לדברי עו"ד גמליאל: "החברה הגרמנית הכניסה סעיף להסכם שאמר שהם יכולים לצאת במקרה של שחיתות . זה סעיף שמבוסס על הערכת סיכונים שאומרת – אם יהיה חשד לשחיתות ונצא בלי סעיף שמדבר על זה מראש, נפסיד המון כסף. ואם לא נצא, החשד לשחיתות יפגע במוניטין שלנו, יהיו רינונים מאחורי הגב שלנו. אם לא יהיה סעיף יציאה נפסיד בכל מקרה. זאת הערכת סיכונים שעושים כשיש חשש מראש שיהיו בעיות. זה דומה להערכת סיכונים שעושים עם מדינות אפריקניות. כתוב במקורותינו 'ידע שור קוננו טימור אבוס בעליו'. הם ידעו לכאורה לא רק עם מי יש להם עסק אלא עם מה יש להם עסק. יתרה מזאת: העובדה שהם פועלים כעת, כשמדובר בחשדות בלבד, מלמדת שיכול להיות שהחברה הגרמנית יודעת שכדאי לה לפעול כבר כעת".
גמליאל, המתמחה בייעוץ לניהול סיכונים, אמר: "לקיחת סיכונים נכונה, כמו שביצעה אותה חברה גרמנית במקרה של עסקת הצוללות, לוקחת בחשבון שסיכון מהסתבכות הוא לא הוא לא רק ההפסד במשפט או הקנס. הרבה מהנזק נעשה הרבה לפני ההערכה המשפטית ובלי קשר לתוצאות שלה. במקרה שמוגשת תביעה נגד חברה היא מבזבזת הרבה לפני הקנס או ההפסד שעות עבודה של בכירים אתם מבזבזים בבית המשפט, הכנה לעדות, חומר, הוצאות עקיפות, הפסד עבודה בגלל שכולם מדברים על האירוע במקום לעבוד, בנוסח 'שמעתם שהוגשה תביעה'? זה יוצר חוסר ודאות מול העובדים, וגרוע מזה - מול הלקוחות. כל אחד חושב שאם הוגשה תביעה גם הוא יוכל לתבוע. זה פוגע במוניטין של החברה, ישירות - מהפרסומים בתקשורת, ובעקיפין – בגלל חשש עתידי של אנשים לעבוד אתה. כשישאלו את מנהל הכספים כמה עלתה התביעה, הוא יאמר, שכר טרחת עורך דין, וכך וכך כסף ששולם בשורה התחתונה, אם שולם. אבל אין לו דרך לדעת את כל השעות שבוזבזו על התיק הזה והכסף שהופסד מהפגיעה בפריון ובמוניטין ובצמיחה. בחברות בינוניות הנזק העקיף עשוי להיות הרבה יותר מהנזק העקיף. מובן שבמקרה כמו פרשת הצוללות הנזק לחברה ששמה משתרבב לפרשה כזאת עלול להיות קטלני אפילו אם בכלל לא יוגש כתב אישום, ולכן החברה הגרמנית עשתה ניהול סיכונים נכון. אבל כיצד יכלה לדעת מראש שתהיה אפשרות כזאת, אלמלא היה לה מידע שהצביע על כך מראש"?
