אמנות

'קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים' - שרה מלצר בתערוכה חדשהCounterpoint of multiple existence' - Sara Melzer'בית האמנים ע"ש זריצקי, בתל אביבפתיחה חגיגית יום ה' 1.11.2012, בשעה 20:00

שני עולמות שונים מרכיבים את תערוכתה של שרה מלצר 'קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים', אשר תיפתח בבית האמנים ע"ש זריצקי, בתל אביב, ביום ה' 1.11.2012, בשעה 20:00. הראשון: עולם ששקע מול רקיע נעול... - תבליטי דיוקנאות נטולי צלם אדם העשויים מעיסה של "קריעות" נייר האפויים עד שריפה. השני: עולם עומד וקיים - ציורי דיוקנאות על-גבי קופסאות אריזה מקרטון.אוצר: אריה ברקוביץ'.

הטריגר לתערוכה החל מאסופת מכתבים וגלויות דואר שנשלחו מפולין בין השנים 1925-1947 על ידי קרובי משפחתה של שרה מלצר לדודתה, תֶּמָה טייטלבאום, שהתגוררה באותן שנים במושב נשר. בשנת 2008, עשרים שנה לאחר מות דודתה נמסר לידה אוסף מכתבים נדיר זה ובתוכו מצאה מלצר מברק S.O.S שטלטל אותה והיווה נקודת מוצא לתערוכה. במברק זה, שנכתב על ידי דודה, מנדל ויינפלד, ב-9 במאי 1940, הוא מבקש מאחותו תמה, (שהתגוררה בישראל), שתסייע בידו להשיג אישורי עלייה לישראל לו, לאשתו ולבנו יחידו בן השנה וחצי. משקצרה ידה של אחותו להשיג את האישורים המיוחלים, הושמדו שלושת בני המשפחה, ב-1942 במחנה בלז'ץ, בפולין.

תערוכתה של שרה מלצר 'קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים' נפתחת באופן סימבוליובצירוף מקרים מפתיע, ב1 בנוב' 2012, במלאות 70 שנה ל"מבצע ריינהארד", שבמהלכו החלו הנאצים לפתח פתרונות הרג מהירים וזולים יותר להשמדת היהודים בתאי הגז, שקיצרו את התהליך המזוויע ל-20 דקות !!!. מחנה בלז'ץ, בו ניספו בני משפחתה של מלצר היווה אב טיפוס למחנות ההשמדה שהוקמו אחריו. המחנה החל להבנות ב1 בנוב' 1941, לפני 71 שנים. מפברואר 1942 ועד דצמבר 1942 נספו בו כ-435,000 יהודים.

העולם הראשון - תבליטי דיוקנאות מעיסת נייר - מִסְפֵּד לבלז'ץהעובדה שמלצר עצמה ניצלה בנס מהשמדת היהודים בבלז'ץ, שעות ספורות לפני שפלש לכפר הצבא הגרמני, בעוד רבים מקרובי משפחתה נותרו ללא תקווה והושמדו ע"י הצורר הנאצי, העצימה בנפשה את הדחף לחפש אחר דרך יצירה ייחודית להבעת היגון המחלחל בדמה. בתהליך יצירתם של תבליטי הדיוקנאות הם קורמים עצמם מפיסות עיתון אפויות המרמזות על הזמן האבוד ונקרעות בידיה של מלצר כבטקס "הקריעה" היהודי המסורתי. מתוך שריפת הכבשן נבראים תבליטי דיוקנאות שנושאים עימם את מטען הזיכרון של בני משפחתה של מלצר שאבדו בתוך הזמן שחלף, כמטהרים את הנותרים בחיים מכאב ומאשמה. דיוקנאות אלו ללא צלם אנוש, יוצרת מלצר ברפטטיביות נטולת מרפא אשר רק טקס בריאתם מחדש מתוך השריפה נותן להם מענה. ביצירתה בוראת מלצר את פניהם של הנספים, אשר אבדו לעולמים בתוך המשרפות וכך היא משמרת את זיכרון היותם.

