת קדימה – העבר מושך אחורה."
הטיפ ששווה לכם את העתיד
כששולי אורן, מנחת התוכנית, שאלה את מיכאל סנילביץ' איפה הוא חי – בעבר, בהווה או בעתיד – התשובה הייתה חדה וברורה: "בהווה ובעיקר בעתיד. העבר? רק אם יש שם שיעור חשוב ללמוד."
וזו בדיוק הנקודה: הקבלה לא מבקשת מכם למחוק את העבר – היא פשוט דורשת שתפסיקו להיתלות בו. כל עוד אתם שם, אתם לא פה. וה"פה" הוא המקום היחיד שבו אפשר לשנות.
ואם קרה לי משהו נורא – איך אני אמור לשכוח?
כאן מגיע אחד המסרים המפתיעים של חכמת הקבלה: מה שקרה – לא תלוי בכם. לא אתם החלטתם, לא בחרתם, ולא שלטתם. הכול נבע, לפי הקבלה, מתוך כוח אחד שפועל בכל המציאות. נשמע קיצוני? אולי. אבל כשמבינים את זה לעומק – זו תחושת שחרור אדירה.
"אם העבר לא היה בשליטתי – אין לי מה להאשים את עצמי עליו. אני רק צריך לבדוק איך להשתמש במה שקרה כדי להתקדם. לא כדי לסבול."
שימו לב: לא מדובר בטריק פסיכולוגי
הקבלה לא מבקשת מכם לתרגל מנטרות מול המראה או לדקלם אישורים חיוביים. היא מזמינה אתכם לשנות את כל מערכת היחסים שלכם עם החיים. מיכאל סנילביץ' לא מציע פתרונות קסם, אבל לדבריו – ברגע שהמטרה הרוחנית של האדם ברורה, כל שאר הדברים מסתדרים.
ואם אתם תוהים מהי אותה מטרה? להשתוות בתכונות לכוח העליון. נשמע גבוה? אולי. אבל גם הגובה הזה מתחיל בצעד פשוט: להבין שהעבר לא מחזיק אתכם. אתם מחזיקים אותו.
איך נראית התמודדות יומיומית לפי הקבלה?
נניח שאדם חווה כישלון. תקרית לא נעימה. מישהו חתך אותו בכביש. מישהו העליב אותו. מה הוא עושה?
לפי התפיסה הקבלית – הוא לא נשאר שם. הוא מגיב פיזית אם צריך, אבל בתודעה הוא כבר שואל: מה המצב הזה בא ללמד אותי? האם הצלחתי לראות גם פה שיש כוח עליון שמניע את הכול? ואם לא – מה אני צריך לעשות כדי להיות מוכן לפעם הבאה?
ומה בנוגע לעתיד? גם עליו אין שליטה?
אז זהו, שדווקא כן. לפי הקבלה, העתיד כבר "כתוב" – אבל הדרך שבה תגיעו אליו תלויה בכם. רוצים להגיע לשם ברכות, בקלות, מתוך מודעות? תתחילו לפעול כבר עכשיו. ממש עכשיו. כי עכשיו – זה הזמן היחיד שבו יש לכם חופש בחירה אמיתי.
"יש דרך של התפתחות מתוך הבנה, חיבור ובחירה – ויש דרך של כאב וטעויות. אתה בוחר באיזו דרך ללכת," מסביר מיכאל סנילביץ'.
ומה עם טראומות אמיתיות? רגשות שלא מרפים?
אף אחד לא מבטל את הכאב. גם לא חכמת הקבלה. אבל היא כן טוענת שרק שינוי פנימי עמוק – לא טיפול נקודתי – יכול לשנות את התמונה. לא על ידי שכחה, אלא על ידי פירוק המטען הרגשי באמצעות הבנה של החוקיות הרוחנית של החיים.
ואיך משיגים את זה? דרך לימוד, דרך קבוצה, דרך תרגול יום-יומי של שינוי המבט. בקבלה לעם, עמותה שפועלת ברחבי הארץ והעולם, נלמדת שיטה זו בדיוק – עבור אנשים שמאסו בשטחיות ורוצים שינוי עמוק.
טיפ מהמורה
שאלה שכנראה כולנו שאלנו את עצמנו: איך כדאי לסיים את היום? איך ללכת לישון עם שקט פנימי, במקום עם סערה בראש?
ובכן, הנה הטיפ של מיכאל סנילביץ' – שלא דורש מדיטציה, לא הקלטות ולא קטורת: "פשוט לשאול את עצמי – מה עשיתי היום כדי להתקדם לעבר המטרה שלי? האם עזרתי למישהו? האם פעלתי כדי להיות אדם טוב יותר?" לא חשוב מה עבר עליך – אלא מה עשית עם זה.
וזה כל הסיפור?
כן. וזה לא מעט. כי בסוף, מה שמניע את רוב האנשים – זה חרטות על אתמול ופחדים ממחר. אם אפשר לחתוך את שני אלה מהתודעה – מה נשאר? שקט. יציבות. כוח לפעול באמת. הכאן והעכשיו הופכים מפתאום לאיום – להזדמנות.
ואם לסכם את כל השיחה במשפט אחד? כמו שמיכאל סנילביץ' חזר ואמר: "העבר – ללמוד ממנו. ההווה – לפעול בו. העתיד – לבחור את הדרך אליו."
נשמע פשוט? זה רק נשמע. אבל עכשיו אתם יודעים איפה מתחילים.