הגזירות הכלכליות שהוצגו השבוע לראש הממשלה ובקרוב יובאו לאישורה של הכנסת נראות יחסית מינוריות לעומת קמפיין ההפחדה שהתנהל כאן בחודשים האחרונים: העלאת המע"מ באחוז, הגדלת מס ההכנסה, מיסוי על מוצרי יוקרה והקטנת קצבאות הילדים הן גזירות כביכול שהעם בישראל התמודד עם מורכבות וגדולות מהן.

 אך חשוב להבין כי לגזירות ישנה השפעה ישירה על שוק הנדל"ן. ולא, לא מדובר על פגיעה בשוק נדל"ן היוקרה אלא על הפרויקטים שקהלי המטרה שלהם הם זוגות צעירים ומשפרי דיור.

 כל גזירה כלכלית אשר באופן ישיר משאירה פחות כסף בכיסם של האזרחים משמעותו – פחות יכולת כלכלית לרכישה של מוצרים בסיסיים, ובמיוחד יכולת קטנה יותר ברכישת דירת מגורים. העלאת המע"מ באופן ישיר תייקר את מחירי הדירות ב- 1% (לפי צפי העלאת המע"מ) כך שהקושי לרכישת דירה ימשיך ויגדל, בטח בקרב זוגות צעירים.

 הממשלה כבר מזה שנים מנסה לפעול להורדת מחירי הדירות והקלה על קהל הרוכשים שאינו מצליח להשיג דירה ראשונה. פעולות אלו בוודאי אינן פעולות המקלות על קהלי הרוכשים שהמדינה מבקשת להטיב עמם. הגזירות הכלכליות הצפויות אינן מבשרות טובות לאזרחים ובטח לא לקהל רוכשי הדירות שחלום הדירה רק הולך ומתרחק.

 כעת נוצר מצב הפוך ממה שהיה עד כה: ממדיניות של המתנה ברכישת דירה וציפייה להורדת מחירים, הרכשים שקרובים למהלך של רכישת דירה יצטרכו לעשות זאת בהקדם לפני כניסתם בפועל של הגזירות הכלכליות החדשות, ובכך אולי להצליח לחסוך סכום לא מבוטל ברכישת הדירה.

 הצעדים של הממשלה יקשו כמובן גם על היזמים. כאשר פוגעים בכיסם של האזרחים, השיקולים לרכישת דירה משתנים ונדחקים מראש סדר העדיפויות. באופן ישיר התנועה במשרדי המכירות בפרויקטים ברחבי הארץ הופכת להיות דלילה ובכך נפגעים היזמים וקצב המכירות יורד. הדבר ישפיע גם על השיקולים של היזמים ברכישת קרקעות חדשות או יציאה לשיווק של פרויקטים חדשים. קבלת ההחלטות תהיה לאחר שיקולים רבים וביתר זהירות תוך התחשבות במצב השוק המושפע מהגזירות הכלכליות. מכן עשוי מצב שוק הנדל"ן להחמיר עוד יותר.

 הטור נכתב ע"י גל קסטל, מנהל השיווק של חברת "ארזים" (ג.י.א) מקבוצת אורון אחזקות והשקעות.

מנתוני משרד האוצר שפורסמו היום על שוק הנדל"ן במדינת ישראל ניתן לחשוב בטעות כי החלה מגמת ירידה ברכישות הנדל"ן במדינת ישראל. אך המציאות בשטח רחוקה מאוד מכך. אם קוראים בעיון את הנתונים מבינים שאכן, ברבעון האחרון התקשו זוגות צעירים עוד יותר לרכוש דירות וזאת בשל ההחמרה בה חויבו הבנקים למתן משכנתאות עם דרישה להון עצמי גבוה יותר. למרות זאת, אם בוחנים את הנתונים לעומת אשתקד, עדיין נרשמה עלייה משמעותית של 39% בכמות המשכנתאות הנלקחות לטובת רכישת דירה.

מאז חוקק חוק ג'ובס (The Job's Act) לפני כשנה, זירת מימון ההמונים (Crowdfunding) העולמית מתחממת וארצות רבות מצטרפות למה שעשוי להיות שוק של טריליון דולר. לאחרונה הייתה זו איטליה אשר חוקקה חוק מימון המונים משלה הדומה באופן מפתיע לחוק ג'ובס האמריקאי. לפיכך, כיום איטליה וארה"ב הן המדינות המתקדמות ביותר בחקיקה הנוגעת למימון המונים.

מאת אמיליו פלוס

ביום הזיכרון בערב בסביבות השעה 19.50 יצאתי מהבית לכוון תל-אביב דרך רחוב יפת שביפו.

  • בדיוק בשעה 20.00 התחילה הצפירה, כולם יצאו מהמכוניות ונעמדו דום . הצטערתי מאוד לראות מספר מכוניות נהוגות ע״י צעירים ערבים חולפות במהירות וחוזרות  בחריקה... רק כדי להרגיז.

מדוע המשטרה לא חשבה על אפשרות שפרחחים ערבים יחללו את כבוד חללינו בזמן הצפירה. למה לא היתה ניידת במקום, לפחות כדי להתריע...

שאלתי את עצמי האם אפשר בכלל לחשוב על מדינה דו לאומית עם הערבים האלה,

  • שלא מכבדים.

כל אותו הלילה חלפו בראשי מחשבות. בבוקר שוב חשבתי על זה והבנתי שזה לא היה במקרה. אני חושב ששיירת המכורניות ברחוב יפת שנסעה וחרקה בדיוק בזמן הצפירה היתה התארגנות מתוכננת מראש. ככה לא מתנהגים. לצערי, לא רק ביום הזיכרון לחללי צה"ל כל מי שנוסע ברחוב יפת מרגיש שצעירי ערבי יפו מתנהגים בכוחנות.  אני מציע למשטרה לפעול כדי לעשות סדר ולנו לחשוב איך גורמים לציבור הערבי לעשות כרצונם אך גם שנרגיש נוח ביום הכי קשה בשנה.

כל שנה ביום הזה - יום הזיכרון לשואה ולגבורה עולות מחשבות האם זה יכול להיות??? ביקרתי בפולין במחנות ההשמדה וראיתי בעיניי מה עשו הגרמנים הנאצים ואני אומר שזה עלול לחזור - שכנינו אינם שונים. ראו מה היה בסברה ושתילה איך הם רצחו. ראו מה הולך בסוריה וזה בינהם.

מתברר שחלק לא מבוטל של הרוגים ופצועים בתאונות דרכים משוייך דווקא לאזרחים החוצים כבישים במעבר חצייה. דבר חשוב שצריך לתת עליו את הדעת הוא זכות הקדימה להולך רגל במעבר חצייה. זה אמנם נכון, אבל על האזרח, הולך הרגל, לדעת שזכות קדימה מקבלים ולא לוקחים.

מאז קום המדינה (ואפילו קודם לכן) ועד היום עברנו מלחמות רבות. תמיד אמרו שכשיוולדו לי ילדים יהיה שלום, והנה נולדו ילדים ונכדים וכבר נינים ואין שלום. מה המסקנה? הדרך שנוסתה מאז קום המדינה ועד היום לא הצליחה.

The Butterfly Button