במחקר, שנערך בהנחייתו של פרופ' ערן ויגודה-גדות, השתתפו 809 עובדים ומנהלים מארבעה ארגונים: שני ארגונים מהסקטור הציבורי ושני ארגונים מהסקטור הפרטי. מחקר זה זכה בפרס האגודה הישראלית למדע המדינה לעבודת דוקטורט מצטיינת.
מהשוואה בין שני הסקטורים עולה כי אמנם רמת הפוליטיקה הארגונית בסקטור הציבורי גבוהה יותר וכך גם הכישורים הפוליטיים של עובדי סקטור זה, אולם אין הבדלים ברמת האינטליגנציה הרגשית בין העובדים שבשני הסקטורים.
היכן בכל זאת נמצאים ההבדלים? ממצאי המחקר עולה כי לאינטליגנציה הרגשית ישנה השפעה רבה יותר בסקטור הפרטי לעומת הציבורי. כך, בעוד שבסקטור הציבורי אין קשר בין אינטליגנציה רגשית לבין הפוליטיקה הארגונית הנתפסת, בסקטור הפרטי האינטליגנציה הרגשית מפחיתה תחושה זה: ככל שלעובד רמה גבוהה יותר של אינטליגנציה רגשית, כך הוא תופס את הארגון שלו ככזה שבו פחות פוליטיקה פנימית. תמונה דומה נמצאה גם לגבי טקטיקות השפעה כוחניות: בעוד שבסקטור הציבורי אין לאינטליגנציה רגשית השפעה על בחירה בטקטיקות אלו, בסקטור הפרטי אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר משמעותה בחירה מועטה יותר בטקטיקות מסוג זה.
עוד נמצא כי בסקטור הפרטי תורמת האינטליגנציה הרגשית לעיצובן של תפיסות חיוביות כלפי הארגון כגון: צדק ארגוני, שביעות רצון מהעבודה ומחויבות רגשית לארגון, ולהפחתת עמדות שליליות כגון: שחיקה, כוונות עזיבה ונטיות להזניח את העבודה. בסקטור הציבורי, לעומת זאת, הייתה השפעתה של האינטליגנציה הרגשית על תפיסות ועמדות אלו מועטה יותר. "למיטב הבנתנו, הרמה הגבוהה של הפוליטיקה הארגונית, שהיא מקור למתח, היא זו שהובילה להבדלים בין הסקטורים ולצמצום השפעתה החיובית של האינטליגנציה הרגשית בסקטור הציבורי", סיכמה החוקרת.
