ד"ר גיא גוטמן, גינקולוג ומומחה להתקנים תוך רחמיים, נתקל בשאלה הזו כמעט מדי יום במרפאתו. “אין כאן תשובה אחת נכונה לכולן,” הוא מסביר. “יש שני סוגי התקנים שפועלים במנגנונים שונים לגמרי, וההתאמה תלויה בגוף, בהיסטוריה הרפואית ובהעדפות האישיות של כל אישה.”
שני מנגנונים, אותה מטרה
ההתקן ההורמונלי, המוכר בעיקר בשמות המסחריים מירנה וקיילינה, משחרר באופן הדרגתי הורמון פרוגסטין שמעבה את ריר צוואר הרחם וחוסם את הזרע, ולעיתים קרובות גם מחליש משמעותית את הווסת - עד כדי היעלמות כמעט מוחלטת אצל חלק מהנשים. ההתקן הורמונלי מתאים במיוחד לנשים שסובלות ממחזור כבד או כואב.
ההתקן ללא הורמונים, המבוסס על נחושת (כמו בלרין ונובה טי), פועל אחרת לגמרי: הוא משחרר יוני נחושת שיוצרים סביבה לא ידידותית לזרע וטבעית ומונע השרשה, ללא כל השפעה הורמונלית על הגוף. “למי שרוצה לשמור על המחזור הטבעי שלה, או שיש לה סיבה רפואית להימנע מהורמונים, זו לעיתים קרובות הבחירה המתאימה,” אומר ד"ר גוטמן.
אז איך בוחרים?
לדברי ד"ר גוטמן, ההחלטה בין שני הסוגים היא אישית לחלוטין ומומלץ לקבל אותה יחד עם רופא/ת נשים, אך ישנם כמה קווים מנחים כלליים: נשים שסובלות ממחזור כבד או כואב ייהנו בדרך כלל יותר מהתקן הורמונלי, בעוד נשים שמעדיפות להימנע מהורמונים לחלוטין, או שיש להן רגישות הורמונלית, ימצאו בהתקן הנחושת פתרון יעיל באותה מידה.
מי שרוצה להעמיק ולהבין את ההבדלים המלאים בין הסוגים - כולל טבלת השוואה מפורטת של יעילות, משך הגנה ותופעות לוואי אפשריות - יכולה למצוא מדריך מקיף באתר IUD על ידי ד"ר גוטמן.
ד"ר גיא גוטמן הוא רופא גינקולוג המתמחה בהתקנים תוך רחמיים ובעל ניסיון של כ-20 שנה בתחומי הגינקולוגיה, המיילדות והפוריות.
