הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן מבלי לנהל הליך הוכחות בליווי עורך דין פלילי , ובעת שלב הטיעונים לעונש בעניינו, ביקשה באת כוחו כי יוטל עליו עונש צופה פני עתיד בלבד. בקשתו זו לא נענתה על ידי בית המשפט, אך מנגד, לא הוטל עליו מאסר מאחורי סורג ובריח. זאת לאור העובדה כי המדינה, במסגרת טיעוניה באשר לעונש אותו ראוי להטיל על הנאשם, הביעה דעתה כי ניתן להסתפק בהטלת עבודות שירות בלבד.
סחיטת המתלונן לוותה באיומים אשר הלכו והסלימו
כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם במהלך חודש מרץ בשנת 2022, גולל מסכת מעשים שבמרכזה סחיטת אדם אחר באיומים במטרה להוציא מכיסו סכום כסף של 200,000 ₪. מעשה הסחיטה עצמו נפרש על שני אירועים הסמוכים זה לזה מבחינת זמנים, כאשר בכל אחד מהאירועים פנה הנאשם אל המתלונן בטלפון, תוך חסימת השיחה על מנת למנוע את זיהויו על ידי המתלונן. במהלך שיחות הטלפון המאיימות, ניסה הנאשם לשכנע את המתלונן לשלם לו את הכסף תוך שהוא מזהיר אותו כי אם לא ישלם הוא צפוי להיפגע. בשיחת הטלפון הראשונה האיום בפגיעה כוון למתלונן עצמו, ואילו בשיחת הטלפון השנייה אשר התקיימה מספר ימים לאחר מכן, כרך הנאשם לתוך האיום גם אפשרות של פגיעה בילדיו של המתלונן. הנאשם הועמד לדין על ידי פרקליטות מחוז חיפה, אשר ייחסה לו שתי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין. סעיף זה דן בסחיטה שלא הניעה את הנסחט לביצוע המעשה אותו נדרש לבצע על ידי הסוחט, ושהעונש המירבי אותו ניתן להטיל בגינה הוא עד 7 שנות מאסר מאחורי סורג ובריח.
תסקיר שירות המבחן היה חיובי והמליץ על ענישה שיקומית
בין הנאשם לפרקליטות נרקם הסדר טיעון שאינו כולל הסכמה בדבר העונש, וטרם הטיעונים לעונש בעניינו, התבקש שירות המבחן למבוגרים להכין תסקיר מטעם קצין מבחן אודות נתוני הנאשם, סיפור חייו, גורמי הסיכוי לשיקום והסיכון שיבצע עבירות נוספות בעתיד. כמו כן, התבקש שירות המבחן לתת המלצה בדבר העונש שראוי להטיל על הנאשם. במסגרת התסקיר שהוכן בעניינו, צוין כי הנאשם כבר הסתבך בעברו בפלילים וכי מדובר באדם בעל נטייה להיגרר אחר אחרים וקושי בהפעלת שיקול דעת בוגר. שירות המבחן ציין לטובת הנאשם כי הוא השתלב בתוכית טיפולית וקיבל אחריות על מעשיו, ומנגד קבע כי ישנה סבירות לא נמוכה כי הנאשם ישוב לבצע עבירות פליליות בעתיד. לסיכום, המליץ שירות המבחן להימנע מהטלת מאסר ולהסתפק בענישה שיקומית בדמות צו מבחן, 180 שעות לתועלת הציבור ומאסר מותנה. המדינה לעומת זאת, סברה במסגרת טיעוניה לעונש כי מעשיו של הנאשם אינם מאפשרים הטלת ענישה צופת פני עתיד בלבד וכי יש להטיל על הנאשם לכל הפחות 9 חודשי מאסר אשר מהווים את הרף העליון ביותר של מאסר בפועל הניתן לריצוי בעבודות שירות. מנגד, טענה באת כוחו של הנאשם כי יש מקום לאמץ באופן מלא את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם רכיבי ענישה שאינם כוללים מאסר בפועל, אף לא בהיקף הניתן לריצוי בעבודות שירות. בית המשפט ראה את אופי מעשיו של הנאשם בצורה שונה ומחמירה הרבה יותר וקבע כי מתחם העונש ההולם את מעשיו מחייב הטלת מאסר בפועל.
בית המשפט אינו מטיל עונש ההולם את תפיסתו אם המדינה לא עתרה לכך
בליבת גזר הדין, ציין בית המשפט כי אילו הייתה התביעה עותרת למתחם עונשי המחייב מאסר בפועל, היה מוטל על הנאשם עונש זה. ואולם, משעה שהתביעה עצמה אינה מתנגדת לענישה בדמות עבודות שירות, ובשים לב למספר נסיבות מקלות אותן יש לזקוף לזכות הנאשם, החליט בית המשפט להטיל על הנאשם עונש של 9 חודשי עבודות שירות בלבד.
לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 53914-03-22 מדינת ישראל נ' אסעד
