למה דווקא דבלין
יש ערים שמרשימות אותך בשנייה הראשונה, ויש ערים שצריך לתת להן יום. דבלין היא בהחלט מהסוג השני. היא לא גדולה, היא לא מצוחצחת, ואין בה קו רקיע שעוצר את הנשימה. מה שיש בה זה קנה מידה אנושי לגמרי: שורות של בתי לבנים אדומות עם דלתות צבועות בצבעים עזים, נהר אחד שחוצה את הכול, המון ירוק, וכמות בלתי נתפסת של מקומות שבהם אנשים פשוט יושבים ומדברים. אחרי יום אחד מפסיקים לחפש את האטרקציה הבאה ומתחילים ללכת בלי מפה, וזה בדיוק הרגע שבו העיר נפתחת.
בשביל מטיילים מישראל דבלין היא גם יעד נוח להפליא. הטיסה ישירה ולוקחת בערך חמש וחצי שעות, מדברים אנגלית בכל פינה, המרכז ההיסטורי כולו הליכתי, והעיר היא נקודת פתיחה מצוינת לשאר האי. מי שמחפש את התמונה הרחבה של המדינה כולה – מגולוויי ועד מצוקי מוהר וטבעת קרי – ימצא אותה בהמדריך המלא לטיול באירלנד. המדריך הזה עושה משהו אחר: הוא נשאר בתוך דבלין, לעומק, שכונה אחרי שכונה.
מתי כדאי לנסוע
האמת הלא נעימה: באירלנד יורד גשם בכל חודש בשנה, וגם ביולי. ההבדל בין העונות הוא לא אם ירד גשם אלא כמה שעות אור יש לכם. במאי עד ספטמבר הימים ארוכים – ביוני עוד אור בעשר בערב – והטמפרטורות נעימות, בסביבות 16 עד 20 מעלות. זו העונה הטובה ביותר, וגם היקרה ביותר.
אפריל ואוקטובר הם פשרה מצוינת: פחות תורים, מחירי טיסות ולינה סבירים בהרבה, ועדיין מספיק אור כדי לעשות יום שלם בחוץ. בחורף העיר קרה ורטובה ומחשיכה בארבע אחר הצהריים, אבל אם אתם מגיעים בשביל מוזיאונים, פאבים ואווירה – זה עובד מצוין, ובדצמבר העיר מוארת ויפה במיוחד. יום אחד חשוב לציין: 17 במרץ, יום פטריק הקדוש. העיר מתפוצצת מאנשים, הכול מוזמן מראש חודשים קודם, והמחירים מזנקים. אם אתם לא באים במיוחד בשביל זה – תתכננו סביבו.
כמה זמן? שלושה לילות מלאים הם המינימום ההגיוני לעיר עצמה. ארבעה או חמישה מאפשרים להוסיף שני טיולי יום בלי להרגיש שרצים.
איפה לישון: השכונות של דבלין
דבלין מחולקת על ידי הנהר לגדה דרומית וגדה צפונית, והחלוקה הזו עדיין משמעותית – גם מבחינת אופי וגם מבחינת מחירים. הנה הפירוט:
- טמפל בר – רובע המרוצף אבן שבין הנהר לדיים סטריט. זו התמונה שכולם מכירים: פאבים אדומים, מוזיקה חיה, תיירים. יתרון: אתם ממש במרכז הכול. חיסרון: רועש עד שתיים בלילה, יקר, ולא באמת מייצג את העיר. מצוין לערב אחד, פחות מומלץ ללון בו עם ילדים.
- סנט סטיבנס גרין וגרפטון – הלב הבורגני של דבלין. קרוב לפארק, לרחוב הקניות ולטריניטי, שקט בלילה, ומחירי מלונות גבוהים. ההמלצה שלי לזוגות ולמי שרוצה לפתוח את הדלת ולהיות בכל מקום בעשר דקות הליכה.
- פורטובלו ורחוב קמדן – כעשר דקות הליכה דרומה מהמרכז, לאורך התעלה הגדולה. כאן גרים דבלינאים אמיתיים, יש בתי קפה טובים, פאבים שכונתיים בלי תיירים, ומחירים נוחים בהרבה. אם אתם רוצים להרגיש שאתם חיים בעיר ולא מבקרים בה, זו השכונה.
- הגדה הצפונית וסמית'פילד – סביב רחוב או'קונל ומעלה. פעם נחשבה פחות, היום משתנה במהירות. המחירים הכי טובים בעיר, קו הלואס עובר שם, והמרחק לכל דבר הוא הליכה קצרה מעבר לגשר. בלילה כמה רחובות עדיין פחות נעימים, אז בחרו מלון על ציר ראשי.