העולם השני: ציורי דיוקנאות על-גבי קופסאות אריזה

אל מול עולם הדיוקנאות נטולי צלם אדם מציבה מלצר עולם צבעוני של דמויות המצוירות על קופסאות קרטון המיועדות לאריזה. בסדרת הדיוקנאות המצוירים על גבי קופסאות אריזה מקרטון נוצרת טרנספורמציה מהשימוש המעשי של הקופסא כמְכָל אחסון, אל הפונקציה האסתטית שהיא מקבלת עם הפיכתה לאובייקט אמנותי. חוויית השימוש השונה שנוצרת מושתתת על דיאלוג ומודעות לאובייקט חדש ומפתיע, המכוון לראייה מטאפורית של הדיוקנאות כנודדים, עמוסים במזוודות ו"פקלאות", בלשונו של אבות ישורון, לארץ המובטחת, הריבונית והשבויה בתרבות הצריכה. אפשר להבין את הדיוקנאות גם בהקשר פסיכולוגי עמוק יותר, כדמויות המהלכות ומשוטטות, לפי מונחיו של וולטר בנימין, לא רק במרחב הגלוי, אלא בנפשם פנימה, תוך שיבה אל עבר, שנשכח והודחק ועולה ממקומות נסתרים למישור הקיומי, במציאות כפולת-פנים. מציאות המטלטלת בין שני קטבים: בין עולם דינאמי, חי וקיים, כניגוד מנחם לעולם הדמויות, המיוצגות בתבליטי עיסת נייר שרופים, השוקעות אל אופל השכחה הספוגה באשמה היסטורית גדולה. מבט נוסף אל הדיוקנאות יעלה הבנה כי הקופסאות עטויות הדיוקנאות הן כאספקלריה לתחושה השרויה אצל רבים מקרבנו - דמותו של קורבן הקלועה בתוך האוטוביוגרפיה שלנו, ש"מדברת " ומנהלת עימנו שיג ושיח תמידי.

על האמנית

שרה מלצר ילידת פולין (1928), עלתה ארצה ב-1948 בעיצומה של מלחמת העצמאות, ממחנות העקורים בגרמניה כחיילת מתנדבת לצה"ל. את מלחמת העולם השנייה שרדה עם משפחתה לאחר תלאות במזרח אירופה והגליה לסיביר. בוגרת החוג לאמנות וליצירה באוניברסיטת חיפה בהצטיינות יתירה (1973). את התארים השני (1983) והשלישי (1999) בחינוך רכשה באוניברסיטת חיפה תוך מילוי תפקידיה כמורה, כמדריכה למורים וכמפקחת מחוזית על הוראת האמנות במשרד החינוך, וזאת במקביל לעבודתה באוניברסיטה כמרצה, וכמרכזת צוות לכתיבת תכניות לימודים לשילוב אמנויות בהוראה בשיתוף עם האגף לתכניות לימודים במשרד החינוך בירושלים (1973-2000).

במסגרת תפקידה כמפקחת על הוראת האמנות, חיברה והפיקה תכניות חדשניות בחינוך לאמנות, וביניהן אסטרטגיה להפעלת מאות משתתפים ליצירה קולקטיבית באמנות הפסיפס, אשר הניבה למעלה ממאתיים יצירות גדולות מימדים לעיטור בנייני ציבור ברחבי הארץ, כמנוף ליצירה קהילתית שוויונית. מלצר עוסקת בפעילות זו על בסיס התנדבותי, כתרומה לקהילה.

בשנת תשנ"ד (1994) זכתה ב"פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים" על תרומתה הייחודית לקידום יחסים ולקירוב לבבות בין מנהלים, מורים ותלמידים יהודים וערבים במערכת החינוך בישראל, באמצעות טיפוח ערכי יופי, אסתטיקה ויצירה באמנות. לאחר פרישתה ממשרד החינוך ומהאוניברסיטה ועם העתקת מקום מגוריה מחיפה לתל-אביב (2000), חזרה לפעילות אינטנסיבית של יצירה בציור תוך שימוש במגוון טכניקות אמנותיות. עבודותיה הוצגו בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד. בשנת 2011 זכתה במקום הראשון בתחרות ציורים לגיל הזהב מטעם איגוד מועדוני ליונס כפר-סבא. אחת מיצירותיה שמורה במשכן לאמנות עין- חרוד באוסף היודאיקה.

בחודש מרץ 2010, הוציאה שרה מלצר לאור את הספר 'קורות משפחת ויינפלד' המכיל מכתבים ומסמכים שהתגלגלו לידיה מאוסף דודתה תמה טייטלבאום, לאחר מותה. ספר זה המוקדש לזיכרון בני משפחתה שניספו בשואה, מעלה את קורות חייהם של בני המשפחה ובו תעודות, מכתבים, קטעי עיתונות ותמונות של בני משפחתה.

