הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש-הרשימה המשותפת) קיימה הבוקר (ג׳) דיון בנושא טיוב הטיפול הראשוני בנפגעות ונפגעי אלימות מינית בחדרי המיון ובחדרים האקוטיים, במסגרת יום המודעות לבריאות, אשר צוין היום בכנסת.
יו"ר הוועדה אמרה בתחילת הדיון: ״כמי שנאבקה לתמיכה וטיפול בנפגעות תקיפה מינית, שמחנו בהקמת החדרים האקוטיים וראינו בזה סיוע משמעותי לנפגעות עצמן. ראינו בבדיקות הללו קודם כל תמיכה ועזרה להן, יחד עם שמירה על זכותן להתקדם באפשרות של הגשת תלונה, אם יבחרו בכך. המצב כיום הינו תמרור אזהרה חמור בפנינו - ישנם חסמים בנגישות לחדרים, קיים מחסור בהכשרות לצוותים הקיימים וחסרה רגולציה מטעם משרד הבריאות״.
סגנית יו״ר אחת מתוך אחת, יעל שרר: ״החדר האקוטי בסורוקה מספק שירות לאזור של 2.1 מיליון תושבים, מיליון בהדסה עין כרם, 900 אלף בבני ציון והחדר בבית החולים וולפסון ל-3.3 מיליון. ברור מזה שלתושבים ואזורים רבים יש בעיה עם עצם הניגשות לחדרים, והטיפול בחדר מושפע מהעומס הקיים עליו, ברמת הלחץ וזמני ההמתנה. המתנה היא כמובן בעיה חמורה יותר בחדרי המיון הכלליים, אשר גם לא מטפלים נכון בראיות ופוגעים בהליכים משפטיים בשל מחסור בהכשרה ייעודית לצוות, ומצד שני לא תמיד מיידעים נפגעות על החדרים האקוטיים. בדיון בין טיפול טוב למעט נשים או טיפול בינוני להרבה נשים, אנחנו היום בטיפול גרוע למעט נשים, כאשר רק 676 נפגעות ונפגעים הגיעו לחדרים האקוטיים ב-2015, וזו אפילו ירידה לעומת 2014".
ח״כ יעל גרמן (יש עתיד): ״הטיפול בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית צריך להיות מעמודי התווך של משרד הבריאות, ואני מבקשת לשבח את החדרים האקוטיים שנותנים מענה. עם זאת, חייבים לשאול, מדוע מספרי הפניות יורדים והאם הצוותים בחדרים מקבלים הנחיה ותדרוך כראוי?״
ח״כ שולי מועלם (הבית היהודי): ״לצערי מערכת הבריאות בארץ בוחרת שנה אחר שנה להשקיע פחות במניעה כדי בסוף להתעסק באקוטי. הדבר המרכזי בעיניי הוא דרישה להשקעה כספית גדולה יותר בהכשרה של צוותי החדרים וכן הדרכה שוטפת בהתאם לשינויים המתרחשים בשטח עם השנים״.
אורית סוציליאנו, מנכ״לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: ״משרד הבריאות חייב לקבוע סטנדרטיזציה באשר להתנהלות החדרים האקוטיים. ראוי שהכשרות הצוותים יעשו על ידי המשרד, נהלים ושאלונים יתואמו וכן צריכה להיות התוויית מדיניות באשר לשמירת ערכות DNA והגשות תלונה".
ח״כ עליזה לביא (יש עתיד): ״ביקרתי בחדר האקוטי בסורוקה, ונוכחתי שלכולם ששם יש נשמה יתרה, אך הם סובלים מחוסר משאבים והכל מתפקד בדרך לא דרך. זה לא עוד סיפור לא פריפריה מול מרכז, אלא חוסר הבנה של חשיבות המקום. פניתי לשר הבריאות בכדי להבין האם בתקציב הדו שנתי ניתן כסף אבל לא קיבלתי תשובה מהשר ומשרדו, פרט להבטחה כי המשרד רואה חשיבות בחדרים האקוטיים ומתעדף אותם גבוה בדיוני התקציב, אבל זו מריחה".
נציגת משרד הבריאות, ד״ר זהר סהר-לביא: ״לגבי התקציב, אני קיבלתי את אותה התשובה. אני יודעת בוודאות שכרגע יש במשרד הבנה שהנושא הזה צריך לקבל תעדוף".
יו״ר הוועדה: ״לא ציידו את צוות המשרד בתשובות ובמידע באשר לתקציב וזה שערורייתי. אנו נפנה לשר ונדרוש לקבל תשובה מיידית, ולא רק שימור התקציב ב-2017 אלא גם על תוספת".
