במקרה זה יש להסדיר בשלב הראשוני את ההכרה המשפטית בזכויות הקנייניות, של בן הזוג שאינו רשום במשותף עם בן הזוג הרשום (בלשכת רישום המקרקעין או במנהל מקרקעי ישראל או בחברה המשכנת), זאת באמצעות תביעה למתן פסק דין הצהרתי.
אולם ראוי להדגיש כי טרם הגשת תביעת גירושין, יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך, ליחידת הסיוע הפועלת לצד בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, ולפעול בהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014, והתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו – 2016.
יצויין כי במידה והצדדים לא יצליחו להגיעו להסכמות, במסגרת תקופת עיכוב ההליכים הקבועה בחוק הנ"ל, רשאי בן הזוג שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך, להגיש בתוך 15 ימים, מתום תקופת עיכוב ההליכים, תביעה לפסק דין הצהרתי, לערכאה השיפוטית שיבחר (בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני)
סמכות הדיון
יוזכר כי לבית משפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני, סמכות מקבילה לדון בעניינים הקשורים לתביעת גירושין, בין בני זוג יהודים. לבית הדין הרבני סמכות לדון בענייני הרכוש, אם אחד מבני הזוג הקדים והגיש ראשון לבית הדין תביעת גירושין, אליה נכרכו ענייני הרכוש ואם לא נפל פגם כלשהו בכריכת תביעת הרכוש לתביעת הגירושין.
מנגד, אם אחד מבני הזוג הקדים והגיש ראשון תובענה בענייני רכוש לבית המשפט לענייני משפחה, הסמכות הבלעדית לדון בהם תהא של בית המשפט לענייני משפחה.
מסגרת נורמטיבית
יודגש, כי אם בעבר היה צריך להגיש תביעה נפרדת, בגין כל עניין הקשור לגירושין (כשמי מבני הזוג מעוניין שבית משפט לענייני משפחה ידון בו), כיום, בהתאם לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א- 2020, על התובע המגיש תובענה כספית או רכושית, (לרבות סעד הצהרתי, פירוק שיתוף בנכס וסעד לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973); לאחד בתביעה אחת את כל עילות התביעה והסעדים, כלפי אותו הנתבע בשל אותה מסכת עובדתית. (יתר התובענות יוגשו על פי התקנות בתביעות נפרדות לפי עניינם (למשל: תובענה למזונות ולמדור, תובענה בעניין קטינים, וכיוצ"ב).
הזכות לתבוע את הסעד נובעת , בין היתר, מדיני היושר, וסמכות בית המשפט להיעתר לסעד, עולה אף מסעיף 75 לחוק בתי המשפט –[נוסח משולב], תשמ"ד-1984.
במסגרת תביעתו למתן פסק דין הצהרתי, נדרש בן הזוג שאינו רשום להוכיח כי הנכס בבעלותו המשותפת יחד עם בן זוגו הרשום.
יצויין כי אין באי רישום הנכס על שם שני בני הזוג, מלשלול בהכרח את זכאותו של בן הזוג שאינו רשום במחצית מזכויות הבעלות בנכס. זאת במידה ונסיבות העניין של אותם בני זוג, מעידות על כוונת השיתוף בנכס, במהלך שנות חייהם המשותפים. כלומר, רישום הנכס ע"ש אחד מבני הזוג בלבד, אין בו כשלעצמו לשלול את כוונת השיתוף .
יצויין כי מטרתו של פסק דין הצהרתי, הוא ליצור הוכחה למצב קיים באמצעות פסק הדין, אשר מצהיר באופן פומבי על קיומם של זכות או מצב עובדתי .
בבואו של בית המשפט להכריע בתביעה לפסק דין הצהרתי, מתחשב בית המשפט, בין היתר, בשיקולים כגון: תום ליבו של התובע, נקיון כפיו, אמיתות טענותיו, שיקולי צדק והוגנות, וכיוצ"ב.
נוכח מורכבות הליכי הגירושין, במסגרתם עשויי להתעורר הצורך בהגשת תביעה למתן פסק דיו הצהרתי בין בני זוג, מומלץ להתייעץ עם עורך דין משפחה.
