פסטיבל "דוקאביב" 2011 ,יתקיים זו השנה ה-13 בת"א, בתאריכים: 12-21 במאי 2011, באולמות סינמטק ת"א, ZOA (בית ציוני אמריקה) וכן הקרנות בנמל תל-אביב על המזח ובצמוד לשוק האיכרים. הפסטיבל יפתח בהקרנת הסרט המדובר "החיים ביום אחד" ובו רידלי סקוט (מפיק), וקווין מקדונלד (במאי) משתפים פעולה יחד עם YouTube כדי ליצור לראשונה סרט דוקומנטרי שכולו מורכב מתוכן גולשים
מנכ"ל הפסטיבל גליה בדור. המנהל האמנותי של הפסטיבל: סיני אבט.
הפסטיבל מתקיים בתמיכת: המועצה הישראלית לקולנוע- משרד המדע התרבות והספורט, yes דוקו, עיריית תל אביב- יפו, נמל ת"א, סינמטק תל אביב, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות והאיחוד האירופי.
הפסטיבל יפתח בהקרנת הסרט המדובר "החיים ביום אחד" ובו רידלי סקוט (מפיק), וקווין מקדונלד (במאי) משתפים פעולה יחד עם YouTube כדי ליצור לראשונה סרט דוקומנטרי שכולו מורכב מתוכן גולשים. קהיליית משתמשי YouTub הוזמנה לשלוח סרטונים המייצגים יום בחיים שתועד ב 24.7.2010 . יותר מ- 85,000 סרטונים ויותר מ-4500 שעות של חומר גלם מ-197 מדינות, הוגשו לפרויקט. מתוכם נערך סרט באורך מלא. פרויקט קולנועי פורץ דרך ושאפתני המציג תיעוד מסחרר, מעורר השראה, מלא חיוניות ואנושיות, של יום גלובלי אחד.
כ 90 סרטים דוקומנטריים ממיטב התוצרת הישראלית והבינלאומית יוקרנו בפסטיבל. במרכז הפסטיבל יתקיימו התחרות הישראלית, התחרות הבינלאומית, תחרות סרטי סטודנטים, תחרות "דוקוצ'אלנג'" ותחרות "דוקצעיר". כמו כן תתקיימנה מסגרות הקרנה ואירועים מיוחדים העוסקים בתרבות האוכל, באמנות, בספורט, בעתיד הדוקו ועוד.
השנה מקדיש הפסטיבל תשומת לב מיוחדת לשינויים המסעירים שחלים בעולם הדוקומנטרי כתוצאה מהתפתחות הטכנולגיה ואמצעי התקשורת החדשים. בנוסף לסרט הפתיחה העוסק בתחום זה ולסרט שהיה מועמד לאוסקר Through The Gift Shop" Exit", משיק דוקאביב את "הדוק הבא" , ערב מיוחד שאוצר ועורך דורון סולומונס ובמהלכו יציגו קותימאן, יוני בלוך, יעל ברתנא, רננה רז ואנשי חזון נוספים הצצה אל היצירות שישנו את פני עולם הדוקו.
בהמשך לכך, תתקיים בפסטיבל סדנת אנימציה דוקומנטרית עם האנימטור האמריקאי פול פירלינגר ודוד שליטא מישראל, וכן גם סמינר re:invent בהנחייתו של של בריאן ניומן, לשעבר מנכ"ל מכון הסרטים של טרייבקה העוסקת ביצירתיות בעידן הניו מדיה.
תוכנית הפסטיבל:
התחרות הישראלית:
הסיפור האחרון של פראנץ קפקא / שגיא בורנשטיין
"מקס יקירי - כל מה שנותר בעזבוני, יש לשרוף כליל, בלי לקרוא. שלך, פראנץ קפקא". תשעים שנה אחרי שכתב את הצוואה המפורסמת בעולם הספרות, שאריות עזבונו של פראנץ קפקא, מגדולי הסופרים במאה העשרים, מתגלגלות לדירה ברחוב שפינוזה בתל אביב: שם גרה אווה הופה, עם עשרות חתולים. כתבי היד של קפקא שלא נשרפו שווים מיליונים, ונמצאים בליבו של סכסוך ספרותי פוליטי רווי יצרים בין ישראל, גרמניה וגברת הופה.
