, |

זמן קריאה: 9 דקותשיתוף:

ישראל יושבת בדיוק על צוואר הבקבוק של מסלול הנדידה בין אירופה, אסיה ואפריקה, וכחצי מיליארד ציפורים חולפות מעליה פעמיים בשנה. זה אומר שבחורף, במרחק נסיעה קצר מהבית, אפשר לעמוד מול שדה שבו משתוללים עשרות אלפי עגורים, או להסתכל על שלדג מרהיב שצולל לבריכת דגים. צפרות היא אחת הפעילויות הכי זולות והכי נגישות שאפשר לעשות עם ילדים – לא צריך ציוד מתוחכם, לא צריך כושר, ובעיקר צריך לדעת לאן ללכת ומתי. ריכזנו 12 אתרים בכל הארץ, עם המועדים הנכונים, מה לוקחים ואיך גורמים לילדים להתלהב.

כלים
אלפי עגורים אפורים מתקבצים בשדות אגמון החולה, שיא עונת הצפייה בין נובמבר למרץ | צילום: צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקישיתוף / PikiWiki Israel, CC BY 2.5
אלפי עגורים אפורים מתקבצים בשדות אגמון החולה, שיא עונת הצפייה בין נובמבר למרץ | צילום: צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקישיתוף / PikiWiki Israel, CC BY 2.5

הסיפור מתחיל בגאוגרפיה. ישראל היא גשר יבשתי צר בין שלוש יבשות, ומי שטס מאירופה לאפריקה חייב לעבור כאן. בעמק הירדן, לאורך השפלה ומעל ההרים, עוברים פעמיים בשנה מאות מיליוני פרטים של יותר מחמש מאות מינים. חלקם רק חולפים, חלקם נשארים לחורף שלם, וחלקם מקננים כאן כל השנה. מבחינת משפחה שיוצאת לטיול, זה אומר שבישראל יש עונת צפרות אמיתית, ושהיא נמשכת בערך חצי שנה – מספטמבר עד אפריל.

להקת עגורים בשדה
להקת עגורים אפורים צפופה בשדה בעמק החולה (צילום: ד"ר אבישי טייכר, PikiWiki Israel, CC BY 2.5)

למה דווקא צפרות עם ילדים

יש כמה סיבות שהופכות את זה לפעילות משפחתית מצוינת. ראשית, היא זולה: רוב אתרי הצפרות בארץ חינמיים לחלוטין, וגם אלה שגובים כניסה הם בטווח המחירים של גן לאומי. שנית, היא לא דורשת כושר – ברוב האתרים יש מסלול מישורי קצר, ובחלקם אפילו אפשר לצפות מתוך הרכב. שלישית, היא מייצרת ריגוש מיידי: אין ילד שלא נפעם כשעדר של עשרת אלפים עגורים מתרומם באוויר בבת אחת בזריחה.

אבל יש גם מכשול, ועדיף להכיר אותו מראש. ציפורים לא מחכות לכם. ילדים בני ארבע לא יעמדו בשקט עשרים דקות ויחפשו נקודה חומה בין הקנים. הדרך לעקוף את זה היא לבחור אתרים שבהם הציפורים גדולות, רבות וקרובות – ואלה בדיוק האתרים שבחרנו לרשימה הזאת.

מה לוקחים, ואיך זה עובד בפועל

  • משקפת אחת לפחות. משקפת 8x42 פשוטה מספיקה בהחלט ואפשר למצוא דגמים סבירים בכמה מאות שקלים. אם יש רק אחת, קבעו תור מסודר – זה חוסך הרבה ויכוחים.
  • בגדים בצבעים עמומים. לא חובה, אבל חולצה בוהקת מרחיקה ציפורים.
  • לקום מוקדם. השעתיים שאחרי הזריחה הן הזמן הפעיל ביותר. השעתיים שלפני השקיעה הן הדבר השני הכי טוב.
  • אפליקציה לזיהוי. אפליקציות חינמיות מזהות היום ציפורים לפי תמונה או לפי הקלטת קול, וזה הופך את הילדים לבלשים.
  • דף ביקורת פשוט. הדפיסו רשימה של עשרה מינים צפויים, ותנו לילדים לסמן וי. זה הטריק הכי יעיל שיש.
  • שקט ומרחק. לא מתקרבים לקנים, לא מפעילים הקלטות קול כדי למשוך ציפורים, ולא מאכילים. זה פוגע בהן ממש.
ילדים מביטים במשקפות
משקפת אחת לכל ילד, או תור מסודר: הציוד היחיד שבאמת נדרש ליום צפרות (צילום: USFWS Mountain Prairie, ויקישיתוף, נחלת הכלל)