- האות' ודאן לרי – עיירות חוף במרחק 20 עד 30 דקות ברכבת הדארט. אפשרות מעולה למשפחות: אוויר ים, שקט, מחירים טובים, ונסיעת רכבת יפהפייה למרכז בכל בוקר.
מסלול של שלושה ימים בדבלין
יום ראשון: הלב ההיסטורי
תתחילו בטריניטי קולג'. הקמפוס עצמו, שנוסד ב-1592, הוא רחבת אבן שקטה בלב העיר, ואפשר להיכנס אליו בחינם ופשוט להסתובב. המשיכה האמיתית היא הלונג רום – אולם הספרייה הארוך עם תקרת קמרון העץ, מדפי הספרים העתיקים ופסלי השיש. ממש שם מוצג גם ספר קֶלְס, כתב יד מעוטר מהמאה התשיעית. חשוב: כרטיסים נמכרים בשעות כניסה קבועות ובעונה הם נגמרים ימים מראש. תזמינו מראש באינטרנט, ותבחרו שעה מוקדמת.
משם צועדים דרומה לרחוב גרפטון, רחוב הקניות הראשי להולכי רגל. יש בו מותגים כמו בכל מקום, אבל גם נגני רחוב מצוינים (לא מעט מוזיקאים אירים גדולים התחילו בדיוק כאן), ואת בוורליז, חנות הכלבו ההיסטורית. בקצהו נפתח סנט סטיבנס גרין: 9 הקטרים של מדשאות, אגם ברווזים וערוגות פרחים. תקנו משהו ותשבו על ספסל חצי שעה – זה חלק מהחוויה.
אחר הצהריים מוקדש לטירת דבלין. למרות השם זו לא טירה מהאגדות אלא מתחם שלטוני שנבנה ושופץ לאורך 800 שנה, והיה מרכז השלטון הבריטי באירלנד עד 1922. החצר הגדולה המרוצפת היא חינמית וכדאי להיכנס אליה; הסיור המודרך בחדרי המדינה שווה את המחיר. ממש ליד נמצאת ספריית צ'סטר ביטי – אוסף מדהים של כתבי יד ואומנות מכל העולם, בכניסה חופשית, ואחד הסודות השמורים של דבלין.
לפני ארוחת ערב, עשרים דקות הליכה לקתדרלת פטריק הקדוש, הגדולה באירלנד, שבה שימש ג'ונתן סוויפט כדיקן. המדשאה שסביבה היא פארק עירוני נעים. בערב – טמפל בר. כן, זה תיירותי. לכו בכל זאת, שתו משהו אחד, תשמעו רבע שעה של מוזיקה חיה, ואז עברו לפאב שכונתי אמיתי מעבר לפינה.
יום שני: ההיסטוריה הקשה, והבירה
הבוקר הזה הוא הסיבה שדבלין נשארת איתכם אחרי שחוזרים. כלא קילמיינהם, שנבנה ב-1796, הוא היום המוזיאון המשמעותי ביותר בעיר. כאן נכלאו והוצאו להורג מנהיגי מרד חג הפסחא של 1916, והסיור המודרך – הסיור היחיד שבו אפשר להיכנס – מספר את סיפור המאבק לעצמאות אירלנד דרך הקירות עצמם. השיא הוא האגף המזרחי: אולם מעוגל בן שלוש קומות של תאים, עם גג זכוכית שמציף אותו באור. הזמינו כרטיסים מראש, בלי יוצא מן הכלל.
במרחק הליכה נמצא בית הזיקוק של גינס בשער סנט ג'יימס. הסטורהאוס הוא חוויית מבקרים בשבע קומות בתוך מבנה תעשייתי ישן, שמסתיימת בבר הגרביטי עם תצפית 360 מעלות על העיר וכוס פינט כלולה במחיר. זה יקר ומאוד מסחרי, אבל התצפית באמת יפה. אלטרנטיבה אהובה עליי יותר: בית הזיקוק של ויסקי טיילינג, קטן, אישי וזול יותר.
אחר הצהריים חזרה למרכז דרך הנהר. אם נשאר כוח, המוזיאון הלאומי של אירלנד בארכיאולוגיה (כניסה חופשית) מחזיק את אוצרות הזהב הקלטיים ואת גופות הביצה – ממצאים שנשמרו אלפי שנים בכבול האירי. זו אחת התצוגות המרשימות באירופה, ואף אחד לא מדבר עליה.
יום שלישי: הנהר, הגדה הצפונית והים
התחילו בטיול לאורך הליפי. מגשר הא'פני – גשר הברזל הלבן מ-1816 שהיה פעם גשר אגרה של חצי פני – ומזרחה, לאורך הרציפים. תעברו ליד הקאסטם האוס, בניין ניאו-קלאסי מרשים עם כיפה ירוקה, ותמשיכו עד גשר סמואל בקט המודרני, שצורתו מרמזת על נבל מוטה על צדו, סמלה של אירלנד.
