כלתום מחמיד-אגבארייה, תושבת ערערה המשתתפת בתכנית מזה חמש שנים, היתה בין המפגינים. לדבריה, "התכנית מקשה מאד עלי ועל ילדיי. יש לי בת סיעודית, שמסוכנת לעצמה ולסביבתה, וזקוקה להשגחה של 24 שעות ביממה. למרות שמצבה ידוע ומתועד, שוב ושוב אני נאלצת להשאיר אותה ללא השגחה משום שהתכנית מחייבת אותי לשהות במרכז "אג'נס" בחדרה באותו הזמן. רק השבוע, הבאתי ליועצת הממונה עלי מטעם התכנית מכתב המעיד על כך שבתי ניסתה לפגוע בעצמה כשנותרה ללא השגחה, אולם כל "מה שהיה">מה שהיה לה לומר לי היה שזה לא מעניין אותה".
כלתום מספרת כי במהלך כל חמש שנותיה כמשתתפת בתכנית לא שובצה לעבודה אפילו פעם אחת. "החל משנת 2007, אני משתתפת בקורסי עברית במקביל לשעות 'עבודה בקהילה', ואני עדיין לא יודעת לדבר עברית. אני רוצה לעבוד אבל זקוקה למסגרת שתאפשר לי לטפל בבתי. התכנית הנוכחית רק מקשה עלי".
"תמי גרוס">תמי גרוס , עובדת סוציאלית מעמותת "סנגור קהילתי" המלווה את נפגעי התכנית בירושלים, סיפרה כי "עשרות המשתתפים שבאו להפגין הבוקר מייצגים אלפים אחרים, שרבים מביניהם לא באו להפגנה משום שהם נתונים בתחושת איום ופחד מתגובת החברות המפעילות את התכנית. תכנית ויסקונסין לא עזרה למשתתפיה להיחלץ ממעגל העוני, אלא בעיקר הנחילה להם טרטורים, השפלות, ותחושת אימה תמידית מפני שלילת הקצבאות."
גרוס הוסיפה עוד כי "משתתפי התוכנית והארגונים המלווים אותם דורשים להחזיר לידיים ציבוריות את הסמכויות שהופרטו, כדוגמת הסמכות לקביעת תוכנית אישית של 30-40 שעות בשבוע, הסמכות לאשר השתתפות וזכאות לקצבה וכן הסמכות לדרוש מהמשתתפים לחשוף מידע אישי ורפואי."
הרב עדית לב, מעמותת שומרי משפט - רבנים למען זכויות אדם: "לתוכנית ויסקונסין אין מקום במדינה דמוקרטית מתוקנת ואנחנו מקווים שהכנסת ובג"ץ יבהירו לממשלה ולבעלי ההון כי היחס למקבלי הבטחת הכנסה בישראל צריך לשקף את המסורת שלנו, שבה כל אדם נוצר בצלם אלוקים"