צפון: עמק החולה, הגולן והכנרת

1. אגמון החולה. זה המקום. בין נובמבר למרץ שוהים בעמק עשרות אלפי עגורים אפורים, ובשיא העונה המספרים מגיעים לשיאים שקשה לתפוס במילים. הפתרון שפותח כאן ייחודי בעולם: במקום לגרש את העגורים מהשדות החקלאיים, מאכילים אותם בתירס בשטח ייעודי, והטרקטור שמפזר את המזון הפך לאטרקציה בפני עצמה. אפשר להסתובב במסלול באורך כשמונה וחצי קילומטרים ברגל, באופניים, בעגלות חשמליות או ברכב מסתור – עגלה מקורה שנוסעת אל תוך העדר והציפורים לא נבהלות ממנה. הסיורים המודרכים המוקדמים, לפני הזריחה, הם החוויה החזקה ביותר, וצריך להזמין אותם מראש.

2. שמורת החולה. שמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בישראל, כשלושה קילומטרים דרומה מהאגמון. כאן הסיפור שונה: מסלול שביל עץ תלוי שעובר מעל הביצה, מגדל תצפית ומסתור צפייה. פחות עגורים, הרבה יותר שלוות – אנפות, שלדגים, ברווזים, קורמורנים ועופות מים קטנים. המסלול קצר ונגיש לעגלה, ולכן הוא מצוין עם פעוטות. שילוב של שני האתרים ביום אחד עובד מצוין.

3. בריכות הדגים של עמק החולה ועמק בית שאן. לאורך הכביש בין האגמון לקריית שמונה, ובאזור כפר רופין, יש עשרות בריכות דגים שהן בפועל מזנון ענקי לציפורים. שקנאים, אנפות לבנות, שלדגים ועגורונים מתקבצים שם בחורף, ואפשר לצפות ישר מהרכב בצד הדרך. חשוב: לא נכנסים לשטח הבריכות עצמן, זה שטח חקלאי פרטי.

4. עמק בית שאן וכפר רופין. אזור שהפך בשנים האחרונות לאחד ממוקדי הצפרות הטובים בארץ, עם מרכז צפרות ומסתורים מסודרים. זה גם אזור שמשלב היטב עם טיול בעמק המעיינות עם ילדים לאחר הצהריים.

טרקטור מפזר תירס בין עגורים
טרקטור ההאכלה מפזר תירס בשדה, הפתרון שהפך את העגורים מנזק חקלאי לאטרקציה (צילום: ד"ר אבישי טייכר, PikiWiki Israel, CC BY 2.5)
עגלות חשמליות באגמון החולה
עגלות חשמליות להשכרה באגמון החולה, הדרך הנוחה לעשות את המסלול עם ילדים (צילום: אילנה שקולניק, PikiWiki Israel, CC BY 2.5)
שביל עץ תלוי בשמורת החולה
שביל העץ התלוי שעובר מעל הביצה בשמורת החולה, מישורי ונגיש לעגלה (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0)

מרכז: שפלת החוף ובריכות הדגים

5. מעגן מיכאל. בריכות הדגים של הקיבוץ הן אחד האתרים הקלים ביותר לצפייה בציפורים גדולות מקרוב. אנפות לבנות וקטנות עומדות על הרשתות, שקנאים נוחתים בלהקות בתקופת הנדידה, ולצידן שחפים, קורמורנים וחופמים. השילוב עם שמורת נחל תנינים הסמוכה ועם חוף הים הופך את זה ליום משפחתי שלם.

6. נחל אלכסנדר. הטיילת לאורך הנחל, ליד גשר הצבים, מציעה הליכה מישורית ונוחה שמתאימה גם לעגלות. מלבד צבי הרכים המפורסמים, זה מקום טוב לראות שלדגים, אנפות לילה, לבניות ובלניות. החניה חינם וההליכה קצרה, מה שהופך אותו למצוין כעצירה ראשונה עם ילדים קטנים.

7. פארק השרון ובריכות החורף. אחרי הגשמים הראשונים מתמלאות בריכות החורף בשרון ובמישור החוף, והן מושכות עופות מים קטנים, חרטומיות וסייפנים. זה גם שיעור טבע מצוין בפני עצמו על בתי גידול שנעלמים ושבים. הרחבנו על כך במדריך שלנו על אגמים, בריכות חורף ושמורות מים עם ילדים.

8. פארק הירקון ואגמי החורש. לא צריך לנסוע רחוק. בתוך תל אביב, באגמי פארק הירקון ובאזור גני יהושע, יש אנפות, שקנאים בתקופת המעבר, קורמורנים ולהקות ברווזים. זו הדרך הזולה והקרובה ביותר להתחיל, במיוחד למי שרוצה לבדוק אם הילדים בכלל מתחברים.