סמוך לשם נמצאים אנדרטת הרעב הגדול – קבוצת פסלי ברונזה מצמררת של אנשים גוועים בדרכם לנמל – ואוניית ג'יני ג'ונסטון, שחזור של ספינת מהגרים שאפשר לעלות עליה. שניהם מספרים את הסיפור שעיצב את אירלנד המודרנית יותר מכל דבר אחר: הרעב של 1845 עד 1852, שבו מתו כמיליון בני אדם וכמיליון נוספים היגרו.
אחר הצהריים – עלו על רכבת הדארט לכיוון צפון ורדו בהאות'. זו עיירת דייגים עם נמל קטן, דוכני דגים טריים ושביל מצוקים מסומן באורך כשישה קילומטרים מעל הים. ההליכה קלה יחסית, הנוף פתוח אל המפרץ, ובסוף יושבים על צלחת פיש אנד צ'יפס מול המים. זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בדבלין בחצי יום.
כרטיסים, כניסות וכמה זה באמת עולה
דבלין יקרה. אין דרך לעקוף את זה, אבל יש דרכים להוריד את החשבון משמעותית.
- מה שחינם ומצוין: המוזיאון הלאומי (כל הסניפים), הגלריה הלאומית, ספריית צ'סטר ביטי, קמפוס טריניטי, סנט סטיבנס גרין, פארק פיניקס, חצר טירת דבלין והגנים הבוטניים. אפשר למלא יום וחצי שלם בלי לשלם שקל על כניסות.
- מה שחובה להזמין מראש: הלונג רום בטריניטי, כלא קילמיינהם וגינס סטורהאוס. שלושת אלה נמכרים מראש בעונה, וההזמנה המוקדמת גם זולה יותר.
- כרטיסים משולבים: הדבלין פאס מכסה עשרות אתרים, אבל משתלם רק אם אתם באמת מתכוונים לרוץ בין שלוש-ארבע כניסות בתשלום ביום. לרוב המטיילים לא כדאי. לעומת זאת, כרטיס הליאפ ויזיטור לתחבורה כמעט תמיד משתלם.
- תקציב יומי סביר לזוג, בלי לינה: בערך 80 עד 120 אירו לאדם ליום כולל ארוחות, שתייה וכניסה אחת או שתיים.
איך זזים בעיר
הדבר הראשון שצריך לדעת: את מרכז דבלין עוברים ברגל. מטריניטי ועד קילמיינהם זו הליכה של 40 דקות, וכמעט כל מה שתרצו לראות נמצא בתוך הריבוע הזה. התחבורה הציבורית נכנסת לתמונה בעיקר לשכונות החיצוניות ולחוף.
שלוש המערכות הן הלואס (רכבת קלה, שני קווים – ירוק ואדום), הדארט (רכבת חשמלית לאורך החוף, מהאות' בצפון ועד גריסטונס בדרום – אחד מקווי הרכבת היפים באירופה), ואוטובוסים צהובים. כולן עובדות עם כרטיס ליאפ, וזו העצה הפרקטית החשובה ביותר במדריך הזה: קנו ליאפ ויזיטור קארד כבר בשדה התעופה. הוא נותן נסיעות ללא הגבלה ל-24, 72 או 168 שעות, כולל את האוטובוס מהשדה, ועולה הרבה פחות מתשלום נפרד. באוטובוסים בדבלין אין עודף במזומן – נהג לא יחזיר לכם כסף.
משדה התעופה למרכז: אוטובוס 16 או קווי האקספרס לוקחים 30 עד 45 דקות ועולים כמה אירו. מונית תעלה פי כמה. אין רכבת מהשדה.
אוכל: מה באמת אוכלים בדבלין
המטבח האירי סבל שנים מתדמית רעה ושינה אותה לגמרי בעשור וחצי האחרונים. המוצרים כאן מצוינים – חמאה, גבינות, בקר, ובעיקר דגים ופירות ים מהאוקיינוס האטלנטי.
מה לנסות: איריש סטו (נזיד כבש עם תפוחי אדמה), קולקנון (פירה עם כרוב), בוקסטי (לביבת תפוחי אדמה), צדפות מאי הגליל עם לחם סודה שחור, וארוחת בוקר אירית מלאה לפחות פעם אחת – ביצים, בייקון, נקניקיות, עגבנייה צלויה ושני סוגי נקניק דם. היא תחזיק אתכם עד הערב.
