עובדים רבים פוטרו או הוצאו לחל"ת. זה כשלעצמו יכול לפגוע קשות בביטחון ובדימוי העצמי, ולעורר ביקורת עצמית נוקבת על השווי והתרומה שלי כעובד/ת. וכדי להעצים את תחושות המרמור, חלק מהעובדים הוגדרו כ"לא חיוניים", בעוד עמיתיהם נשארו לעבוד. אשת הטלוויזיה האמריקאית אלן דג'נרס, אומרת כי "הכישלון נותן לך את נקודת המבט האולטימטיבית על הצלחה". כישלון, ורצוי כואב ומהדהד, מחייב אותנו להקשיב טוב טוב לדברים שחשובים לנו בקריירה. לשים לב לחוזקות שלנו ואיפה אפשר לממש אותם. דווקא מתוך הייאוש הכי גדול כבר אין מה להפסיד, ואומץ להתנסות במשהו חדש יכול לבצבץ למרות הפחדים.
בתקופה זו בה אנו ספונים בביתנו, חלקנו לא עובדים או עובדים מעט, מתאפשר איזה פסק זמן, או לפחות ריחוק מסוים משגרת חיינו. נוצר איזה ריק, שבו לעתים עולים בלבול, חרדה וחוסר אונים. אחריהם, אם נקשיב טוב טוב, רעשי הרקע מתפוגגים ויכולות לעלות אינטואיציות חדשות על מה שחשוב לנו, או איך היינו רוצים לחיות את חיינו. רעיונות יצירתיים וגדולים, או צעדים קטנים אך משמעותיים.
הקורונה משנה את עולם העבודה בטורים גבוהים. עבודה מהבית, דיגיטציה של שירותים, כל אלו הפכו בן לילה לעובדה קיימת המצריכה מאתנו לשכלל את שרירי הלמידה, ההסתגלות והיצירתיות במהירות שיא. ומה שקורה בחוץ עושה כמה דברים לעולם הפנימי, מפחידים ונפלאים בו זמנית. ישנם אנשים שדווקא מתוך המשברים הכי גדולים ממציאים את עצמם מחדש, כי שינויים דרמטיים מסייעים לנו להתחבר לערכים החשובים לנו. השינוי וההיעלמות המהירה של סדרי עולם מוכרים לנו, מתדלקים אותנו ביצירתיות במציאת פתרונות לצרכים החיצוניים התובעניים ושמהם לא ניתן להתעלם.
תקופה לא פשוטה עוד לפנינו. אנו עומדים לחזור לשגרה שלא ברור איך תראה, ולא ברור האם ולאיזה מקום עבודה נחזור. יתכן ובתקופה זו נצטרך "להציג קבלות" ולהוכיח שאנו חיוניים. איך נוכל למנף את הפסיכולוגיה של ניהול קריירה בימי קורונה ואף לשמור על ה- well being שלנו?
נתמקד ונטפל באופן מעשי במה שבשליטתנו. נשאל את עצמנו איזה ידע חדש כדאי שארכוש עכשיו כדי לשפר את האטרקטיביות שלי כעובד/ת? אילו מיומנויות וכישורים כדאי שאשכלל? נקפיד על עשייה המחוברת לערכים שלנו. נחשוב מה חשוב לנו, ניזכר במטרות העל שבגללן בחרנו דווקא בעבודה זאת, דבר שיתדלק אותנו במרץ ואנרגיות. נקבל את המתח העולה כתוצאה מהחזרה לשגרה. הוא אינם סימן לבעיה, אלא לאתגר ולהתמודדות.
ולא פחות חשוב מכך, נכיר גם בדברים שמחוץ לשליטתנו! אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו כשולטים ואחראים על חיינו, כשבעצם אין לנו יכולת מלאה לשלוט במה יהיו תוצאות מעשינו. היזכרו כמה מאמץ השקעתם בלמידה, רכישת השכלה וניסיון, כמה שעות השקעתם בעבודה, והנה באה הקורונה וטרפה את כל הקלפים. לא בחרנו את וירוס הקורונה, האם נפוטר או לא, והאם הוצאנו לחל"ת. אנחנו רגילים לעשות דברים מתוך ציפייה להצליח, לזכות בהערכה או בתגמולים כספיים וחברתיים אחרים.
אך אם נכיר בכך שתוצאות מעשינו הן לא תמיד בשליטתנו, נוכל לקלף שכבות רבות של מתח מחיינו ולהעז לפעול ביתר קלות. נעשה את הכי טוב שלנו אך נפחד פחות מכישלון, ונסכים לצאת לדרך גם אם לא תובטח לנו הצלחה מטאורית. נפסיק לחשב כמה לייקים נקבל, או כמה אנשים יבקרו אותנו, או כמה זה יהיה נורא אם לא נהיה מעולים שאנחנו עושים. נעז להתנסות מתוך רצון לחוות, ללמוד ולהתפתח, ולא מתוך חובה להצליח. נפעל בלי לדעת בוודאות לאן זה ייקח אותנו. אולי נפתח תחביב חדש. ננסה להתפרנס ממנו או לא. נציע הצעות בתוך מקום העבודה הקיים והמוכר. נפתח את התפקיד כפי שלא הרשינו לעצמנו, ונבדוק אילו הזדמנויות נפתחות עבורנו.
מאת: יפעת פנחס, פסיכולוגית ויועצת קריירה