תערוכות יחידבין השנים 2007-20012 הציגה 6 תערוכות יחיד.

תערוכות קבוצתיותבין השנים 1976-2012 השתתפה ב-16 תערוכות קבוצתיות.

במהלך התערוכה יוקרן סרט וידיאו 'המכתב מהקרון לבלז'ץ '.הסרט הוכן בהשראת יצירותיה של שרה מלצר, בהתבסס על המכתבים מתוך העיזבון. בין המכתבים המוצגים בסרט מופיע "המכתב מהקרון לבלז'ץ", שגילויו היווה נקודת מוצא ליצירות המוצגות בתערוכה.הבמאים: מירה לפידות ורומה בוטמן.

שיח גלריה בהשתתפות האוצר והאמנית יתקיים בבית האמנים, בתל אביב, במוצ"ש, 17.11.12, בשעה 20:30, בליווי קטעי נגינה- מיכאל מלצר.הקהל מוזמן, הכניסה לכל.

התערוכה 'קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים' של שרה מלצר תוצג בבית האמנים ע"ש זריצקי, רח' אלחריזי 9, תל אביב, טל': 03-5246685,בין התאריכים- 1.11.2012- 25.11.2012

שעות הביקור:ימים ב'-ה': 10:00-13:00, 17:00-19:00, יום ו': 10:00-13:00, שבת 11:00-14:00.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר קריסטל אמנות ותקשורת

http://tinyurl.com/9dykdhc

פתיחה: יום חמישי 25.10.12, בשעה  19:30

25.10.12-24.11.12

"מסתבר כי מישהו הוציא דיבה רעה על יוסף ק',

כי יום אחד, בבוקר, נאסר על לא עוול בכפו"...

פרנץ קאפקא,  המשפט.

בתערוכתו החדשה בגלריה ברנרד, 'Inside and out', אשר תיפתח ביום ה' 25.10.12, בשעה 19:30, מציג אברהם קאן שתי קבוצות של עבודות. קבוצה אחת הכוללת כ-25  עבודות בטכני' מעורבת, בצבעי מים, גואש, אקריל, פנדה וטוש, על מצע נייר ובריסטול, בגדלים של 35X50 ס"מ, ועד 50X70 ס"מ, ציורים אשר צוירו על ידו בכלא, במהלך 12 שנים של מאסר ממושך, אותו ריצה על לא עוול בכפו.

וקבוצה שנייה של עבודות הכוללת: סדרת עבודות של שמן על בד, בגדלים של 100X100 ס"מ, 120X150 ס"מ. אותם צייר קאן במהלך השנה וחצי האחרונות, עם שחרורו מהכלא.

בסדרה זו יוצגו בין 10-15 עבודות הנחלקות לשתי תת קבוצות: 'רחובות תל אביב', ו'חלומות'- המהווים את זיכרונותיו מגרוזיה, מלפני 25 שנים.

את הניירות, שהיוו מצע לציוריו בבית הכלא, אסף קאן בפחי אשפה ובחדרי המאסר בבתי הכלא בהם שהה. שלטי קרטון שהושלכו לאשפה מוחזרו על ידו והותאמו לשמש לו מצע לציוריו. גם בני משפחתו שבאו לבקרו בבתי הכלא בהם שהה הביאו לו ניירות וצבעים, שאפשרו לו להמשיך באדיקות ובמסירות לעסוק במלאכת הקודש של הציור.

יוסףברדנשווילי, מוסיקאי נודע, בן עירו של קאן, מן העיר בטומי בגרוזיה, נחשף לעבודותיו, התלהב מכישרונו האינטואיטיבי וחשף את עבודותיו למאיר פיצ'חדזה, (גם הוא יליד גרוזיה), שהתרשם מכישרונו והחליט לסייע לו בעת שהותו בכלא. מאיר פיצ'חדזה, שהעריך את כישרונו הרב אמר לו: "מזלך שלא למדת ציור ואיש לא הצליח לקלקל אותך", פיצ'חדזה עודד אותו ותמך בו וגם סיפק לו ניירות וצבעים, במהלך מאסרו ארוך השנים.