איפה: שוק ג'ורג'ס סטריט ארקייד לדוכנים ולאווירה, רובע השווקים סביב רחוב קייפל לאוכל אסייתי טוב וזול, וחבל פורטובלו ורחוב קמדן לבתי קפה ולמסעדות שכונתיות. טיפ חשוב: הרבה פאבים טובים מגישים צהריים ב"ארלי בירד" במחיר נמוך בהרבה מאשר בערב.
פאבים ומוזיקה: איך עושים את זה נכון
הפאב האירי הוא לא בר, הוא מוסד חברתי. נכנסים, ניגשים לדלפק, מזמינים ומשלמים מיד (אין מלצרים ברוב המקומות), ומוצאים מקום. אם אין מקום, עומדים. פינט של גינס נמזג בשני שלבים ולוקח כדקה וחצי – אל תמהרו את הברמן, זה נחשב גס רוח של ממש.
מוזיקה חיה מסורתית, מה שקוראים כאן סשן, מתחילה בדרך כלל סביב 21:30. זה לא הופעה אלא חבורת מוזיקאים שיושבת במעגל ומנגנת לעצמה; אין מיקרופון, אין רשימת שירים ואין מחיאות כפיים באמצע. הפאבים הכי אותנטיים נמצאים דווקא מחוץ לטמפל בר – סביב רחוב קייפל, בפורטובלו, ובפאבים הוויקטוריאניים הישנים ליד גרפטון. שימו לב גם לשעת הסגירה: ברוב הפאבים זו 23:30 בימי חול ו-00:30 בסופי שבוע.
טיולי יום מדבלין
אם יש לכם יום רביעי או חמישי, אלה האפשרויות הטובות באמת:
- גלנדלוך והרי ויקלו – עמק קרחוני עם שני אגמים ואתר נזירי מהמאה השישית, ובו מגדל עגול שלם וחורבות כנסיות. כשעה נסיעה דרומה, מסלולי הליכה בכל רמה, ואחד הנופים היפים באירלנד. הדרך הטובה ביותר היא סיור מאורגן או רכב שכור; בתחבורה ציבורית זה אפשרי אך מסורבל.
- האות' ודאן לרי – כאמור, 25 דקות ברכבת, מצוקים, ים ודגים. טיול חצי יום מושלם וזול.
- ניוגריינג' ועמק הבויִן – קבר מסדרון בן כ-5,200 שנה, עתיק יותר מהפירמידות ומסטונהנג'. הכניסה רק בסיור מודרך ודרך מרכז המבקרים, וההזמנה מראש חיונית.
- טירת מלהייד – טירה שמוקפת פארק ענק, 30 דקות ברכבת צפונה. אידיאלי עם ילדים.
- מצוקי מוהר – אפשרי כיום ארוך מאוד (12 עד 14 שעות באוטובוס הלוך ושוב), אבל כנה: עדיף לשלב אותם בטיול רחב יותר באי.
מה לארוז, וכמה דברים קטנים שחוסכים עצבים
- שכבות ומעיל גשם עם קפוצ'ון. מטרייה פחות שימושית – הרוח מהאוקיינוס הופכת אותה. נעליים אטומות הן השקעה טובה בכל עונה.
- מטבע: אירו (לא ליש"ט – זו צפון אירלנד, מדינה אחרת). תשלום בכרטיס מתקבל כמעט בכל מקום, כולל בפאבים.
- שקעים: תקן בריטי בעל שלושה פינים. הביאו מתאם.
- טיפים: לא חובה. במסעדות מקובל 10 עד 12 אחוז אם השירות היה טוב; בפאב, בבר, לא נהוג בכלל.
- חוצים את הכביש – התנועה משמאל. תסתכלו ימינה קודם.
- אור: בקיץ מחשיך מאוחר מאוד ובחורף מוקדם מאוד. תכננו את יום הטיול לפי זה ולא לפי השעון.
לסיכום
דבלין היא לא עיר של רשימות. אפשר לסמן בה את כל האתרים בשלושה ימים ועדיין לפספס אותה לגמרי, ואפשר לשבת בה שעתיים בפאב שכונתי עם שני אנשים שלא הכרתם ולהרגיש שהבנתם משהו. הנוסחה שעובדת היא פשוטה: תזמינו מראש את שלושת הכרטיסים שחייבים, תשאירו את שאר היום פתוח, תלכו הרבה ברגל, ותצאו לפחות פעם אחת מהעיר אל הים.
מי שאוהב בירות אירופיות בקנה מידה הליכתי ימצא עניין גם בטיול בקופנהגן ובטיול באמסטרדם, ומי שמחפש את ההמשך הטבעי מעבר לים האירי – טיול בלונדון או טיול בסקוטלנד הם הצעד הבא. ובסוף, כמעט כולם חוזרים לאירלנד בשביל מה שמחוץ לדבלין: על זה בדיוק יש את המדריך המלא לטיול באירלנד.