אנפות לבנות על רשתות בריכת דגים
אנפות לבנות עומדות על רשתות בריכות הדגים במעגן מיכאל (צילום: ישראל זלר, PikiWiki Israel, CC BY 2.5)
שקנאים לבנים על המים
שקנאים מצויים על פני המים, אחת התמונות הקבועות של עונת הנדידה בבריכות הדגים (צילום: SuperJew, ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0)
נחל אלכסנדר וגשר
נחל אלכסנדר באזור גשר הצבים, הליכה מישורית וקצרה לצד המים (צילום: ישראל פרקר, PikiWiki Israel, CC BY 2.5)

ירושלים והדרום

9. מצפה הציפורים בירושלים. חלקת טבע קטנה ממש מאחורי בניין הכנסת, ואחד המקומות המומלצים ביותר להתחיל איתם. יש כאן בריכה קטנה, מסתור צפייה עם חלונות בגובה ילדים, ושביל קצר. החלק המיוחד הוא תחנת הטיבוע: צַפָּרִים לוכדים ציפורים ברשתות עדינות, מודדים, שוקלים, מסמנים בטבעת קטנה ומשחררים – לעיתים ישר לידיים של ילד שמחזיק ומשחרר בעצמו. הפעילות הזאת מתקיימת בשעות וימים קבועים, אז בדקו מראש. הכניסה חינם.

10. פארק עמק הצבאים. במרחק נסיעה קצר, בלב ירושלים, הפארק הפך גם למוקד צפרות עירוני עם בריכות אקולוגיות ובו זמנית לאתר שבו רואים צבאים. שילוב שעובד מצוין עם ילדים שקשה להם להתרכז בציפורים בלבד.

11. מרכז הצפרות הבינלאומי באילת. אילת היא אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם לנדידת ציפורים, והפארק שבצפון העיר נבנה בדיוק בשביל זה: בריכות מלח, מסתורים ושבילים. שיא העונה הוא במרץ-אפריל, כשעשרות אלפי דורסים ועופות שיר חולפים צפונה. בחורף אפשר לראות שם גם להקות פלמינגו בבריכות המלח של אזור אילת. לשילוב עם שאר האזור ראו את אילת והערבה עם ילדים.

12. חוות הנדידה בכפר רופין ובערבה. לאורך הערבה ובאזור יטבתה יש בריכות ושדות שמושכים חסידות, שקנאים ודורסים בעונות המעבר. זה אזור פתוח, פשוט לנסיעה, ומתאים למי שעושה ממילא את הדרך דרומה.

מבנה במצפה הציפורים בירושלים
מבנה המסתור והחורשה של מצפה הציפורים בירושלים, מאחורי בניין הכנסת (צילום: Ranbar, ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0)
עמדת טיבוע ושקילה של ציפורים
עמדת הטיבוע במצפה הציפורים: משקל, טבעות מדידה וציוד רישום (צילום: ניצן כהן, ויקישיתוף, CC BY 4.0)
פלמינגו בבריכת מלח
להקת פלמינגו בבריכת מלח באזור אילת, מראה חורפי קבוע בדרום (צילום: אלי שני, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

מה רואים, ומתי

  • ספטמבר-אוקטובר: שיא נדידת הסתיו. חסידות ודורסים בלהקות ענק מעל עמק החולה, הרי ירושלים והערבה.
  • נובמבר-פברואר: החורף. עגורים באגמון החולה, ברווזים ואנפות בבריכות הדגים, פלמינגו באילת, שלדגים בכל מקור מים.
  • מרץ-אפריל: נדידת האביב. אילת בשיאה, ובכל הארץ חוזרים הסנוניות, הבולבולים והשרקרקים.
  • מאי-אוגוסט: העונה החלשה, אבל זה הזמן לראות גוזלים בקן, שרקרקים צבעוניים ודוכיפת – הציפור הלאומית של ישראל – בכל פארק עירוני.

חמישה מינים שכל ילד צריך להכיר

דוכיפת. הציפור הלאומית, עם כתר נוצות כתום־שחור שהיא פורשת כשהיא נבהלת. נפוצה בכל גינה ופארק בארץ, וכמעט תמיד מצליחה להרשים ילדים.

שלדג גמדי. כחול־כתום זוהר, יושב בלי לזוז על ענף מעל המים ואז צולל כמו חץ. לראות אותו פעם אחת זה בדרך כלל מה שהופך ילד לחובב ציפורים.