 סגנון ציורו של קאן נאיבי הנוטה לקומיקס עם סממנים של גרוטסקה. ציוריו מלאי ההומור מכילים סצנות עמוסות באירועים, דמויות, מראות ומקומות, הלקוחים מחלומותיו, זיכרונות ילדותו מן העיר בטומי בה גדל, מן הספרים אותם קרא בכלא וגם מרחובות תל אביב, העיר בה הוא חי מאז יצא לחופשי (לפני כשנה וחצי) ממאסר ממושך של 12 שנים.  הפלטה שלו צבעונית ורוחשת חיים. הוא מצייר בצבעים חמים, מתפרצים ובוהקים. הקומפוזיציה שלו משטחת את מושאי הציור על הבד, או הנייר. קאן טוען כי ציוריו מתכתבים עם ציוריהם של הציירים הנאיביים הגדולים:  אנרי רוסו, פול גוגן וניקו פירוסמני) 1862- 1918) (צייר גיאורגי אוטודידקט, שצייר בסגנון הנאיבי ונחשב לגדול ציירי גאורגיה). הוא ניחן בדמיון פורה ובחוש נדיר לצורות ולצבעים הרמוניים. השלוב המיוחד הזה של דמיון, יכולת ארגון של צורות ומצבים מורכבים והתאמת צבעים מדויקת מעניקים לציוריו אוירה פיוטית קסומה ומיוחדת במינה. תמונותיו שטוחות, ללא משחקי אור וצל ובעלות אופי קווי ועם זאת הם עשירות מבע ובעלות עומק רב. קאן ניחן בכישרון רב לספר לנו סיפור באמצעים פשוטים לכאורה, בעזרת צורות וצבעים שהוא פורש לעינינו.

כותב דן טשיל, בעליה של גלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בינלאומית, בה הציג קאן בעבר

מעבודותיו, על מאפייניה ויחודה של האמנות הנאיבית:

"אמנות נאיבית מתאפיינת בתמימות מרעננת ובשימוש שובה-לב בצבעים עזים, בפרספקטיבה ילדית ובקנה מידה אישי-ייחודי. היא מתארת סצנות פשוטות, קלות להבנה מחיי היום-יום, תוך שימוש רב באידיאליזציה. האמן הנאיבי – במקרים רבים אוטודידקט – מזמין אותנו לקחת חלק בחזון סגולי בפשטותו, אך אישי ומגובש ביותר, של העולם – זה שהיה, זה שהווה, או זה שאמור להיות. הוא מציע לנו, תכופות בפרטנות מדוקדקת, ייצוג על-זמני ואופטימי של מעשיה נושנה או סיפור תנ"כי, של מעשה שגרתי או אירוע עכשווי, של טקס מיוחד או פעילות יומיומית. הציור הנאיבי רוחש צבע והתרגשות, גדוש בהומור דק ובכנות חושפנית, ומבעבע בחמלה ובאהבה ללא מצרים" .  

אברהם קאן נולד בגרוזיה (1968), בעיר בטומי. אימו, ילידת בלרוס, מן העיר ויטבסק (עיר הולדתו של מרק שאגל). אביו, יליד העיר טומי. לקאן אחות בוגרת בשם לוליטה.

קאן זוכר עצמו מצייר מאז היה ילד. בגיל 9 השתתף באולימפיאדה הארצית לציור בברה"מ. (דודו ודודתו היו ציירים מקצועיים). מגיל 7 ועד גיל 14 היה חבר באנסמבל לריקודי עם גרוזיניים ולאחר מכן למד שלוש שנים אתלטיקה קלה. בבית קיבל חינוך מעורב, אימו הקפידה על המסורת והחגים היהודיים. קאן סיים את לימודי התיכון בגרוזיה, למד שנה משפטים, התגייס לחיל הים הרוסי, בו שירת 3 שנים, שם החל לומד 'אמנויות לחימה' ועם תום שירותו הצבאי הוסמך כמדריך במקצועות אלו.

קאן עלה ארצה בשנת 1991 (בגיל 23), עם אימו ואחותו, אביו נשאר בגרוזיה ונישא בשנית, לאחר שניפרד מאשתו. עם עלייתם לישראל התגוררו בני המשפחה בקרית אתא (שם למד עברית ושימש כמדריך ספורט במתנ"ס המקומי). מאוחר יותר עברה המשפחה להתגורר בבת ים. קאן הועסק כפעלולן בסרטים, עד 1994 ובמקביל עסק בשמירה על מועדונים ופאבים. כתוצאה מהצטיינותו בתפקידו כשומר, מיומנותו באמנויות לחימה והרקע האתלטי שלו, הוא התוודע לאנשים מפוקפקים (חלקם שוטרים סמויים וחלקם עבריינים), שביקשו להסתייע בכישוריו ושירותיו ורתמו אותו לסייע בחילוץ נשים מחבר העמים, שהועסקו בזנות 'במועדון בריאות', כתוצאה ממעורבותו בפעילות החילוץ "תפרו לו תיק", אותם שוטרים והוא הואשם "בחטיפה לשם עבירת מין", אשמה חמורה, שבגינה נשפט ל-12 שנות מאסר.

