מיד עם הגיעם לעיר, נאסר יחד עם חבריו על ידי הקומוניסטים המקומיים. כששוחרר והיה למנהיג קבוצת "החלוץ" שִכנע את חברי הקבוצה לעלות לארץ-ישראל והם יצאו את רוסיה באופן בלתי לגאלי. בסופו של מסע מפרך דרך פולין הגיעו בשנת 1921 לארץ ישראל.
בסביבות 1923 ביקר עם חבריו לקבוצה בתערוכת פיסול של בוריס שץ, מפגש גורלי, שץ שיכנע אותו לעלות לירושלים וללמוד בבצלאל. משנת 1922/23 עד 1929 היה אבניאל תלמיד ולאחר מכן מורה בבצלאל. במקביל שימש כחבר פעיל ומרכזי בתנועה הרביזיוניסטית בירושלים. כך הוסיפה להתקיים בתוכו השניוּת, שליוותה אותו כל מהלך חייו,בין עולמו האמנותי לבין השקפת עולמו החברתית לאומית.
בנוסף הפך לחבר ב"ברית הבריונים" ולחם נגד שלטונות המנדט הבריטי.. ב-1934 עבר עם אשתו ושני ילדיו, בצלאל ושרה, לחיפה, וב-1950 פתח משרד עצמאי, "אבניאל, סלומון ושות'" (שאותו הקים בשיתוף עם יואל סלומון, בעלה של בתו, שרה, נכדו של יואל משה סלומון. למרות היותו חבר מפלגת החרות, תרם רבות להקמת מוזיאון חיפה והמוזיאון לאמנות יפנית בחיפה. כמו כן היה בקשרים מצוינים עם ראש עיריית חיפה האדומה.