רחוקים / עדי ברש ורותי שץ
במשך שנתיים וחצי ליוו הבמאים משפחה של פלסטינאים החיים בדוחק בשכונת נווה שאנן בתל אביב. איברהים, אב המשפחה, משת"פ בעברו שאינו רלוונטי עוד עבור המדינה, נילחם לשמור על משפחתו מפני התפוררות ולקבל הכרה על תרומתו הביטחונית. שלושת בניו, נערים בגיל ההתבגרות, נכנסים ויוצאים חדשות לבקרים ממוסדות לעבריינים. הסרט חושף תמונה עגומה של דיכוי ואפליה, של קיום בחוסר שייכות תוך מאבק יומיומי ברשויות ובמשטרה, ודן בשאלת הזהות והמחיר הכבד שמשלמים הילדים עבור הבחירות שעשו הוריהם.
הטרילוגיה האוזבקית / אבישי סיון
מבט אל הזהות הבוכרית של שלושה דורות במשפחתו של הבמאי - הסב והאב שעלו לארץ מאוזבקיסטן ב-1972 והנכד, יליד הארץ. אנו מלווים אותם בשלוש אפיזודות בחייהם: הנכד - עוזב בגיל 30 את בית הוריו ועובר לגור בת"א, שם הריקנות מתעצמת וחושפת את רצונו להבין מדוע התכחש לעדתו עד כה.
האב - חווה חרדת נטישה לאחר מות אימו והופך להיות תלותי ואובססיבי כלפי אשתו. הסב - מחליט לנסוע, אולי בפעם האחרונה, לבקר באוזבקיסטן והנכד מצטרף אליו מתוך רעב לחיפוש שורשים. שלושת הגברים מייצרים גרסאות שונות לחוסר השתלבותם בחברה הישראלית לאורך הדורות.
תמי ויענקל'ה - פרוייקט "ההורים שלי" / ניר הורויץ
ההורים של ניר חיים יחד בקיבוץ ארבעים שנה. בשלוש שנים האחרונות ניר מצלם את מערכת היחסים ביניהם. תמי מטפלת ביעקב שחולה בפרקינסון מתקדם. הוא מסתכל עליהם ורואה גיהנום. הרגעים מתחלפים והקירבה ביניהם פיזית וחזקה. הוא מצלם רגעים של חסד. אמא שלו לא ויתרה, היא הולכת עם הגבר שלה עד הסוף, היא נשארת ומטפלת בו. הוא מצלם אהבה.
הסרט הוא חלק מפרוייקט "ההורים שלי" המורכב מסדרת סרטים תיעודיים נבדלים בהם במאים מצלמים את מערכת היחסים האינטימית של ההורים שלהם.
דומא / עביר זייבק חדאד
הקהל מדיר את רגליו מהצגת תיאטרון הבובות 'דומא' (בובות בערבית), העוסקת בפגיעה מינית בילדות. עביר, יוצרת ההצגה, מחליטה לקחת מצלמה ולצאת למסע מצפון הארץ עד לדרומה לתיעוד נשים נפגעות אלימות מינית.
במסעה היא פוגשת ארבע גיבורות, המעיזות לחשוף את האלימות המינית, שחוו במעגל המוכר של משפחותיהן ומכריהן. כולן מחפשות את הדרך לבטא ולנפץ את מערכות ההשתקה שהופעלו עליהן מצד בני משפחותיהן והחברה כולה. מטרתן היא להישמע, אם בחדרי חדרים ואם לעין כל. שאיפתן היא להפוך את הקערה על פיה ולהוביל נשים נפגעות מתוך מעגלי ההשתקה, הבושה והחנק אל עבר הקבלה העצמית והתחושה שמותר להמשיך לחיות.
הצלמניה / תמר טל
כשרודי ויסנשטין ואשתו מרים פתחו את הצלמניה שלהם בשנת 1940 בת"א, הם לא תיארו לעצמם שחנות הצילום תהפוך למוסד מיתולוגי שאליו יעלו לרגל המוני מבקרים מכל רחבי הארץ. לאחר מותו של רודי, נותרה מרים לבדה לנהל את הצלמניה שאוצרת בתוכה אוצר נדיר של כרבע מיליון נגטיבים המתעדים את הרגעים החשובים של המדינה והעיר ת"א. כשכרישי נדל"ן מאיימים לחסל את החנות כדי לבנות במקומה גורד שחקים, קשה לדמיין איך תצליח מרים בת ה98 לעמוד מולם. בשלב זה מחליט בן, נכדה של מרים להצטרף כשותף עיסקי לסבתו. המפגש בין הסבתא לנכד סביב המטרה המשותפת הוא קרקע לאינספור סיטואציות קומיות ושוברות לב.
