לאחר ניתוח השינויים על פי הראיונות של שר האוצר ושל טרכטנברג, נראה כי: השינויים יהיו קטנים, תוך איסור מוחלט לפרוץ את מסגרת התקציב.
"450,000 איש יצאו לרחוב והתשובה: לא מכינים תקציב חברתי חדש, אלא מזיזים סעיפים בתוך התקציב. לכן הסכום החדש שאפשר יהיה לקבל הוא בין 1 ו-3 מיליארד, קיצוץ בביטחון שעליו יכריע רה"מ. זהו תיקון קוסמטי בלבד ולא שינוי אמיתי בסדרי העדיפויות." מסרו נציגי ועדת ספיבק יונה
זה הסכום שאמור להספיק לכל ההוצאות המתוכננות? חינוך לגיל הרך, יום לימודים ארוך, סיוע בשכר דירה אבל כיון שדברים אלו עולים יותר "המהלך יוחל בהדרגה עד שיתפשט לכל הארץ". כמה זמן? 30 – 40 שנה? הרי בעוד שנה-שנתיים הם יבוטלו בחוק ההסדרים. זה פשוט עצוב " מסר פרופ' יוסי יונה.
המשמעות של אי פריצת מסגרת התקציב חסרת היגיון כלכלי מציינים חברי הועדה: הרי את המסים הנוספים אפשר לנצל כדי להגדיל את ההוצאות, שקל תמורת שקל. כך לא יגדל הגירעון ולא יהיה סיכון ליציבותה של המדינה. אבל מיטת סדום של התקציב ממשיכה לשלוט בנו. מכאן: ההעלאה במס החברות ובמס רווחי הון תשמש להורדת מסים במקום אחר- נקודות זיכוי לאבות, הפחתות מסי קניה, הפחתת מס על הדלק ומכסים.
סדרי הגודל שבהם מדובר הם קטנים. לדוגמא, העלאת מס החברות באחוז אחד מביאה הכנסה של 700 מיליון שקל – סכום זעום יחסית למה שצריך.
האם אפשר לעשות משהו אחר כדי להיענות באמת לבקשות של המחאה?
כמובן, צריך רק לרצות. צריך להעלות ביותר את מס החברות – לא עד 25% אלא עד 31%. [הוא היה לפני כמה שנים בגובה 36%, ולא נגרם נזק לחברות]. אפשר לבטל הרבה פטורים, אבל לא לחסל את קרנות ההשתלמות.
כאשר פועלים ברצינות, אפשר לייצר סה"כ תוספת מסים של 20 מיליארד ₪ שאת כולם אפשר להוציא. אלו 2.5% תוצר. אם זה אפשר להתחיל לשנות דברים. מה שמגיע מהועדה הוא אכזבה.