עגור אפור. גבוה כמעט כמו ילד, מקרקר בקול שנשמע מקילומטרים, ונודד בלהקות של עשרות אלפים. זו הכוכבת של החורף הישראלי.

שקנאי מצוי. ענק לבן עם מקור ענק ושק מתחתיו. בתקופת הנדידה עוברים כאן עשרות אלפים, ובבריכות הדגים אפשר לראות אותם ממש מקרוב.

נשר מקראי. הדורס הגדול בישראל, עם מוטת כנפיים של יותר משני מטרים וחצי. אוכלוסייתו הצטמצמה מאוד, ואפשר לראות אותו בעיקר בגמלא, בחי בר כרמל ובמצוקי מדבר יהודה.

דוכיפת עם חרק במקור
דוכיפת, הציפור הלאומית של ישראל, עם חרק במקור (צילום: Artemy Voikhansky, ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0)
שלדג גמדי על ענף
שלדג גמדי בצבעי כחול וכתום, אחת הציפורים שהכי מרשימות ילדים (צילום: Artemy Voikhansky, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

כמה זה עולה ומה צריך להזמין מראש

רוב האתרים ברשימה הזאת לא גובים דמי כניסה כלל: נחל אלכסנדר, בריכות הדגים בצדי הדרך, פארק הירקון, מצפה הציפורים בירושלים ועמק הצבאים כולם חינמיים. שמורת החולה גובה תעריף גן לאומי רגיל, ומי שמחזיק מנוי שנתי של רשות הטבע והגנים נכנס בחינם. אגמון החולה הוא היקר ברשימה, ושם גם ההבדל בין סוגי הכרטיסים משמעותי: כניסה רגילה להליכה, תוספת להשכרת עגלה חשמלית או אופניים, ותעריף נפרד לסיור ברכב מסתור עם מדריך.

שלושה דברים חובה להזמין מראש בעונה: סיור רכב מסתור באגמון החולה, במיוחד בשבתות ובחופשות; עגלות חשמליות בסופי שבוע של דצמבר-ינואר, שנגמרות מהר; וכל פעילות טיבוע מודרכת, שמתקיימת רק בשעות מסוימות. מי שמגיע בלי הזמנה בשבת בשיא העונה עלול למצוא חניון מלא ושעת המתנה. בימי חול המצב רגוע לחלוטין, והחוויה אפילו טובה יותר כי יש פחות רעש.

ולבסוף, המלצה אחת שחוזרת על עצמה אצל כל מי שעושה את זה באופן קבוע: אל תנסו לכסות שני אתרים רחוקים ביום אחד. עדיף אתר אחד בשעות הנכונות – מוקדם בבוקר או לפני השקיעה – מאשר שניים באמצע היום, כשרוב הציפורים ממילא נחות בצל ואין מה לראות.

איך לא לקלקל

הכלל הראשון הוא שהציפור קודמת לתמונה. לא מתקרבים לקן, לא מזיזים ענפים כדי לחשוף גוזלים, ולא מפעילים הקלטות קריאה כדי למשוך ציפור – זה גורם לה לבזבז אנרגיה יקרה בעונה שבה היא זקוקה לכל קלוריה. לא מאכילים ציפורי בר בלחם, שמזיק להן. נשארים על השבילים המסומנים, במיוחד בשמורות, ומכבים טלפונים או לפחות משתיקים אותם במסתורים. הכלל האחרון פשוט: אם הציפור עפה בגללכם, התקרבתם יותר מדי.

איך גורמים לילדים לאהוב את זה

הטריק הגדול הוא להפוך את הצפרות למשחק ולא לשיעור. תנו לכל ילד תפקיד: אחד אחראי על המשקפת, אחד מסמן ברשימה, אחד מצלם. קבעו יעד יומי – חמישה מינים, לא חמישים. תנו פרסים קטנים לזיהוי ראשון. ספרו סיפור לפני שיוצאים: עגור שנולד בפינלנד ועכשיו עומד מול העיניים שלכם, אחרי שלושת אלפים קילומטר של טיסה, זה סיפור שעובד על כל גיל. ואם הילדים איבדו עניין אחרי עשרים דקות – זה בסדר גמור. עדיף ביקור קצר ומוצלח מאשר יום ארוך שנגמר בבכי.

מי שמחפש עוד רעיונות להמשך אותו יום, ימצא השלמה טובה במדריכים שלנו על חיות בר בטבע עם ילדים, על מצפורים ותצפיות נוף עם ילדים ועל טיולי חורף עם ילדים, שמשלימים בדיוק את העונה שבה הצפרות בשיאה.

The Butterfly Button