החולמות / אפרת שלום דנון
רוחמה ותקווה, חרדיות, יוצאות להגשים את חלומן ליצור קולנוע בתוך החברה הסגורה בה הן חיות. רוחמה כותבת ומפיקה את סרטה הראשון ותקווה מתכוננת לתפקיד הראשון בחייה כשחקנית. כמו נשים חרדיות אחרות, שהחלו בשנים האחרונות ליצור סרטים לקהל נשי בלבד, יש להן רצון עז להתבטא למרות הצנזורה הרבנית המחמירה. "החולמות" משרטט דיוקן עדין של נשים המנסות לפלס את דרכן כאמניות בעולם פטריארכאלי שבו עליהן לדאוג לגידול הילדים ולפרנסת הבית. האם ימצאו את החופש ביצירה? וכיצד יצליחו להשמיע את קולן בתוך עולם נוקשה של מגבלות ואיסורים?
שנטי ומרטין - פרוייקט "ההורים שלי" / ג'ייסון דנינו הולט
ג'ייסון, הבן של שנטי ומרטין פוגש את אמא שלו על חוף הים בסיני. שנטי עזבה את אבא שלו מרטין, לפני שלוש שנים, אחרי 22 שנות נישואין. מאז היא חיה בחושה באחד החופים בסיני. ג'ייסון נוסע אליה בפעם הראשונה אחרי העזיבה שלה ומתחיל לצלם. המפגש הראשון ביניהם טעון מאוד ומלא כעסים. במהלך הסרט מספרת שנטי לג'ייסון את הסיפור שלה ושל מרטין, כדי שיבין למה היא הייתה מוכרחה לעזוב. הוא מגלה אמא שעזבה את הדיל המוכר של ביטחון ונוחות והלכה עם התשוקה שלה עד לחושות בסיני.
הסרט הוא חלק מפרוייקט "ההורים שלי" המורכב מסדרת סרטים תיעודיים נבדלים בהם במאים מצלמים את מערכת היחסים האינטימית של ההורים שלהם.
מתחת לשטיח / של איה סומך וחגי ליניק
מאיה ליניק, 84, נולדה בגרמניה, והגיעה לישראל. היא ילדה שישה בנים. לפני 40 שנה שכלה את בנה הבכור, והכאב הזה עומד בינה ובין העולם עד היום.
דרך סצנות משגרת חייה ומערכות היחסים עם בניה, מתפענחת בהדרגה הטראומה המשפחתית ואיתה דמותה החד פעמית של מאיה, ונבחנות הנחות יסוד על אמהות ועל הקשר בין הורים לילדיהם.
רעות / סיגל עמנואל
במשך ארבע שנים תיעדה הבימאית את רעות - נערה שהתגלגלה בין מוסדות ולבסוף נפלטה לרחוב. בהיותה בת 17 בלבד, ילדה רעות את בנה הראשון והוא נלקח ממנה מיד ע"י שירותי הרווחה. במהלך הצילומים, בעודה נאבקת במדינה לבדה על אחזקת בנה, היא מכירה גבר פלסטינאי ונישאת לו, עוברת לגור בכפר ערבי ויולדת שני ילדים נוספים. לאורך הדרך היא פוגשת אנשים שמנסים לעזור לה אך גם מנצלים לא מעט את הנערה האבודה. בין היתר, נרקמת מערכת יחסים בלתי אפשרית בינה לבין משפחת האומנה של בנה הבכור, משפחה דתית מגוש קטיף. לאורך השנים מצליחה הבמאית לחשוף אט אט את דמותה המסוגרת אך הנוגעת ללב של רעות, שכל רצונה הוא מקום משלה ומעט שלווה, אך חייה מלאים בתפניות שאינן מפסיקות לרגע להפתיע ולזעזע, עד לסופו הטרגי של הסיפור.
קרוע / רונית קרצנר
האם אדם יכול להיות בו-זמנית גם כומר קתולי וגם יהודי שומר מצוות?
12 שנה לאחר שהוסמך לכמורה, גילה הכומר הקתולי הפולני רומוולד וואשקינל שהוא נולד להורים יהודים וששמו המקורי הוא יעקב וקסלר. הסרט עוקב אחרי מסעו המרתק של הכומר היהודי, שתחילתו בניהול מיסה בכנסיה בלובלין, פולין ואחריתו בחיים של יהודי שומר מצוות בקיבוץ דתי בישראל. קרוע בין שתי זהויות, רומוולד יעקב לא יכול לוותר על אף אחת מהן, וכתוצאה מכך אף אחת מהדתות אינה מוכנה לקבל אותו לשורותיה. מדינת ישראל מסרבת להכיר בו כיהודי, וכעת הוא נדרש לבחור.
