יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, נשא נאום ניצחון בזמן שבטהרן עדיין בוחנים את התשובה האמריקנית לשבעת התנאים לפתיחת מצר הורמוז. "העולם כולו עד לניצחונה של איראן", אמר. בוושינגטון, באותה שעה, מדברים על מטרות חדשות ועל פצצה שעוד לא הופעלה במלחמה הזאת. שני הצדדים מציגים עמדה של מי שמנצח, והפער ביניהם הוא כל מה שנותר לשיחות.
עכשיו זה רשמי, או לפחות כמעט רשמי: ברפובליקה האסלאמית כבר לא מתביישים לומר שמחיר הנפט הפך לנשק פוליטי שמכוון לקלפי האמריקנית. שני בכירים איראנים אמרו לרויטרס, לפי דיווח שפורסם היום ביורוניוז בערבית, שלפני כעשרה ימים שינתה טהרן את שיטות הפגיעה באוניות, הגבירה את קצב המתקפות והחליטה להרחיב אותן אל מפרץ עומאן ואל אזורים מחוץ למצר הורמוז. המטרה, כך הם אומרים במפורש, היא לשמור את מחיר הנפט גבוה ולסכל את המאמצים של ממשל טראמפ להוריד אותו לפני בחירות האמצע בנובמבר.
יום אחרי שפגיעה באולם הנוסעים בנמל התעופה המלך ח'אלד בריאד גבתה את חייהם של 12 בני אדם ופצעה 309, דובר צבא החות'ים יחיא סריע חידש את האזהרה לחברות התעופה: המרחב האווירי של סעודיה "חשוף להתקפה". ברקע: מבצע "שחר תימן" של הקואליציה והצבא התימני, שלטענתם השמיד 136 יעדים ו"נטרל" יותר מ-1,400 לוחמים חות'ים בתוך יממה – וטראמפ שוקל אם להצטרף
שלושה ימים אחרי פגישת הצמרת החשאית של ממשל טראמפ באחוזת קמפ דייוויד, הרפובליקה האסלאמית עוברת למצב של "גם וגם": משרד החוץ בטהרן מודיע שהוא עדיין "בוחן" את התשובה האמריקנית להצעתו, ובאותו בוקר ראש המטה הכללי מאיים ש"אם תוצת מלחמה נגד איראן, האש שלה תגיע לכולם". בין שתי ההודעות האלה, משמרות המהפכה כבר מכתיבות למכליות מי עובר בהורמוז ומי לא
מעצרו של אזרח בריטי-איראני בלב לונדון, בחשד להכנת מעשי טרור סביב בסיס המפציצים האמריקני בפיירפורד, הפך בתוך 48 שעות לתקרית דיפלומטית מלאה: טהרן זימנה את שגריר בריטניה, שר החוץ עראקצ'י לועג לראש הממשלה ברנהאם, ובוושינגטון מדברים על "יד זרה". מאחורי חילופי הדברים מסתתרת שאלה גדולה יותר – האם המשטר האיראני, הלחוץ כלכלית ומאוים צבאית, מעביר את המלחמה אל אדמת אירופה?
מחאה בוושינגטון: פעילי גרינפיס טיפסו על עגורן באתר בנייה סמוך לבית הלבן ומחזיקים בדקות אלה כרזה הקוראת לציבור האמריקני להתנגד למדיניותו של נשיא ארצות הברית הנכנס טראמפ.
סוף השבוע היה גדוש בתרועות המתנחלים על בחירת טרמפ. יש להם סיבה להיות מאושרים. הנשיא הנבחר מדבר בשבחי נתניהו "ידידי הטוב" ונציגו המיועד למזרח התיכון המהיר שההתנחלויות אינן מכשול לשלום. ובכלל הרושם הכללי הוא שהנשיא המיועד הוא שונא ערבים ומוסלמים ועדיין כיף לשתות את השמפניות שנפתחו בהתנחלויות גם בלי כל קשר למדיניות טרמפ. הסיבה היא שהוא עצמו לא יודע (ולא מבין) את הדקויות שמניעות את הזרמים התת קרקעיים במזרח התיכון. הבעיה היא לא טרמפ אלא הזוג שניצב לשמאל ולימינו, דהיינו רודי ג'וליאני וניוט גינגריצ', תחשבו בנט ואורי אריאל והבנתם עם מי יש לנו עסק.
בניגוד לתחזיות לסקרים ולרצון של הראש הליברלי דונלד טרמפ האיש שהגיע משעשועוני טלוויזיה ותעלולי נדל"ן, נחת בבית הלבן.