ד"ר סהר-לביא: ״אנחנו עומלים על נושא הסטנדרטיזציה וההכשרות ומקווים לראות את הפירות השנה. אנחנו עובדים על נוהל שמעגן את הטיפול בנפגעות תקיפה מינית בכלל מערכת הבריאות, בנוסף אנו פועלים בכדי לייצר טופס שאלון אחיד שישמש את כל החדרים. בנוגע להכשרות, אנו יודעים כי זה העקב אכילס אך אנחנו בונים תוכנית עבודה להעביר הכשרות לכל מי שבא במגע עם הנפגעות. באשר למספר הפונות, לא קיימת מגמה ברורה של עלייה וייתכן שקיימת ירידה״.
ד״ר ריקרדו נחמן, המכון לרפואה משפטית: ״לדעתי הירידה בפניות לא קשורה לבעיה בתפקוד או בטיפול שניתן בחדרים - זו הסתכלות צרה ואיומה. הבעיה האמיתית היא פתיחת מרכזים נוספים, כאשר אין די כוח אדם מיומן להפעילם, והקיימים עושים זאת ללא הדרכה וליווי״.
עו"ס אתי קרן, המרכז הרפואי וולפסון: ״אתם מחפשים למה יש ירידה בכמות הפונות אבל מה עם הצוותים? כולנו בטראומה משנית ואין לנו ליווי רגשי והדרכה מקצועית. אם יגיעו נשים והצוות יקרוס, מה נעשה?!"
בדיון השתתפו מנהלות כלל החדרים האקוטיים בבתי החולים השונים, אשר פירטו לוועדה על השירותים השונים והתהליכים הקיימים בכל אחד מהם, באופן שהצביע הועבדה כי אינם פועלים לפי נוהל אחיד ומסודר.
הוועדה שמעה בדיון גם מספר עדויות על הטיפול בחדרים, ובלטה בהן עדותה של ג׳ו: ״לאחר אונס ב2013 הגעתי לחדר האקוטי בוולפסון לאחר שהובטח לי בטלפון שתלווה אותי מישהי לאורך כל הזמן. ברגע שאמרתי להן כי אני לא מעוניינת להגיש תלונה, הופנתי למיון נשים והושארתי שם לבד. זה כלל חקירה של שני שוטרים במסדרון והמתנה של שעתיים. לאחר מכן הבדיקה הייתה פולשנית, ונותרתי עם זיהום וצלקות, פיזיות ונפשיות. שוחררתי בלי ליווי, בלי טיפול המשך ובלי אף אחד שידאג לי. היום אני לא ממליצה לאף אחת להתקרב לחדר אקוטי - זו היא טראומה גדולה יותר מהאונס וההשפעות ממשיכות ללוות אותי״.
הקליניקה לפמיניזם משפטי, גלית בן שימול: ה"ממצאים שאנחנו אספנו מעדויות של נשים מראים שחוויות כאלו הן לא מקרים בודדים, זה קורה בכמה חדרים וחוזרות על עצמן. זהו אינו עניין של משאבים וכסף או אפילו נהלים, כיוון שקיים חוזר מנכ״ל וישנן תקנות. משהו מתפספס בהתנהלות אנשי הצוות ואלו דברים שניתן לתקן, אפילו מחר".
יו״ר הוועדה, ח"כ תומא-סלימאן, סיכמה: ״אני מזועזעת שמשרד הבריאות טרם החליט כמה תקציב יקצה להמשך פעילות החדרים האקוטיים. כל שנה אנו נאלצות להיאבק על אותה פת לחם, מבלי יכולת להגיע לארוחה שלמה. אני פונה באופן בהול לשר ולמנכ״ל המשרד כדי להבין מהו התקציב, כי כרגע אין תקצוב כלל וזה בלתי מתקבל על הדעת".
"אני מאד מודאגת מחוסר האחידות בנהלים ושאלונים בין המרכזים, אך שמחה לשמוע שבמשרד פועלים לסטנדרטיזציה וכן אני מציעה שמרכזי הסיוע והמשטרה וכל הגורמים בעניין יהיו חלק מבניית הנהלים. הגיע הזמן שמשרד הבריאות גם יקים מנגנון פיקוח ורגולציה ברור על החדרים, ולא יחכה שנשים יתלוננו כדי לבדוק את הפעילות. בנוסף יש להגות תכנית מיוחדת להכשרת רופאות ערביות לכלל המרכזים הקיימים".
"הירידה בפניות לחדרים מצביעה על מצב בעייתי – או שיש טיפול לא טוב, או שיש חוסר מודעות לחדרים. אין בכך כדי לגרוע מהערכתנו לאנשים העובדים בחדרים, אבל אנחנו תמיד נדרוש את השירות הטוב ביותר בחדרים הללו, בשל הרגישות והחשיבות שלהם".