התחרות הבינלאומית:
בחירות נוסח אפריקה / ג'ארת' מרץ
מערכת הבחירות בגאנה 2008. מבט מבפנים על דמוקרטיה צעירה ושברירית הנתונה במבחן שיכריע את גורלה. הבמאי ג'ארת מרז חוזר למולדתו אחרי 28 שנים של חיים בשווייץ ובארה"ב, ומתעד את מערכת הבחירות ואת המאבק הדרמטי בין שתי המפלגות המובילות. בזכות קשרים עם פוליטיקאים בכירים המיודדים עם משפחתו, מרז מוצא עצמו בתוך מטות הבחירות ועוקב אחר המתמודדים במרחק נגיעה, בלא תיווך של יחצנים ויועצי תקשורת, ומבלי לנקוט עמדה פוליטית. הוא אף מצליח לצלם את הוויכוחים המרים המוליכים לאותו רגע בו מוכרע גורלו של המשטר. זאת, לצד התבוננות בבני ארצו השקועים בעוני עמוק, אך למרות הכל מאמינים בבשורות השינוי של המועמדים לנשיאות.
דארוין, קליפורניה / ניק ברנדסטיני
היא נראית מרחוק כמו חצר גרוטאות. כשמתקרבים מזהים כמה בתי אבן בין קראוונים ישנים ורשתות קרועות. זוהי עיירה שההגדרה 'שכוחת אל' מתאימה לה במדויק. 35 נפשות בסוף העולם, בחום הנורא של עמק המוות, קליפורניה. דארווין הוקמה לפני 150 שנה ע"י מחפשי זהב, שימשה מקום מגורים לכורים אך נעזבה כמה וכמה פעמים. המוניטין שלה מאז ומתמיד היה קשור באלכוהול, סמים ואלימות.
במבט ראשון נתקלת העין רק בנוף צחיח נטול רחמים, בו מתגוררים היום אלו שהחברה פלטה. היכרות מעמיקה יותר מגלה קשרים אנושיים חמים, פרגון וקבלת השונה. אנשים שעברו טלטלות קשות בחייהם ומנסים עכשיו להבין, לרפא ולסלוח, גם לעצמם.
הוודמנים / ס. סקוט וויליס
סיפור על מחויבות טוטאלית לאמנות שהיא הרת אסון, ובה בעת מקור לנחמה. בהיותה בת 22 בלבד, פרנצ'סקה וודמן התאבדה בקפיצה מבניין במנהטן. היא הייתה צלמת מחוננת שהשאירה אחריה אוסף ענק ומרגש של צילומים בשחור לבן, בהם גופה העירום הוא חלק קטן, שברירי ואבוד, העומד כניגוד לסביבה מנוכרת וקרה. היא השאירה אחריה את הוריה ג'ורג' ובטי, אמנים שעד למותה של בתם התמסרו באופן מוחלט ובלעדי כמעט לאמנות ולזוגיות.
עכשיו, ממרחק של 30 שנה, בונה הבמאי סקוט וויליס דיוקן נוקב ונוגע ללב של משפחה רדופת אשמה וגם גאווה, בעיקר באמצעות ההורים שעד עולם יחפשו תשובות.
החיים הטובים / אווה מולוואד
לבת מלאו 56, לאמא 83. פעם הן היו חלק מאצולת הממון בדנמרק, היום הן חיות בדירה קטנטנה בעיירת חוף בפורטוגל. הבת למדה בבית ספר יוקרתי, מלצרים וחדרניות שירתו אותה, והיא חייתה ובילתה בפריז כעלמה מחוזרת. היא יודעת הליכות ונימוסין בחמש שפות, אבל המושג 'עבודה' מעורר בה חלחלה. באובססיביות היא מאשימה את אמא שלה על שלא הכינה אותה לחיים. 25 שנה הן הולכות ומכלות את שאריות רכושן, האמא מנהלת את החשבונות ביד רמה, והבת ממתיקה לעצמה את המציאות במלים צרפתיות שעוזרות לה להמשיך ולהחיות את ימיה כילדה.
פרשת טילמן / אמיר בר-לב
הוא עזב קריירה מסחררת של שחקן פוטבול, התגייס לצבא ארה"ב, נלחם בעיראק ואפגניסטן, והפך לנער הפוסטר של ממשל בוש. באפריל 2004 החייל פטריק טילמן נהרג מאש חבריו. הלוויה הצבאית המפוארת וההספדים הפטריוטיים המתוקשרים לא מרגיעים את אמו השכולה, שמוטרדת ממסך ההשתקה שהורד על סיפור נפילתו.