הוא שוחרר מהכלא ב-7.12.2010, לאחר שריצה את כל תקופת המאסר. מאז מקדיש עצמו קאן לציור ולמלחמה על חפותו.

התערוכה אברהם קאן 'Inside and out' תוצג בגלריה ברנרד, רח' בן יהודה 170,

תל אביב,  טל:03-5270547,  בין התאריכים: 25.10.12-24.11.12

שעות הביקור: ימים ב' – ה' 13:00 – 10:00, 19:00 – 16:00,  יום ו'  13:00 – 10:00.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר קריסטל אמנות ותקשורת

http://tinyurl.com/94ycx5m

בכירי אמני ישראל תרמו יצירות לתערוכת מכירה מיוחדת, למען המכינה הערבית הנפתחת בשנקר. היצירות המרהיבות יימכרו על מנת לממן יוזמה חדשה היוצאת לדרך במחלקה ללימודי חוץ בשנקר: מכינה קדם אקדמאית מסובסדת (החל מ- 250 ₪!), ראשונה מסוגה בישראל, שמטרתה להנגיש לראשונה את לימודי העיצוב והאמנות בישראל גם לצעירי החברה הערבית, שעד כה נתקלו בקשיים כמעט בלתי אפשריים בניסיונותיהם להשתלב בתחומים אלו. במכינה החדשה צעירים ערבים יוכלו להנות מקורס "מכינה" מרוכז, אשר יכין אותם ללימודי אמנות ועיצוב במוסדות האקדמיים המלמדים בעברית. נשיאת שנקר, פרופ' יולי תמיר: "הגיע הזמן לסיים את הדרת הערבים מתחומי העיצוב והאמנות"

מאיירים ואמנים פלסטיים מציגים חיבור ייחודי של יצירות המעניקות פרשנות למונח "רגיל", ORDINARY, בתערוכה חדשה של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, אשר תיפתח לקהל החל מיום רביעי ה-5 לספטמבר ועד רביעי 31 באוקטובר 2012 ותתקיים בגלריה לורבר, רחוב ידע העם 8, רמת גן. אירוע הפתיחה יתקיים ברביעי ה- 5 ספטמבר 2012, בשעה 20:00. אוצר התערוכה הוא דן אלון.

יוצרים עתיד אחר: עשרות תלמידי כיתה י' שנבחרו לקבל סיוע במסגרת תוכנית פר"ח הלאומית שולבו בפרויקט חדש של שנקר, שזכה לכינוי פרחי - שנקר . הפרויקט הינו פרויקט דגל חברתי שנחנך השנה ונתמך על ידי המועצה להשכלה גבוהה, במטרה לעודד שיתוף פעולה בין אקדמיה לקהילה. במסגרת הפרויקט הגיעו תלמידי תיכון ממרכז הארץ פעם בשבוע לשנקר ועבדו ביחד עם סטודנטים ממספר מחלקות של הפקולטה לעיצוב. התלמידים, שביקשו להתקרב לעולמות היצירה בתחומי העיצוב השונים קיבלו כ"אחים גדולים" סטודנטים מצטיינים שחנכו וליוו אותם לאורך סמסטר. העבודות יוצאות הדופן של התלמידים מוצגות כיום בתערוכה מיוחדת בשנקר והן קוראות להעמקת המעורבות החברתית של כולנו בנושאים של השתלבות בחברה, צרכנות, וביקורת על נושאי סביבה וחברה.

בשבוע שעבר נפתחה התערוכה "דוד המלך ואני" של האמנים מנשה קדישמן, חנה סהר ודוד הנדלר, שלושתם בני דורות שונים, הפועלים במדיומים שונים. קדישמן, שפועל בפיסול, בציור וברישום וסהר, שפועלת לרוב בצילום, בחרו ליצור עבודות משותפות ולהציגן בצד כמה עבודות קטנות ממדים של דוד הנדלר, רשם וצייר, ששניהם אספנים של יצירותיו.