עובדת שנעדרה לצורך טיפולי פוריות ופוטרה מעבודתה, תבעה את מעסיקיה וזכתה. שופטת בית הדין האזורי לתל אביב, הדס יהלום: "החלטת הממונה היא סבירה, עניינית ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית הדין"
נדחה ערעור שהגישה חברת פילטל פרמבטיקל בע"מ נגד העובדת מ.ק. על החלטתה של הממונה על חוק עבודת נשים שלא להתיר את פיטוריה של העובדת, אשר פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים בשל ובמהלך היותה בטיפולי פוריות.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הדס יהלום, קבעה כי החלטת הממונה היא סבירה, עניינית והתקבלה כדין ובהתאם לעדויות וראיות שהיו בפניה וכי לא נפל בה פגם כלשהו המצדיק את התערבות בית הדין בהחלטה.
ביום 19.07.2009 הוגשה בקשה לצווים זמניים על ידי העובדת, באמצעות עוה"ד אודליה לוי אטינגר ודנה דרור ממשרד לוי-אטינגר בוטון ושות', כנגד החברות פילטל פרמצבטיקל בע"מ ופארמה בסט בע"מ, וכן אישית כנגד הבעלים ומנהלי החברה, יהודה וענת גולן, ומנהלת פיתוח עסקי בחברה, מיכל רודיך.
העובדת ביקשה למנוע את פיטוריה מהחברה, בטענה כי הפיטורים מפלים ובלתי ענייניים, ובוצעו בתקופה בה היא עברה טיפולי פוריות, בניגוד לחוק הקובע כי לא ניתן לפטר עובדת העוברת טיפולי פוריות ונעדרת לצורך כך מעבודתה, ללא היתר ממשרד התמ"ת.
כמו כן טענה העובדת כי הפיטורים בוצעו ללא שימוע, וכי החברה ניסתה "לתפור" למבקשת תיק, ולצורך כך אף בוצע ניטור לתיבת הדואר האלקטרוני שלה, או מעקב אחרי הודעות הדואר שלה.
ביום 02.11.2009 דחתה הממונה את בקשת החברה להיתר בדיעבד לפיטורי העובדת וקבעה כי טענות החברה לעניין תפקודה של העובדת היו רק לאחר שהודיעה על טיפולי הפוריות שלה וכי קיים קשר בין היעדרויות של העובדת בעקבות טיפולי הפוריות ובין חוסר שביעות הרצון של החברה מהעובדת ועל כן יש תחולה של סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים.
החברה הגישה ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב על החלטת הממונה וטענה כי העובדת התקבלה לתקופת ניסיון בלבד וכי לא היה לה את הניסיון הדרוש לתפקיד, כמו כן טענה החברה כי העובדת עסקה בעיסוקים פרטיים בנוסף לעבודתה בחברה וכי נערכו לה שיחות וניתנו לה מספר הזדמנויות לשפר את תיפקודה אך ללא הועיל.
לטענת החברה לא הוצגו לה אישורים מתאימים המוכיחים כי העובדת נעדרה מעבודתה בעקבות טיפולי פוריות, וכי אישורים מתאימים הומצאו רק לאחר תום תקופת עבודתה ובסתירה לאישורים שכבר הוצגו.
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, בהרכב בראשות השופטת הדס יהלום, קבע כי ההחלטה של הממונה היא החלטה סבירה, עניינית, התקבלה כדין וכי אין כל מקום להתערב בה, מאחר שאין ממש בטענה לפיה הממונה ביססה את החלטתה על קביעות עובדתיות שגויות, מאחר שנימוקיה ניתנו בהתאם לראיות ולגרסאות שהוצגו לה.
משהחליטה הממונה כי ההערות על תפקודה של העובדת החלו רק לאחר שהודיעה כי היא עוברת טיפולי פוריות וכי היעדרויותיה של הן שהיוו שיקול לפיטוריה הרי שגם אם היו שיקולים נוספים לפיטוריה - לא יכולה היתה הממונה, להתיר את פיטוריה וזאת בהתאם לחוק עבודת נשים.
בית הדין אף דחה את טענת החברה לפיה אישורים רפואיים מפורטים לא הומצאו בזמן אמת שכן אלה הומצאו על פי דרישת הממונה האחראית על העובדת בחברה וזאת בהתאם לפסיקת בתי הדין בעניין זה.
טענת החברה כי הממונה לא שקלה את השלכות החלטתה על יחסי העבודה ואת משבר האמון בין הצדדים, אינה רלוונטית לעניין ההיתר שכן, יש קשר בין ההיעדרויות של העובדת מעבודתה בגין טיפולי הפוריות ובין הפיטורים, ולפי כך הממונה מחויבת שלא להתיר את הפיטורים.
בית הדין האזורי לעבודה אף השית על החברה הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ לטובת העובדת וסך של 5,000 ₪ לטובת הממונה – סכומים לא מבוטלים ולא שכיחים בהחלטות מן הסוג הזה של בית הדין האזורי לעבודה.