סרטו של אמיר בר-לב מלווה אותה כשהיא עורכת תחקיר עקשני הכולל בדיקה מדוקדקת של אלפי מסמכים, במאמץ לקלף את מסכת השקרים וההפחדות מתחתית הדרג הפיקודי ועד לנשיא.
פחם בדם / מרטין דושק ואונדריי פרובצניק
שתי נשים זו מול זו, שתי השקפות עולם. האחת, יועצת העיתונות של בעלי מכרה בצפון צ'כיה, ליבאנה שמה, אוהבת את מקום עבודתה ומייחצנת אותו בכל מאודה. נגדה ניצבת האנה, אקטיביסטית ירוקה ומוסיקאית בשעות הפנאי, שנלחמת על קיומה של עיירת הכורים ועל טירה מהאגדות שיושבת על צלע ההר מעל המכרה. העיירה והטירה יימחו מעל פני האדמה אם ימשיכו להפעיל את המכרה, אבל גם אם תופסק הכרייה, הנזק לנוף יצריך תיקון של כמה מאות שנים, לפחות.
בית חרושת לוודקה / ג'רצי סלדובסקי
ולנטינה בת ה-22 רוצה להגיע למוסקבה ולהיות שחקנית. בינתיים היא תקועה בזיגוליובסק, מרחק אלף קילומטרים משם. לבושה במדים מכוערים, היא עובדת במילוי בקבוקים בבית חרושת מקומי לוודקה, מטופלת בבנה הקטן, ורבה ללא הפסק עם אמא שלה. אך ולנטינה לא מוכנה להסתפק בשגרה הקשה הזו, היא רוצה מהחיים הרבה יותר ומוכנה לשלם את המחיר.
מצב הכוכבים / לאונרד רטל הלמריך
טארי היא התקווה של המשפחה, ובמיוחד של סבתא רומיג'ה המגדלת אותה לאחר שהתייתמה. הן גרות בשכונת מצוקה בשולי ג'קרטה, אינדונזיה, יחד עם שני בניה הנשואים של הסבתא שלא מצליחים להתמודד עם הקשיים הכלכליים, השחיתות, הניוון וההתמכרות להימורים. אבל הסבתא נחושה להשקיע בילדה, כדי שזו תסיים קולג', תפתח קריירה ותרים את מעמד המשפחה.
זהו סרטו השלישי של הבמאי לאונרד רטל הלמריך, המלווה במשך 12 שנה את משפחת סג'אמודין. טכניקת הצילום המרהיבה שהמציא מאפשרת לו לעקוב אחרי שלושה דורות הנתונים במאבק בין המסורת לגלובליזציה, במעבר מהכפר אל העיר, בין נצרות לאסלאם, בין בישול על מדורה לקניונים נוצצים.
קסם ערבי / אנדראס הורבאת' ומוניקה מוסקאלה
ברברה וואלי (63), סופרת ופרופ' מוערכת לאמנויות מזלצבורג, מוכרת באוסטריה בזכות עמדותיה הפמיניסטיות הבלתי מתפשרות. כשנסעה לטיול בתימן לפני שבע שנים, התאהבה בנהג ומורה הדרך שלה, חאדר (43), נשוי ואב לששה ילדים. היא התאסלמה על פי בקשתו, והפכה לאשתו השנייה.
מאז היא נעה בין העולמות - במערב היא ממשיכה בדרך חייה הקודמת, כאשת קריירה עצמאית ומעודכנת בשדה האמנות החיה בדירתה מוקפת ספרים וציורים, אבל מקפידה להתפלל את תפילות החובה, לצום ברמדאן ולשתות מיץ תפוזים במקום יין. בצנעא היא מתכסה מכף רגל ועד ראש, כמעט לא יוצאת מפתח הבית, ומסתפקת בטיפוח הגינה ובמשחקי דומינו.
אל סיקאריו – וידויו של רוצח שכיר / ג'יאנפרנקו רוסי
וידוי מצמרר ולעתים קשה לצפייה, מפיו של רוצח שכיר שאחרי 20 שנות שירות בקרטל הסמים המקסיקני החליט לפרוש, ומאז הוצעו על ראשו רבע מיליון דולר. הסרט כולו מצולם בחדר במוטל, בו הוא עינה בעבר איש עסקים שנחטף, ולכל אורכו פניו של הרוצח מוסתרות היטב. בין אצבעותיו שנטלו חיים למאות, מונח טוש שחור בעזרתו הוא משרטט במחברת ומדגים
